Homeספיישלים

זינוק בעלייה: המודולציות האהובות על ירון ברוידא

איור: צחי מסאס

כמו כוסברה כמרכיב קולינרי, כך גם מודולציות כמרכיב מוזיקלי: אפשר לאהוב אותן, אפשר לשנוא אותן – אבל כמעט אף פעם אי אפשר להתעלם מקיומן (גם אם אנחנו לא מודעים לכך).

בפשטות, מודולציה היא מעבר בין סולם אחד לסולם אחר במהלך יצירה מוזיקלית. או במילים אחרות: נו, הקטע הזה בשירים מסוימים שבו פתאום יש עלייה בסולם (או במקרים יותר נדירים – ירידה), ואז הגוף שלכם מגיב בצורה מוזרה ולא רצונית. התגובה מתחלקת לשניים, תלוי איזה מין אדם אתם: 1. תחושת התרוממות נפשית תוך כדי פרישֹת הידיים לצדדים בדרמטיות (למשל, המודולציה בשיר של טיטניק) 2. תחושת גועל ובחילה תוך כדי השלכת הרדיו על הרצפה (למשל, המודולציה בשיר של טיטניק).

טכניקת המודולציה נהוגה זה מאות בשנים. בתקופות הבארוק, הקלאסיקה והרומנטיקה היה נהוג להיעזר רבות בטכניקה זו בכדי לחדד את הנושא המרכזי של היצירה, ולבססו על דרך השינוי: המאזין שומע את אותה תמה שוב ושוב בדרכים שונות אך קרובות ודומות זו לזו, וכך היא נקלטת במוחו בצורה יותר ברורה. חישבו על כך שבאותם זמנים, הדרך היחידה לשמוע יצירה חדשה הייתה פשוט ללכת לקונצרט ולהאזין לה באופן חד פעמי; שלא כמו בימינו, אי אפשר היה "לטחון שיר" ברדיו עד שהוא לא יוצא מהראש, ובטח לא לבחור איזה שיר בא לך לשמוע בכל רגע בלחיצת כפתור. מלחיני המוזיקה הקלאסית נקטו בצעדים רבים שיאפשרו לנושא המרכזי של היצירה "להתנחל" בראשו של המאזין תוך האזנה אחת או שתיים – והמודולציה שימשה כאחת הדרכים לעבר מטרה זו.

בבסיס השימוש הקלאסי במודולציה עמדה חשיבה מוזיקלית תמטית מעמיקה (שאליה לא ניכנס כעת), אך במאה העשרים המוזיקה הפופולרית קלטה את ה"טריק", ובעקבות שימוש חוזר ונשנה גרמה למודולציה להפוך למושמצת ולהיחשב לעיתים כאקט קיטשי, עצלני וחסר מעוף – אקט שרוב תפקידו הוא לחלץ שיר בינוני מהשִעמום של עצמו: נגמרו הרעיונות לפיתוח הלחן והמלודיה? יאללה, בואו נדחוף כאן מודולציה! אם נקביל את התופעה לעולם הקולנוע, זה קצת מזכיר את אותה סצנה שחוזרת בסופן של אינספור דרמות רומנטיות, בה הבחור רץ לשדה התעופה בעקבות אהובתו שעולה עוד שניה על המטוס; כלומר, מעין דרך מלאכותית ומצועצעת להעצים את החוויה הרגשית שהיצירה מנסה להעביר. ועדיין – כשזה עובד, זה עובד. אז הנה כמה מקרים בהם זה ממש עובד. עליי לפחות.

(ליד שם השיר תופיע בתוך הסוגריים נקודת הזמן בה מתרחשת המודולציה)

בתור הקדמה, הנה שתי המודולציות הידועות ביותר ככל הנראה (חוץ מטיטניק כמובן). הראשונה כבר כל כך מאוסה ולעוסה, לכן אתפשר על קישור חיצוני: וויטני יוסטון ז"ל בשירה סוחט הדמעות "I Will Always Love You" (מתוך פסקול הסרט "שומר הראש"). זו כנראה המודולציה הדרמטית ביותר אי פעם, והיא מתרחשת בדיוק אחרי הפיצוץ (3:08).

השיר השני (של בוני טיילר מלכת האייטיז) פשוט רצוף מודולציות ברמה כזו שאין טעם לסמן את מיקומן, וזה גם מה שהופך אותו לכה מיוחד ונצחי:

ועכשיו, למנה העיקרית:

cash-01

ג'וני קאש גאון. ולכן הוא הצליח לכתוב ולבצע שיר שלם שכולו מבוסס על מודולציות מבלי שזה יורגש כמעט. בהקלטה המקורית, קאש מחליף סולם בכל אחד מחמשת הבתים, כאשר לפני כל מעבר הוא "מכין" את המאזין (ובעיקר את עצמו כדי לא להתבלבל, כפי שהודה פעם באחת מהופעותיו), באמצעות זמזום התו המוביל של הבית הבא, וכך יוצר מעברים חלקים וטבעיים בין הסולמות השונים. הטוויסט האמיתי מגיע בבית האחרון, כאשר קאש חוזר לסולם המקורי – אבל שר אותו באוקטבה שלמה נמוך יותר מהבית הראשון. בקיצור, גאון.

beatles-01

מסתבר שגם בעסקי המודולציות, ארבעת המופלאים היו כמה צעדים לפני כולם. אמנם בסוגריים כתבתי רק את המיקום של המעבר הברור שמוביל לפזמון האחרון, אך כדי להבין באמת את המורכבות המוזיקלית של Penny Lane (שבע החלפות סולם שונות!), מומלץ לצפות בניתוח המעמיק והמרתק של המלחין המוערך הווארד גודאול:

harrison-01

והחיפושית בדימוס הביא לנו את אחד ממעברי הסולמות הפשוטים והטובים אי פעם.

jackson-01

יש איזה קטע עם פסקולי סרטים ומודולציות – הם פשוט הולכים טוב יחד, כפי שכבר ראינו עם "טיטניק" ו"שומר הראש". גם הסרט "לשחרר את ווילי" הולך על זה בגדול, ומי יותר מתאים למשימה מאשר מלך הפופ? החל מדקה 2:05 מייקל ג'קסון מבצע שלוש עליות עוקבות בסולם, בשיא של קיטש מוגזם ומהנה, בדיוק כמו שקיטש אמור להיות:

beyonce-01

ואז באה ביונסה, וכרגיל שוברת שיאים. ארבע (!) עליות עוקבות (כלומר, היא שרה כאן בחמישה סולמות שונים), שמדגימות בצורה הכי טובה את יכולת השירה הפנומנלית שלה. בנוסף, יש כאן מהלך מוזיקלי מעניין במיוחד, כי השיר לא מורכב מבתים ופזמון שחוזרים על עצמם כמו ברוב השירים, אלא מבית אחד קצרצר, ואז פזמון שפשוט נמשך לאורך כל השיר ומשתנה רק ע"י המודלוציות.

temtations-01

העלייה לסולם גבוה יותר בבית האחרון מצמררת אותי כל פעם מחדש. וזוהי בדיוק מטרתה הנכלולית של המודולציה: ריגוש זול שעובד.

ruffin-01

אחיו הגדול של סולן הטמפטיישנס (ההרכב שמככב כאן מעל) מציג דוגמה מושלמת לשימוש גאוני במעברי סולם. בשיר היפהפה הזה, הפזמון הוא בעצם חזרה כמעט זהה לאותה מלודיה של הבית, רק בסולם גבוה יותר (ואז חזרה לסולם המקורי בבתים). התוצאה שוברת לבבות.

big-01

הלהיט הענק (והיחיד בערך) של ההרכב בעל השם המביך "מיסטר ביג", מקבל אקסטרה נקודות בזכות הפאוזה הקצרה לפני המודולציה הבולטת, ובזכות החזרה האגבית והכמעט בלתי מורגשת לסולם המקורי לקראת הסוף, אבל בעיקר מפני שאין אקורד גשר ש"מרכך" את המעבר כמו ברוב השירים שעוברים בין סולמות.

10cc-01

מודולציה הכי לא קשורה לכלום, וזה מה שעושה אותה לכזו טובה.

communards-01

אחת המודולציות הכי כיפיות בהיסטוריה, וגם קייס סטאדי מושלם שמראה כיצד מודולציה יכולה לשדרג שיר בכמה רמות. אפשר להבחין בכך בקלות כאשר משווים את הגרסה של הקומיונרדס לגרסת המקור של Harold Melvin & The Blue Notes – שבה אין שום מודולציה, וכל השיר מנוגן באותו סולם. מלבד השירה הכֹה מזוהה של ג'ימי סאמרוויל, אין ספק שהמאפיין הבולט ביותר בקאבר הוא המעבר הפומפוזי ("אההההההה") שמטיס את המאזין היישר אל הפזמון האחרון. לא פלא שהקאבר הרבה יותר מוכר ומצליח מהמקור.

beach boys-01

שיר שכֹל כולו קרוסלה מוזיקלית של סולמות ותווים (כפי שנרמז משמו). המעבר הכי ברור לאוזן – וגם הכיפי ביותר – הוא מן הפזמון אל הבית השני:

mamas and papas-01

אם תחילת השיר לא מצליחה לעורר אתכם בשני בבוקר (כלומר, ה"ראשון בבוקר" של שאר העולם), ולחצתם על Snooze – אל דאגה, באמצע השיר תגיע המודולציה שתקים אתכם מהמיטה באופן סופי.

backstreet boys-01

אין (כמעט) מי שגדל בניינטיז ולא יצעק במלוא גרון ברגע המודולציה:
"Don't Wanna Hear You Saaaaay…"

daft punk-01

טוב, כאן אני טיפה מרמה כי המודולציה היא בעצם רק חוט מקשר בין ההקדמה לתחילת השיר עצמו. אבל זה כל כך יפה, ואולי אף ממחיש עוד יותר את תרומתה של המודולציה, כי בלעדיה הפתיחה הייתה מאבדת מעוצמתה הרגשית. המעבר הפשוט הזה, כחצי דקה מתחילת השיר, הוא כמו נחיתה רכה על מצע של צמר גפן אוורירי.

bon jovi-01

הכי כיף כשהעלייה בסולם באה בהפתעה.

rem-01

השיר שגיטריסט R.E.M. פיטר בק הגדיר כ"ללא ספק, השיר הכי טיפשי שאי פעם כתבנו – וזה לא בהכרח דבר רע". מלבד המילים המעט רדודות (במתכוון – השיר היה תוצאה של התערבות בין חברי הלהקה), גם הלחן בבסיסו הוא חסר מרחב תמרון או מקום להתקדם אליו: הבתים והפזמון מאוד קצרים, והמלודיה שלהם יחסית פשוטה ותכליתית. שתי המודולציות שמגיעות בפזמונים האחרונים גורמות לו לנוע קדימה ולהתרומם למעלה, ולמעשה הן שמאפשרות לו לחצות בקושי את קו השלוש דקות.

the who-01

הקלאסיקה האלמותית של The Who לא הייתה הופכת לכזו אם לא הייתה בנויה כולה על המתחים הללו של מעברי סולמות. נסו לדמיין את השיר ללא מודולציות בכלל – הוא היה ממאיס את עצמו אחרי דקה בערך. לא ככה?

lion king-01

בדיסני פשוט עפים על מודולציות, ואפשר להבין מדוע – זו שיטה ידועה להראות לילד ש"הנה, כאן אתה צריך להתרגש!". טוב, מה לעשות שגם אני ילד, ואני נופל בזה כל פעם מחדש (כפי ששערות הידיים הסומרות שלי מעידות). הדוגמאות לא נגמרות, אך שתי האהובות עליי ביותר הן "A Whole New World" מתוך הסרט "אלאדין" (המודולציה מגיעה בערך בדקה 1:15), וכמובן שיר האהבה הגדול מתוך הפסקול שכתב אלטון ג'ון ל"מלך האריות".

doors-01

כפי שתוכלו לזהות בתוך הסוגריים, השיר שכתב ג'ים מוריסון לחברתו פמלה קורסון מזגזג הלוך ושוב בין שני סולמות קרובים (הפרש של טון אחד), מה שמקנה לשיר הרומנטי חוסר יציבות מסוים – אולי אפילו סוג של דימוי לזוגיות הסוערת של השניים.

roxette-01

רוקסט היו אובססיביים למודולציות. כמעט כל שיר שלהם התהדר באחת לפחות, והם כנראה עלו על איזו נוסחה, כי כל המעברים שלהם גם הגיעו כמעט באותה נקודת זמן בשיר. למשל: (How Do You Do? (2:21), Listen To Your Heart (2:43), Spending My Time (2:45, וכמובן אחד מהלהיטים הגדולים ביותר, שהוא – הפתעה הפתעה – שוב פסקול, הפעם מתוך הסרט "אישה יפה":

buddy guy-01

הקאבר של באדי גאי (שמגיע בקרוב לארץ) וטרייסי צ'פמן לקלאסיקה של ביל ווית'רס, ממחיש שימוש נוסף ויותר "פרקטי" במודולציה. מה עושים כאשר שני זמרים שרגילים לשיר בסולמות שונים מבצעים דואט? מחליפים סולם בשעת הצורך. אחרי בית ראשון בקולו של באדי גאי, מגיעה עלייה בסולם בכדי לאפשר לטרייסי צ'פמן לשיר ביתר נוחות.

billy joel-01

אחד השירים היפים והמרגשים של בילי ג'ואל, הרבה בזכות מעבר הסולם הייחודי שמתרחש באמצע הפזמון ומשחק סביב הסולם המקורי:

peggy-01

בהתאמה לאווירת השיר האפלולית, גם המודולציות כאן מתגנבות בערמומיות ועוטפות את המאזין בלי שהוא בכלל ירגיש שהוא נִשבה. פגי לי מסכמת את התחושה במדויק בסוף השיר: "What a lovely way to burn"

madness-01

שיר ענק שלא רק שהוא חגיגת מודולציות בלתי נפסקת (הכנסתי בסוגריים את העיקריות), ולא רק שהוא משתמש בעיקר במעברי סולם למטה ולא למעלה (מהלך נדיר יחסית) – הוא גם עושה את הלא ייאמן ומחליף סולם בפעם האחרונה שניה אחת לפני סיום השיר! המפיק המוזיקלי קלייב לנגר הודה בראיון שהוא זה שהציע לתבל את שירם של Madness בכמה סולמות שונים, כדי לגרום למאזין לאבד תחושה של אוריינטציה מוזיקלית. זה הצליח לו.

sisqo-01

ממש כמו השיר עצמו, גם מעבר הסולם שמתרחש לקראת סופו הוא כל כך מיותר, מוגזם ומביך – שהוא הופך למעולה.

terry-01

שיר שעבר ממש סוג של אבולוציה מבחינת המודולציות ששובצו בו בכל ביצוע חדש. הגרסה המקורית שנקראת "Le Moribond" (האדם הגוסס), נכתבה בצרפתית ע"י ז'אק ברל, ובוצעה כולה בסולם אחיד. גם האדפטציה הראשונה לאנגלית של הקינגסטון טריו נשארה נאמנה למקור, ואילו גרסת הכיסוי הבאה שיצאה ב-1968 (של ההרכב The Fortunes) כבר בוצעה עם מעבר סולם אחד לקראת סוף השיר. המוזיקאי טרי ג'קס כנראה זיהה את הפוטנציאל, ובשנת 1974 הפך את הגרסה בביצועו לאחד הלהיטים הגדולים בעולם. הוא שילב בשיר לא פחות משלוש עליות סולם, היוצרות ניגוד ברור בין המילים המורבידיות לבין המוזיקה המרנינה שבכל פזמון קופצת עוד קומה למעלה במדד העליזות.

ולקינוח, שיר בונוס!

lonely akon-01

נראה לי שדי ברור מה העלייה הפתאומית כאן מייצגת 🙂

זהו בינתיים. ומהי המודולציה האהובה עליכם?

הפלייליסט המלא לשמיעה רציפה:

גרסת המיקס:

COMMENTS

WORDPRESS: 9
DISQUS: 1