כששומעים בפעם הראשונה בהופעה חיה חומרים טריים של להקה או אמן כלשהם, תמיד קיימת ציפייה לראות איך הביצוע יעמוד אל מול הטראק המוקלט. קל וחומר כשמדובר בהרכב שעוד יחסית בתחילת דרכו, ועוד לא ברור אם יש בסיס במציאות לציפיות שנקשרו סביבו. הצמד Joove הגיע למזקקה בירושלים כדי לנגן חומרים מאלבומם השני How To Let Things Go שיצא בפברואר האחרון, וגם מאלבומם Unlock & Good Luck מלפני שנתיים. הקליפ המושקע לשיר הנושא של האלבום החדש בהחלט גירה את הסקרנות שלי, כיוון שאני מוצאת בשיר עדינות שלוחצת על בלוטות הרגש, ולא ידעתי איך זה יעבוד בהופעה חיה.
הערב נפתח בתקלוט של חברם ללייבל העצמאי האלקטרוני InchPerSecond – אור ווייסינגר שהכין את האווירה היטב, ואהבתי את הנגיעות הג'אזיות ששולבו בסט, למשל השימוש בסימפול של הסטנדרד האמריקאי Fly Me To The Moon. הצמד עלה לבמה בסביבות אחת עשרה, כאשר אביעד סינמנס מנגן בצמד תופים אלקטרוניים ואחר כך עובר לנגן בקונסולה, בעוד יובל שנהר מנגן בגיטרה חשמלית ושר. הם פותחים בשיר שגם נמצא בהתחלת האלבום החדש, Guards. אני חושבת לעצמי שהדרך שבה שנהר מפיק מהגיטרה צלילים שנשמעים כמו סינתיסייזר מזכירה לי הופעה שראיתי של Garden City Movement, אך בשיר הבא, Days before, הוא עובר לפאזה יותר רוקיסטית. אני אוהבת כיצד מילות השיר מדברות על התחושה האמביוולנטית של להיות קשור למקום, אבל גם להיות חופשי לעזוב אותו.
בשיר Master, הראשון בהופעה מתוך האלבום הראשון, נכנס אפקט הדהוד, הריפים של הגיטרה נהיים יותר כבדים. הנגינה מזכירה לי את זו של ג'וני גרינווד ב- Just בקטע האינסטרומנטלי שמסיים את השיר (החל מהדקה האחרונה שלו). ממה שאני מרגישה, בלייב Joove יוצאים קצת יותר רוקיסטים מאשר בגרסה המוקלטת, יותר לכיוון של להקות שמשלבות רוק ואלקטרוניקה כמו השלב היחסית מאוחר של ארקייד פייר או רדיוהד.
בהמשך Joove מבצעים את אחד ה"להיטים" שלהם, קאבר ל- Son Lux, מוזיקאי אלקטרוניקה אמריקאי שאף עבד בשיתוף פעולה בעבר עם סופיאן סטיבנז, וזכה לפרגון חם מהאמן המקורי עצמו. בשיר הזה סינמנס חוזר לנגן בתופים לאחר שבעיקר ניגן בקונסולה. בתור קונטרה, אחריו מופיע קטע אלקטרוני נטו בו אובמה מסומפל (וכפי שבררתי מול יובל שנהר, מדובר בנאום שנשא במהלך ביקורו בארץ). אני די מרוצה מעצמי שהצלחתי לזהות את הדובר משמיעה, בקטע הנקרא על שמו. Stranger's Eyes, הסינגל השני מתוך האלבום החדש, מוציא מהצמד את האנרגיות שלהם, והם קופצים על הבמה במהלכו.
עכשיו מגיע השיר לו חיכינו, How To Let Things Go. בשמיעה חוזרת אני מתרשמת שזהו בקלות אחד מהשירים הכי קליטים של האלבום, ולפיכך ש-Joove עשו החלטה נבונה להפוך אותו לסינגל מוביל. ההופעה הסתיימה עם השיר Killing for love, שגם למילים שלו מאוד התחברתי – השאלה שנשאלת בו "What's the point of love if it makes you kill?", שאלה רלוונטית בארץ בה אנשים הורגים אחד את השני על אהבת הארץ, או בה נשים נרצחות על "רקע רומנטי" כל הזמן. אהבתי את הדיאלוג שהגיטרה מנהלת עם הביטים של סינמנס, שייצרה עניין נוסף בשיר.
לסיום, זו הייתה הופעה קצרה אך מהנה, שבהחלט הפכה אותי למעריצה של הצמד. אם בהתחלה היו לי חששות שהמוזיקה תהיה יותר מדי מופנמת ועדינה, אלה התמוססו לאור הביצועים האנרגטיים על הבמה. אני בהחלט אמשיך לעקוב אחר הלהקה גם בהמשך.
האלבום המלא להאזנה בבנדקמפ של Joove.
COMMENTS