Homeריאיוןהולכים להופעה

היופי במלנכוליה: ניצן אנגלברג משוחחת עם סקוט מת'יו לקראת הופעתו בארץ

סקוט מת'יו הוא סינגר-סונגרייטר אוסטרלי שפועל כבר שנים בניו יורק. השנה יצא אלבומו החמישי, המתווסף לאלבומיו האישיים, המינימליסטים והיפים שללא ספק נכנסים לקטגוריית "אלבומי החורף" שלי.
מת'יו יגיע להופעה אחת בארץ ביום שלישי הקרוב בלבונטין (שכאמור, אין עונה טובה מזו לשמוע את המוזיקה שלו ובטח לראות אותו לייב בהופעה אינטימית).
לכבוד הגעתו לארץ, ערכתי איתו ראיון, דווקא לא מלנכולי כלל.

12309339_10208466624650150_33183373_n

ספר על האלבום האחרון שלך "This Here Defeat". זה נכון שרצית להפסיק ליצור מוזיקה לפני שהתחלת לעבוד על האלבום?
"כן, הייתה לי איזו דילמה לגבי להמשיך ליצור. אני מניח שהייתי קצת מובס (צוחק) ולא רציתי להמשיך לכתוב על אכזבה או על אנשים שאכזבו אותי. הייתי ממש מובך לגבי זה. כתיבה היא בדרך כלל משהו שמעצים אותי, ופתאום הייתי נבוך בפעם הראשונה לכתוב את השירים האלה כל הזמן. חשבתי לעצמי "אלוהים ישמור, כולם יחשבו שאני איזה בחור פתטי שרע לו כל הזמן" ואני לא ככה בחיי היום יום.
אחר כך הבנתי שהיצירה הזו היא המטרה שלי וזה הכח שלי, אז חזרתי לכתוב שירים. מכאן באה כותרת האלבום, "This Here Defeat"."

השירים שלך הם אישיים מאד. האם יש שירים מסויימים שקשה לך להופיע איתם?
"לא. באופן משונה מאד קל לי לחשוף את הדברים האלה. אין לי איזושהי התמודדות מסויימת בכך שאני מופיע עם החומרים האלה. לפעמים אני נהייה קצת רגשן (צוחק), ואני חושב שזה גם תלוי בקהל. אם הקהל מבין ומתחבר לזה באופן אישי – אז זה גורם לי פחות לבקר את עצמי".

מה דוחף אותך לכתוב חומרים חדשים?
"אני מוצא יופי במלנכוליה, ואני רוצה ליצור דברים יפים. אז אני חושב שזה הדחף שלי, ליצור יופי, אפילו שהוא מלנכולי. אני גם רוצה לשמור כרגע על אורח החיים הזה שיש לי, אז זה גם נותן לי מוטיבציה".

אילו דברים משפיעים על הכתיבה שלך?
"אהבה משפיעה עליי, מכל הסוגים, חברות, אובדן אהבה… אין שום דבר חדש בזה, כולם עושים את זה. אנשים כתבו על אהבה עוד משחר הימים".

ומוזיקלית, מה משפיע עליך?
"אני מניח שדברים יותר טהורים. אני לא מוזיקאי מיומן, ואני מאד נהנה מכלים קלאסיים, אז אני משתמש הרבה בגיטרה אקוסטית, למרות שבאלבום האחרון השתמשתי גם בחשמלית. אבל אני תמיד כותב עם גיטרה אקוסטית או יוקלילי. אז מהבחינה הזאת אני אוהב דברים שהם יותר טהורים. כלים קלאסיים נותנים לי השראה".

האם יש מוזיקאים מסויימים שהשפיעו עליך במיוחד?
"כשהייתי נער היו הרבה. הוצאתי אלבום קאברים, ששם נכללו קאברים של מוזיקאים שהשפיעו עליי ושאבא שלי הכיר לי אותם כשהייתי ילד קטן. וכמובן, גם הסמית'ס ומוריסי ששינו לי את החיים אז בשנות ה-80 וה-90".

למה החלטת ליצור אלבום קאברים?
"תמיד נהניתי לבצע קאברים, ותמיד ביצענו קאברים בהופעות. חשבתי שיהיה נהדר להקליט את השירים האלה. זה גם נתן לי הפסקה מכתיבה, מה שהיה נחמד, ואיפשר לי להתמקד בעבודה של אנשים אחרים ולנסות להפוך אותה לשלי. היה ממש כיף לעשות את זה. גם רציתי לתת כבוד לשירים שנגעו בי".

איך בחרת את השירים?
"כולם שירים שנגעו בי באופן אישי. בין אם אלה היו שירים שאבא שלי הכיר לי, שהכרתי בעצמי בגיל ההתבגרות, שהזכירו לי אדם או מקום מסויים… כולם אישיים במידה מסויימת".

איזה מהאלבומים שלך הוא האהוב עליך?
"למען האמת אני חושב שהאחרון. אני לא מקשיב לדברים שיצרתי קודם. אני אפילו כבר לא מקשיב ל"This Here Defeat", האלבום האחרון. אני תמיד מתמקד במה אני אעשה בהמשך, אז נראה לי שהאלבום האחרון הוא זה שהכי קרוב אליי".

יש תוכניות לעתיד? חומרים חדשים או שיתופי פעולה?
"כן, הקלטתי אלבום עם המלחין הפורטוגזי, רודריגו ליאאו. האלבום הזה עומד לצאת בשנה הבאה וזה גורם לי להיות ממש שמח. היה נחמד לשתף שוב פעולה עם מישהו. הוא כתב את המוזיקה ואני כתבתי את המילים והמלודיה. אז זה קורה, ובנוסף אני אתמקד גם באלבום הבא שלי בשנה הבאה".

אינטנסיבי
"(צוחק) כן, חייבים להמשיך ליצור".

מה אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?
"אני אוהב לראות טלוויזיה (צוחק). ברצינות, אני אוהב לראות טלוויזיה, אני אוהב סרטים, אני אוהב ללכת לקולנוע. חוץ מזה כמובן שאני אוהב לעשות דברים נוספים, אבל לחלוטין לצפות בטלוויזיה. אני חושב שזה גם בא מתוך רצון לברוח. פשוט לנתק את עצמך ולהירגע. לכמה מהחברים שלי בכלל אין טלוויזיה, ואני תמיד חושב "איך אתם חיים?"

ספר על הופעה בלתי נשכחת שהופעת בה.
"נראה לי שההופעה בה חיממנו את אנתוני והג'ונסונס בפסטיבל הג'אז במונטריי. זה היה שיא בשבילי. ההופעה הזאת הייתה לפני די הרבה זמן, אבל הרגשתי כל כך גאה לקחת חלק בהופעה של אנתוני. אני מעריץ גדול שלו. אז כן, זו הייתה ההופעה הכי טובה עד עכשיו".

לקחת חלק ביצירת פסקולים לסדרות וסרטי אנימה. אתה אוהב את הז'אנר הזה במיוחד?
"לא (צוחק). פשוט הציעו לי לשיר. עשיתי אודישן פה בניו יורק אצל מלחינה בשם יוקו קאנו והיא נתנה לי כמה שירים לשיר. היא כתבה את הכל, לי לא הייתה נגיעה בזה, אבל העבודה הייתה מאד מהנה, וגם יצא לי לבוא לטוקיו כמה פעמים ולהופיע שם. זה היה מאד כיף, אבל אם אני אגיד את האמת, מעולם לא ראיתי את הסרטים והסדרות האלה (צוחק). אולי אני צריך לעשות את זה".

לקחת בנוסף לזה גם חלק בפסקולים לסרטים אחרים, למשל לסרט "Shortbus". תמיד התעניינת בכתיבת פסקולים?
"לא. זאת אומרת, אני אוהב את זה, אני אוהב את העבודה הזאת ואשמח לעוד הזדמנויות, אבל אף פעם לא חיפשתי את ההזדמנויות האלה באופן אקטיבי. הן תמיד מצאו אותי. אבל אני אסיר תודה על "Shortbus" כי הוא שינה לי את החיים לחלוטין. זה היה הקטליזטור שבזכותו קיבלתי חוזה הקלטות, מנהל, ואת האופציה לצאת לסיבוב הופעות. זו באמת הייתה הזדמנות מופלאה בשבילי".

כשהיית צעיר היית חבר בלהקות פאנק-רוק שונות. מה גרם לך להתחיל ליצור מוזיקה יותר שקטה ובלדות?
"התבגרתי, ומעבר לזה, תמיד אהבתי בלדות. גם בתור ילד, המוזיקה אליה הגבתי והתחברתי הייתה בלדות. נראה לי שפשוט לקח לי זמן לאזור אומץ כדי להופיע ולחשוף את החלק הזה שיש בי. נראה לי שזה הרבה יותר קל לעלות לבמה ולהופיע עם מוזיקת רוק, כי היא פחות חושפנית במידה מסויימת, פחות אישית. אז זה לקח לי זמן לאזור אומץ ולעשות את מה שבאמת רציתי. ובנוסף, כשהייתי צעיר כעסתי על הרבה דברים. הייתה בי אש שהתרככה קצת במרוצת השנים".

למה החלטת לעזוב את אוסטרליה ולעבור לניו יורק?
"הרגשתי שאני צריך לצאת מאוסטרליה, שלא באמת יכלתי לגדול שם. אני כן אוהב את אוסטרליה, אני לא רוצה להגיד שזה מקום נוראי, אבל כשגרתי שם לא הערכתי את אוסטרליה, ונראה לי שגם היא לא העריכה אותי, אז הייתי צריך להתרחק משם ולגדול במקום אחר".

מאיזו בחינה הרגשת שלא יכלת לגדול שם?
"עזבתי לפני 18 שנה, וכשגרתי באוסטרליה זה היה מקום שונה ממה שהוא היום. אוסטרליה לא באמת נתנה לי להיות אני. אבל ביקרתי שם בשנה שעברה וממש נהניתי מהביקור. אם היא הייתה יותר קרובה גיאוגרפית לאיפה שאני צריך להיות אז כנראה שהייתי מנסה לגור שם שוב, אבל זה רחוק לי מידי. אולי יותר מאוחר בחיים אני אגור שם שוב".

המעבר השפיע באופן מסויים על הכתיבה והמוזיקה שלך?
"לא נראה לי. תמיד שואלים אותי את זה. אני פשוט כותב שירים על אנשים, ואני פוגש אנשים בכל העולם, אז זה לא קשור במיוחד לניו יורק. נראה לי שהעיר הזאת נתנה לי חופש להיות עצמי ואפשרה לי לכתוב שירים יותר אישיים, אז אולי מהבחינה הזאת ניו יורק השפיעה עליי, אבל לא באופן ישיר".

ממה שהבנתי, אתה מאד מצליח באירופה. האם אתה מרגיש שהקהל האירופאי מתחבר למוזיקה שלך יותר מבאוסטרליה או בארצות הברית?
"לחלוטין כן. זה מוזר, תופעה מוזרה. זה קצת מבאס כי הייתי רוצה שעוד אנשים ממקומות אחרים בעולם יעריכו את מה שאני עושה, אבל אני אסיר תודה על כך שהקהל האירופאי מגיב למוזיקה שלי בדרך שהוא מגיב בה. נראה לי שזה קשור ברגישות שיש לאירופאים, שהם מבינים ומתחברים למה שאני אומר. אז כן, אני אסיר תודה שיש לי לפחות את זה".

מהן הציפיות שלך מההופעה בישראל?
"אני מאד מתרגש. מעולם לא הייתי שם, אז למען האמת אני לא כל כך יודע למה לצפות. זו הולכת להיות הרפתקה חדשה לחלוטין. בסיבובי הופעות אין הרבה זמן פנוי, אז לא יהיה לנו זמן לטייל ולראות יותר מידי, אבל אני מתרגש לחוות את האווירה. זו הולכת להיות חוויה חדשה בשבילנו".

סקוט מת'יו יופיע בלבונטין 7 בתל אביב ב-15.12.
על ההפקה חתום אוהד עזרתי (ZUZZ Agency).
ניתן לרכוש כרטיסים כאן.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0