כל צבעי הקשת: אלקנה כהן על הצד הפסיכדלי של חיפושיות הקצב

"יושב בגינה אנגלית, מחכה לשמש, ואם השמש לא מגיעה, אני אשתזף מהגשם האנגלי"

דימויים בלתי צפויים, סיטואציות סוריאליסטיות, עיבודים עשירים והזויים, ציטוטים משייקספיר והתיייחסות לאליס בארץ הפלאות. “Magical Mystery Tour” הוא רגע השיא במפגש שבין הביטלס לפסיכדליה האנגלית – מפגש שהתחיל כבר ב 1965, עם Rubber Soul.

“?Isn’t It Good”

הפסיכדליה הבריטית היתה תנועה יחסית מצומצמת באמצע שנות ה-60: שתיים או שלוש תחנות רדיו שידרו מוזיקה פסיכדלית, ורוב להקות הפופ והרוק התרכזו בעיקר בגרסאות הבריטיות לבלוז ולרוקנרול הבסיסיים יותר. הביטלס, שכבר ב-1965 נחשבו לאחת הלהקות החשובות והמשפיעות ביותר בבריטניה, לא היו שונים מבחינה זאת: עד 65' הביטלס עדיין ניגנו את אותו רוקנרול רך שאפיין אותם מההתחלה, אבל יציאתו של Rubber Soul כבר שמה אותם במקום אחר. ג'ורג' האריסון הביא סיטאר לשיר השני באלבום, “Norwegian Wood”, והציג למיינסטרים המוזיקלי צליל חדש ומקורי. ההשפעות הפסיכדליות בולטות לכל אורך האלבום, מהפידבקים ב"Think For Yourself", ועד הפסנתר המוקלט דרך אפקטים כבדים ב"In My Life", אבל רוב האלבום ממשיך בקו שהביטלס הכירו הכי טוב – שירי פופ/ פולק קצרים וקליטים.

“Down The Rabbit Hole”

בשנים שאחרי, הבריטים נזכרו במורשת הפסיכדלית הספרותית העשירה שלהם: ספרים כמו "הרוח בערבי הנחל" ו"אליס בארץ הפלאות" זכו להתעניינות מחודשת, צוטטו והומחזו מעל כל במה אפשרית, וגירו את הסקרנות והדמיון. הרוח הזאת הגיעה גם למוזיקה: מועדון ה-UFO אירח ערבי פסיכדליה לאורך השבוע ולהקת הבית שלו פינק פלויד הוציאה את אלבומה הראשון “The Piper At The Gates of Dawn” (ששמו מבוסס על ציטוט מתוך "הרוח בערבי הנחל") ב-1967. שנה קודם, הרולינג סטונז הכניסו סיטאר ללהיט חדש שלהם ("Paint It Black"), ולהקת קרים עזבו את הבלוז לטובת מוזיקה פסיכדלית עם Disraeli Gears, שיצא גם הוא ב-1967.

“Nothing Is Real”

גם עכשיו, הביטלס עמדו בחזית הזרם החדש. ב"סרג'נט פפר", אפשר היה לשמוע לא רק סיטאר, אלא גם עושר דימויים ונושאים שעד אז לא היו קיימים בשירים של הביטלס – החל בפסטורליה ההזויה של "Lucy in the Sky With Diamond", ועד האווירה המסויטת בחלק הראשון של "A Day in the Life", אבל השיא הגיע ב-1968 עם Magical Mystery Tour:

האלבום הזה, שנולד כפסקול לסרט שהגה פול מקרטני, מלא בכל כך הרבה פסיכדליה, עד שאפשר לשכוח שמדובר באותה להקה שהקליטה את Rubber Soul שלוש שנים קודם. שיר הנושא הפותח מזמין את המאזין למסע קסום ומסתורי לא פחות מזה של אליס, וההמשך לא מאכזב – חלילים וכינורות מלווים הקלטות שמנוגנות לאחור ("Blue Jay Way" ו-"Strawberry Fields Forever"), סלמנדרות ואריות- ים נפגשים במרומי מגדל האייפל ב"I Am The Walrus", חמת חלילים מזייפת לכל אורך "Baby You’re A Rich Man", ואפילו שיר תמים כמו "Your Mother Should Know", מקבל תוספת של אורגן מסתורי ומטריד וקליפ הזוי במיוחד.

http://www.youtube.com/watch?v=eP_68prpJK0

"Beneath The Blue Suburban Skies"

Magical Mystery Tour הפגיש בין רחובות הפרברים האפורים של ליברפול (Penny Lane), לקסם של לואיס קרול ולמורשת של שיקספייר (I Am the Walrus כולל דיאלוג מוקלט מתוך "המלך ליר" לקראת הסוף). הוא היה פסקול לסרט משונה ביותר שנקטל על יד המבקרים, ואחריו הביטלס לא חזרו לעשות מוזיקה פסיכדלית באופן מובהק (אבל הם עשו סרט פסיכדלי נוסף – The Yellow Submarine, שהתבסס על השירים מהתקופה הפסיכדלית הזאת).
בכלל הביטלס לא נטו לעמוד במקום אחד יותר מדי זמן, ואולי זה סודו של הקסם המסתורי.