תנו לו לשיר: עומר אסייס על האלבום החדש של טריי אנסטסיו – "Paper Wheels"

טריי אנסטסיו כבר בן 51. לא מסוג הדברים שמנחשים מיד כשרואים את הגיטריסט החייכן בהופעות, אבל כאשר הרזומה שלו מכיל קצת יותר מ-30 שנה עם להקת האם Phish, עבודה כמנצח ומלחין עם לא מעט תזמורות ועבודה עם ה-Trey Anastasio Band, בנוסף לעוד כמה כמה פרוייקטים שקצרה היריעה מלהזכיר, אפשר להגיד די בבטחון שאנסטסיו כבר מזמן מיצב את עצמו כאחד הגיטריסטים החשובים, המגוונים והייחודיים בעולם.
ואם כל זה לא מספיק, לפני כמעט שנה קיבל אנסטסיו את אחת המחמאות הגדולות שיכול גיטריסט לקבל כאשר התבקש להצטרף ל-Grateful Dead ל-"Fair Thee Well", כנראה סיבוב ההופעות האחרון של חברי הלהקה הנותרים.
אפשר לדבר שעות על מה המשמעות של למלא את מקומו של ג'רי גארסיה המנוח, אבל אסתפק בלהגיד שאני לא בטוח שיש גיטריסט עם ווייב כל כך דומה לגארסיה, ושהחולצה של בוב וייר בהופעה עם הכיתוב "Let Trey Sing" סיכמה את מה שעבר בראש של לא מעט אנשים שצפו בקונצרט.
את "Paper Wheels", האלבום החדש של אנסטסיו אותו הקליט עם ה-Trey Anastasio Band, נגנים אותם הוא אוסף כבר לא מעט שנים ללוות אותו בהקלטות והופעות, קשה לשים תחת ז'אנר מסויים וזוהי משימה שנידונה לכישלון בעיקר כי הדבר הכי יפה במוזיקה של אנסטסיו הוא שהיא כמו ספקטרום שלם של צלילים ומקצבים שגם אם הם שונים אחד מהשני, בסוף הם מתחברים למעין ציור צבעוני ומהנה.

בקצה אחד של הספקטרום תוכלו לשמוע קטעים מלאי באס פאנקי כמו "Speak To Me", בלדה כמו "The Song" או קטעים כמו "Bounce" שמתחילים לאט ועולים בקצב עד שמגיעים למחוזות גוספלים מלאי אנרגיה, כאילו נכתבו כדי להיות עוד עוד ג'אם הופעות משובח באורך של לפחות רבע שעה כמו שאנסטסיו רגיל מההופעות עם Phish.
אפשר לשים לב להלחנה הייחודית של אנסטסיו באלבום הנוכחי כבר בקטע הפתיחה "sometime After Sunset", הוא מתחיל עם פריטת גיטרה קלילה שמלווה בקלידים, ממשיך עם השירה של אנסטסיו עם קולות ליווי, וכל הזמן יש תחושה שאין פה שחקן אחד דומיננטי אלא חטיבה אחת מגובשת.
"In Rounds" הוא פצצת פאנק עם ליין באס מעולה וכלי נשיפה עם תפקיד ג'אזי ומקפיץ, מסוג הקטעים שגם אם אפשר למצוא לעתים דומים לו בהופעות של Phish, נראה שהעובדה שיש לאנסטסיו להקה קצת יותר גדולה פותחת לו אופציות חדשות שהוא מנצל עד הסוף.
ב- "Flying Machines" כלי הנשיפה מקבלים הפסקה לטובת בלדה תמימה ויפה מהסוג שבלא מעט אלבומים אחרים היתה על גבול הדביק, אבל כשהיא נמצאת בתוך אלבום עם לא מעט קטעים קצביים, היא מהווה שינוי אווירה שרק מוסיף עניין לאלבום, מסוג הדברים ששומרים אותך בתוך המוזיקה.
אולי זו העבודה של אנסטסיו עם תזמורות שפתחה לו את התיאבון ואולי זה הגיבוש של ההרכב הנוכחי של הלהקה שמונה כבר עשרה אנשים, אבל השימוש שלו בקולות הליווי ובמיוחד בכלי הנשיפה באלבום הנוכחי מעולה, ביחד עם הגיטרה שלו עם הסולואים הכל כך מגוונים, תמיד יש מה שיתפוס את תשומת הלב של המאזין. כשסיימתי לשמוע את הכמעט שעה של מוזיקה באלבום הנוכחי, לא האמנתי שזה פרק הזמן שעבר.

לא שמישהו היה צריך עוד אלבום טוב כדי לדעת שאנסטסיו הוא מוזיקאי מיוחד וגיטריסט שרואה הרבה מעבר לרמת הסולו, אבל "Paper Wheels" הוא עוד חותמת משובחת שגם אחרי יותר משלושים שנה של פעילות יש לאנסטסיו דרייב ויכולת להמציא את עצמו מחדש כמו למעט יחידי סגולה.