Homeאלבומים חדשיםספיישלים

הכותבים של קולומבוס מסכמים שנה של מוזיקה ישראלית – תשע"ה

איור ועיצוב: אלעד אלחרר

איור ועיצוב: אלעד אלחרר

לכבוד סופה של השנה העברית, כנהוג, גם בקולומבוס מסכמים את השנה שהיתה לנו במוזיקה הישראלית. הכותבים של קולומבוס בוחרים את הרגעים הגדולים שלהם בשנה שחלפה; האלבומים, השירים וההופעות שעשו לנו את השנה.

מתחילים…

פישר

אלבום (1)

וילק (2)
אמיתי וילק – אמיתי וכנה

באמיתי וילק נתקלתי לראשונה בזכות האזנה רנדומילית ל-88FM, ומיד כששמעתי את השיר Lilacs, זיהיתי שיש פה משהו מיוחד. יש פה ווייב של לי הייזלווד או ההאנסום פמילי, חשבתי לעצמי, ולכן התפלאתי שהשדרן אמר שמדובר בישראלי. המילים היו באיכות טובה (בבדיקה עולה כי מדובר בכתיבה של המשורר טי. אס. אליוט) והאווירה התאימה להן יפה. נדיר למצוא אמן ישראלי שמתחבר לז'אנר הקאנטרי רוק בלי לסבול מתחושה של ניתוק או ניסיון ליצור העתק של העתק, מה עוד שבדרך כלל אין הרבה אמנים ישראלים שעושים דברים בסגנון הזה.

האזנה לאלבום כולו, שיצא בנובמבר האחרון, העלתה שגם במעבר לשפה העברית זה לא מאבד מהקסם והחן. במיוחד אהבתי את השיר "ענפים ומדבר", שמשתמש במוזיקה "המקסיקנית" של הרכבים כמו קאלקסיקו – סמננים מאוד טיפוסיים כמו שימוש בחצוצרה ומנדולה – לדבר על המדבר הישראלי.

יש באלבום גם שירים שיותר הולכים לכיוון של רוטס רוק רועש עם השפעות של "רוק דרומי".
האלבום נחתם בשיר שכתב המשורר טי. אס. אליוט, שיר אהבה מתוק כמו הדבש שמצויין במילות השיר, בלדת רוק קלאסית עם קולות ליווי אה לה ביץ' בויז בפזמון.

שירי השנה

בינת אל פאנק – מוז'יק שלי
איפה עוד בעולם אפשר למצוא שיר עם ביט רגאיי, שירה תימנית מסתלסלת וכותרת ברוסית? ההרכב בינת אל פאנק מציג בשיר זה שילוב ייחודי ומרענן שכולו קיבוץ גלויות אחד, וגם אם לא כל נגניו ירושלמים במקור, הוא משתלב נהדר בנוף המקומי של העיר. רגע לפני הפריצה הגדולה שלהם, כדאי לשים לב לאיכויות הקוליות המדהימות של שירן קרני, לנגינת הגיטרה המזרחית של טל סנדמן שמושפעת בבירור מזו של יהודה קיסר, ובחטיבת כלי הנשיפה האיכותית שמכניסה נגיעות Fאנק/בלקני ששמו של ההרכב מתייחס אליו.

נועה בביוף – Blue Bound
נועה בביוף היא יוצרת שמסקרנת אותי כבר זמן מה. אהבתי את השירים מהאלבום הראשון שלה, אבל הרגשתי שיש לה לאן להתפתח הלאה משם. אני שמחה לגלות שהסינגלים שיצאו מהאלבום השני היו שווים את הציפייה של שבע השנים שעברו מאז. שיר הנושא שומר על קלילות מלנכולית, ויש בו משחק עדין מאוד שהופך את ההאזנה לו למעגנת במיוחד.

ישי קיצ'לס – אתה והשטויות שלך
אני מראש משוחדת לגבי ישי קיצ'לס, אני אוהדת שלו עוד ממתי שהיה חבר ב"פורטנים צעירים", ומכירה אותו גם מהשתתפותו בלהקתו של אחיו דניאל – "יאפים עם ג'יפים" ואלבום הסולו שלו "מוזיקה למזמוזים". השיר החדש מוכיח שעדיין יש לו את "זה" – היכולת לכתוב טקסטים שנונים וחדים לצד לחני רוק קליטים. בולט הבייסליין הפוסט-פאנקי ה"קלאסי" שמהווה את הבסיס של השיר, וקולות הרקע של הילה רוח, יוצרת מוצלחת בפני עצמה. בעיני קילצ'יס הוא בדיוק מה שהמוזיקה הישראלית שנוטה לפרווה חסרה – הוא יוצר שבא עם אמירה ועמדה מובחנת, שאי אפשר לטעות בה. גם בשיר הזה בו הוא מעמת את חרדותיו הקיומיות לאור ה"מצב הישראלי" עם ה"אתה והשטויות שלך" של בת זוגתו.

הופעת

השנה היו כל כך הרבה אירועים מוזיקליים מוצלחים בירושלים, שהתקשיתי לכתוב על רק הופעה אחת. נתחיל באירוע המסכם של מיזם "פשוט שרים" של חגי הירשמן בשיתוף בית הלל, שמצליח להביא טיפה של אחווה דו לאומית לעיר שסועה, שבמהלכו ימאן בלוז הופיעו ברחוב שושן יחד עם לובנה סלאמה. רביד כחלאני הוא חיית במה אמיתית, שבניגוד להרבה אמנים שמופיעים בג'ינס וטי שירט, דופק לוק נוצץ ומושקע סטייל ג'יימס בראון. ההרכב המגבה אותו רק מעצים את האנרגיות המטורפות שרצו שם. במיוחד נהנתי מהקטע בו כחלני לימד את הקהל לשיר שיר לא מוכר מאלבומם החדש "ימים של כוכבים".

פסטיבל אינדי סיטי, שהיה אמור להתרחש בקיץ אבל נדחה בגלל המצב הביטחוני, היה כל כך מלא באופציות טובות, שאת רובו ביליתי בריצות מטורפות מבמה לבמה באזור חבצלת/הלני, והביא טיפה של תחושת פסטיבל המוני מחו"ל לעירנו הסגרירית. בלט לטובה ההרכב "טייני פינגרז" שגם הוציא השנה אלבום מצליח מאוד בשם The Fall, וזו הייתה בעצם ההופעה הראשונה שבה צפיתי בלייב בלהקה שפועלת במרחב של הז'אנרים המוזיקליים האהובים עלי, הפוסט רוק והמאת' רוק. הם פשוט חרכו את האוויר עם סאונד גיטרות מרובד ועוקצני, עם ג'אמים שפשוט לא רציתי שייגמרו.

זו אכן הייתה שנה טובה למוזיקת רוק אינסטרומנטלית ישראלית, מכיוון שהשנה גם יצא אלבומם המעולה של טטרן – "שבט". כמו שקרה לי עם להקות אינסטרומנטליות אחרות, למדתי להעריך את גודל ההישג רק כשצפיתי בהם בפעולה בהופעה בפסטיבל "לך לעזה", אף הוא של הירשמן הבלתי נלאה. הדיוק ומידת ההקשבה ההדדית שקיימת בין חברי ההרכב גורמת לשפשף עיניים ולא להאמין שזה הרכב שהוציא רק אלבום אחד ולא איזה עשרה. שווה לציין גם שזהו אחד ההרכבים הנדירים המאפשרים למתופף לקחת את מרכז הבמה, ודן מאיו לא מהווה רק אלמנט אחד ברקע, אלא מרכיב משמעותי ביצירה.

אני מאחלת לשנה הבאה שהעירייה והמפיקים הנהדרים בעיר הזו ימשיכו לתת במה ליצירה נותנת בראש, שמוכיחה שירושלים רחוקה מלהיות פריפריה מוזיקלית.

עומר

אלבום (1)

נועה (1) נועה שמר – עושי הסיכומים
קשה להצביע על למה אנחנו בוחרים משהו להכי טוב, אנחנו מנסים לפרט את הסיבות בדמות סאונד, מילים, הפקה משובחת או תחושת הזדהות עם האמן. אבל למרות שלא ידעתי להסביר מה תפס אותי באלבום הבכורה של שמר, כבר ברגע ששיר הפתיחה הכל כך מתאים "תחזית קרובה" התחיל להתנגן, ידעתי שאני עוד אחזור לאלבום הזה עוד לא מעט פעמים.
היו לא מעט אמנים שהלחינו שירי משוררים השנה, ורבים מהם עשו זאת גם בצורה לא בנאלית, אך איכשהו הלחנים של שמר, על כל הקשת שלהם, בין אם היו רגועים או מלאי אנרגיה, הצליחו להחרט אצלי בראש בקלות מפתיעה.
כבר באלבום הבכורה שלה שמר הוציאה אלבום מעניין ומגוון שאצלי בספריית המוזיקה הפך כבר קלאסיקה. בראיון עם אלקנה, שמר הבטיחה עוד מוזיקה חדשה תוך שנה, אני כבר לא יכול לחכות.

שירי השנה

Lucille Crew – Weight
לא השם הראשון שיעלה לכולם על הלשון כשמדברים על השנה של ההיפ הופ, אבל כבר כמה שנים שהצוות המובחר הזה בניצוחו של ישגב דותן מערבב Fאנק, סול והיפ הופ ומרים את ההצגה הטובה בעיר.
השיר הזה מתוך ה-EP שהוציאו השנה עם הראפר Snowflake Black הוא תמצית כל מה שכיף בהרכב הזה. גרוב לפנים.

דנה איבגי – מחשבה רעה
השיר הזה מתוך אלבום הבכורה של איבגי הוא כמו תעודת זהות לאלבום עצמו, חושפני, עצוב ועם זאת קצבי, ויותר מהכל מגובש וטוב.

מורה – מות המשורר
להקליט אלבום שישחזר חומרים ואנרגיות שנוגנו לפני כעשר שנים זה לא פשוט, אבל לשניה אחת מתוך שיר הפתיחה "מות המשורר" זה לא נשמע כאילו השלישייה מתקשה בכך.
הקצב של השיר בשילוב השירה של לוטרינגר והמילים של דוד אבידן עושים אותו לאחד המהפנטים שהתנגנו אצלי באוזניות בשנה האחרונה.

הופעת

סאן טיילור בבארבי
זו היתה שנה טובה לארנון נאור AKA סאן טיילור; הוא הפיק למיה יוהנה את אלבום הבכורה המצוין שלה Bells In Our Stomach, הוציא את אלבומו השני This Light ועכשיו הוא בטור עם הלהקה בחו"ל.
להופעת ההשקה של האלבום בבארבי הגעתי עם מעט מאוד היכרות עם המוזיקה שלו, בעיקר האזנה לאלבום מספר פעמים והופעה אחת ובלתי נשכחת עם צביקה פורס. אך כל אלו לא הכינו אותי למה שקרה בבארבי באותו ערב.
טיילור הראה על הבמה את היכולת הפנומנלית שלו ליצור אווירה דרך המוזיקה שלו ולקחת את המאזין בשתי ידיים למקומות אחרים. כאשר לקראת סוף ההופעה הוא שר את This Light, עם הקול המצוין שלו שמחזיק כל הברה בדיוק מופלא, כל הקהל היה כבר אצלו בכיס, שבוי אחרי מסע ארוך ומהנה, וכך גם אני, מחכה כבר להופעה הבאה.

תום

אלבום (1)

שי צברי (1)
שי צברי – שחרית
יש משהו על גבול הקלישאה בכתיבה על אלבום שקצר שבחים רבים כל כך אצל המבקרים, ועם זאת לא יכולתי אחרת. מאז שיצא בחורף, "שחרית" מלווה אותי כמעט על בסיס יומיומי: "הניחי לי" ו"המלך" בבישולים, "לווי אותי" ו"שחרית" בנסיעות, "תפילת הדרך" ו"מעלי דממה" בהרהורים מול החלון. בהופעות תמיד אמצא את עצמי מחוסרת נשימה – או בגלל צורך בלתי נשלט לרקוד, או כשהנשימה נעתקת מרוב יופי בשירים השקטים יותר. שקטים, אך מלאי עוצמה. הקול, הטקסטים, הלחנים, העיבודים, נבחרת הגרוב המעולה ובעיקר שי צברי עצמו, שממשיך להעניק אהבה בלי תנאים לקהל – כל אלו הופכים את "שחרית" לאלבום שמגיע לפסגה שהמוזיקה מסוגלת להעניק לנו – בית ונחמה.
השיר האהוב עלי: אבוא בגבורות אדיר

שירי השנה

נ'צי נצ' – חסידה צחורה
טקסט חשוף וכן שנשמע כאילו נלקח מיומן, בעטיפה מוזיקלית ממכרת – היפ הופ מלנכולי עם הברקת הסימפול של צלילי העוד.

חנוך טיאר והאופרייטעס – חצי הכוס
שירה של חזן וטקסט מחאה עם גרוב של ראסטה: שיר יפהפה מתוך אלבום הבכורה שיצא ממש זה עתה.

נועה שמר – יצרח
שיר שמכווץ את הלב ומרחיב את הדעת, מתוך אלבום הבכורה שיצא בתחילת הקיץ.

סער ליבן – עזה תל אביב
רוק בסיסי וטוב, ומילים שנטועות היטב בהוויה המקומית של הנגב המערבי. שיר מאלבום הבכורה, נזקקתי לו הרבה בשנה החולפת.

החצר האחורית – נגמרה המסיבה
את רוב מה שהיה לי להגיד על ארבעת המופלאים כבר שפכתי במגזין המודפס, אז רק נוסיף ש-א. איזה יופי השירה בהרמוניה לאורך כל השיר, ב. מי יתן ויהיו עוד כאלה באלבום השני (במהרה בימינו).

הופעת

ירון בן-עמי – מופע השקה לאלבום "בלוז בארץ כנען"
נו, באמת חשבתם שנעבור את סיכום השנה בלי בלוז? אז השנה הייתה המשמחת מכל, עם אלבום בלוז עברי ראשון למורנו ורבנו ירון בן-עמי. הופעת ההשקה הייתה כל מה שיכולתי לייחל לו: השירים הנפלאים של ירון, בעברית ציורית ומשובחת בעיבודי בלוז שהם תמיד תענוג לאזנים. האורחים הרבים על הבמה הוסיפו לאווירת החג: מלבד בס ותופים עלו ובאו בזה אחר זו גם אליוט, יהוא ירון, מרתה דיין בחליל צד, גיא דגן במפוחית ונועם דיין על גיטרה, כאשר זה האחרון לצדו של ירון יצרו יחד בהופעה מפץ גדול של בלוז תוצרת הארץ.
השיר האהוב עלי: מקרה פרטי

ירון

אלבום (1)

טונה (1)
טונה – גם זה יעבור
נדרש לי בדיוק שבוע מרגע יציאתו כדי להכתיר את "גם זה יעבור" כאלבום השנה שלי – בזכות הרעננות, בזכות הטקסטים שמצליחים להיות ראויים מבלי לוותר על הקלילות, בזכות העיבודים וההפקה המקצועית, ובזכות הכבוד למאזינים ולמוזיקה. אה כן, והכי בזכות שיר אחד שהעיף לי ת'ראש: רוק רוק רוק 30.

נכון, לא כל שירי האלבום אחידים ברמתם (באיזה אלבום כן?), אבל הוא מתפרץ מכישרון ואהבת היצירה, ומצליח לשמור על האש בוערת לכל אורכו. נותר רק לקוות שבאלבומו הבא, יצליח טונה לשחזר – מבלי למחזר. אני סומך עליו.

שירי השנה

שי צברי – לווי אותי
זה לא אחד השירים הכי טובים השנה – זה אחד השירים הכי טובים בעשור האחרון. המילים של יהודה עמיחי, הלחן של ברי סחרוף, השירה של שי צברי – זה המתכון לשיר הכי טעים שיכול להיות. אה כן, והמשקל המוזיקלי, חמש שמיניות שנדיר למצוא בפלייליסט הרדיו המיינסטרימי. בקיצור, שיר מושלם.

טונה – רוק 30
כבר חפרתי על השיר הזה כאן. אז בקצרה: השיר (והקליפ) שהכי נכנס לי ללב השנה.

Dana Ivgy - Don't Stop
זה כבר לא חדש שדאנה איבגי טובה בהכול. האלבום שהוציאה השנה מלא בשירים חביבים, אבל השיר הזה בלט במיוחד, והוא נמצא פה בעיקר בגלל שורה אחת בה איבגי משלבת בטבעיות שלוש שפות שונות (עברית, צרפתית ואנגלית). התוצאה ממש כיפית.

Ben Blackwell – Heal My Wings
זהו, לא צריך לטוס לחו"ל. בן בלאקוול פה (בגיבוי הביטים של אורי שוחט) והוא הולך לכבוש את העולם.

נועם חיימוביץ׳ ויינשל – מניפולציה
בפינת היוצרים החדשים והפחות מוכרים, שווה לשים לב לנועם חיימוביץ' ויינשל בעל השם המסובך והכישרון הרב, שהוציא לא מזמן אלבום בכורה, לאחר שהשתתף בהפקות רבות כנגן ויולה, כינור ובס. בשיר הזה יש משהו אחר, קצת לא מכאן – ואני אוהב את זה.

הופעת

טוב, בשלב זה אפשר כבר להבין שהמוטיב החוזר אצלי השנה הוא פריחתו של ההיפ הופ הישראלי. מסיבת ההפתעה שארגנו קוואמי ולירון תאני לתוכניתם החלוצית "עסק שחור", הייתה יותר ממסיבה, ויותר מהופעה. היא הייתה מפגן כוח, שהצליח לשלב באלגנטיות נוסטלגיה (למאזיני התוכנית הותיקים) עם עדכניות (לאלה שעוד זחלו על ארבע כשהתוכנית הייתה באוויר), ולהציג שרשרת מפוארת ובוהקת של הראפרים הכי טובים בשטח.
אני מודה שהתאכזבתי שלא היו יותר שיתופי פעולה מיוחדים בין הראפרים או הפתעות מגניבות במהלך הערב (מה עם איזה שיר משותף? קאבר מפתיע? סאבלימינל קופץ מתוך עוגה?) – אבל היו כמה פיקים שהרימו את קהל הבארבי עד לתקרה (סאז, נצ'י נצ' ועוד), ובאופן כללי הערב הזה היווה נקודת אור, שהוכיחה שפריחת ההיפ הופ בארץ רק החלה.

שי

אלבום (1)

אייזיה (1)
ISAIAH – Day Of Daydreams
על ISAIAH סביר להניח ששמעתם כבר. אם לא, אז אולי אתם פשוט לא אוהבים פולק – ישראלי, אמריקאי או בריטי. אבל אם במקרה נפלתם באפשרות השלישית, ואתם אוהבים את פליט פוקסס, מידלייק או ג'תרו טאל, ומתאים לכם גם נגיעות אתניות של ההרמוניום של מיקה אבני והבוזוקי של תומר ישעיהו, אז אתם מוזמנים להקשיב לשיר שבחרתי: Dancing Yellow Stains. ומשם להמשיך לשמוע את כל האלבום בבנדקמפ (ואז לקנות אותו).

שירי השנה

ניר מהלמן – תנשמת
השיר הסוגר של אלבום הבכורה – "מי שמכיר מבין על מה אני מדבר". סביב ריף אחד יפה וחוזר של הגיטרה, שיר שעושה נעים ומשתף אותנו בתהליך היצירה של ניר.

אהוד בנאי – לבדי בואדי
קטע נגינה מ"אש קטנה", סביב אקורד אחד, אהוד בנאי טווה מנגינה וגורם לך להרגיש כאילו אתה יושב איתו במדורה.

קובי אוז – תמיד זה הים
חלום עקבותיך, אלבום שכולו גרסאות כיסוי לשירים של אריק איינשטיין שהוקלט במהלך הופעות ביתיות של קובי אוז בסלון שלו. את ההופעה בחר אוז לסיים עם השיר הזה, שלא הכרתי אותו בגרסתו המקורית. אחרי ששמעתי את גרסת המקור, דעתי היא שאוז התעלה על הגרסה ההיא והפך את השיר הזה לשלו. כבר אי אפשר לדמיין את השיר בלי הפזמון החוזר של ה"לה לה לה" המסולסלים, מעין Hey Jude ישראלי.

הופעת

נועם רותם וחברים באוזןבר
אני מודה שגם את "עזרה בדרך" של נועם רותם גיליתי בדיליי, בעיקר מתוך חשש מאלבום דכאוני במיוחד. אבל אחרי שראיתי את ההופעה של נועם רותם יחד עם אסף תלמודי, שהיוותה מעין מופע איחוד של סיבוב ההופעות של "עזרה בדרך", מצאתי את עצמי שומע את האלבום בריפיט בימים שבאו אחר-כך. ההגשה המאופקת של שירים כל כך אישיים לצד הנגינה של אסף תלמודי שיוצרת קונטרסט לאיפוק של רותם. תוסיפו לזה את שי צברי שהתארח ושר בית מתוך שיר הנושא של האלבום וגרם לי קצת לדמוע. הופעה משובחת וזהו.

http://www.youtube.com/watch?v=1Ua2KOIJw_c

ניצן

אלבום (1)

אומרים שזו הייתה השנה של ההיפ הופ הישראלי, אפילו הרנסנס שלו. שסוף סוף, אחרי תור הזהב שלו בתחילת העשור הקודם (ולאחר מכן גם שקיעתו בעקבות ניצול המעמד מצד אנשים שונים, ויציאה של חומרים שאיכותם מוטלת בספק), מקבל הז'אנר את ההכרה המגיעה לו, גם מצד ה"מיינסטרים" הישראלי.

נצ'י
בין הנציגים הבולטים ביותר ובין האלבומים החזקים ביותר שיצאו השנה לטעמי, נמצא "ברוכים הבאים לפתח תקוה", אלבום הסולו השלישי של נצ'י נצ'.
יחד עם העבודה הקשה שלו והופעות בכל רחבי הארץ, המשיך נצ'י להתפתח טקסטואלית ומוזיקלית והוציא אלבום מגוון אך שלם עם שירי הארדקור נותנים בראש, שירים עם שילוב של מוזיקה ים תיכונית ואפילו בלוז.
לסאונד המגובש של האלבום תרמו פמלייה של מפיקים מוכשרים, ביניהם איציק פצצתי על הניהול המוזיקלי, אורי שוחט, שקל, כהן, זי קיי ועידו מימון.

דבר נוסף שאני חייבת לציין בקשר לאלבום הוא הופעת ההשקה שלו בבארבי ביום חמישי, שהתקיימה אחרי סיום המיני טור של נצ'י בכל הארץ. זו הייתה אחת ההופעות המוצלחות שנכחתי בהן בשנה האחרונה, ואני בטוחה שהקהל המטורף שמילא את הבארבי עד אפס מקום והכיר כל מילה ומילה יסכים איתי בקשר לכך.
נצ'י, הלהקה והאורחים הרבים שהופיעו (טונה, שי צברי, כהן, רון בונקר וגם הסטנדאפיסט עמית חשאי שתרם לסקיטים באלבום) נתנו את כל כולם על הבמה, והקהל נתן את כל כולו בתמורה.
השיר שהכי תפס אותי באלבום הוא השיר שסוגר אותו, "יום חדש". נצ'י אכן מייצג ונותן את הכבוד הראוי לעיר שהוא גר בה.

אלבום נוסף מאלבומי השנה שלי בהיפ הופ הישראלי הוא "יום אחד כל זה יהיה שלנו" של הראפר ואיש ה-U CREW בני אסתרקין.
מדובר אמנם באלבום הבכורה של אסתרקין, אך אסתרקין עצמו נמצא בשטח ועובד כבר למעלה מ-8 שנים.
האלבום יצא בחודש מאי האחרון והוא מורכב משירים בעלי גוון סיפורי, מרגשים לעיתים ובעלי טקסטים שנונים.
גם הוא, כמו נצ'י נצ', הופיע על כל במה אפשרית ברחבי הארץ (אני עצמי התודעתי אליו מסטיקרים שהיו מפוזרים בכל רחבי העיר התחתית בחיפה), וגם לאלבום הזה הייתה הופעת השקה מרשימה ביותר עם רשימה נכבדת של אורחים, כאשר השיא היה הופעת איחוד של ההרכב "פרודוקס".
על הפקת רוב האלבום היה אמון המפיק הצעיר והמוכשר שירוטו, ומפיקים אחרים דוגמת שקל תרמו גם הם להפקה.
השילוב של המפיקים השונים והאקלקטיות המוזיקלית של הצוות באופן כללי, איפשר לאלבום להיות ורסטילי, עם שירים אישיים ומרגשים, וגם עם שירים אנרגטיים שנותנים בראש.
זה אחד מהם:

אלבום בכורה מצויין נוסף הוא "זה מה יש" של נתי חסיד.
חסיד הוא ראפר ירושלמי, מגיש כבר שנים את תוכנית המוזיקה השחורה "כבשה שחורה" יחד עם ליאור שיינברגר בקול הקמפוס, ובעבר היה גם כתב מוזיקה.
"זה מה יש" יצא אחרי יותר משנה של עבודה ומימון במסגרת קמפיין הדסטארט. מדובר באלבום פ'אנקי וקצבי שכיף להאזין לו, ובאותה עת הוא אלבום מלודי עם טקסטים אישיים מלאי הומור, המתארים תחנות שונות בחייו של חסיד: הרקע המשפחתי שלו, ירושלים, מערכות יחסים וגם חוויות יומיומיות, כאשר לדעתי אחד השיאים באלבום מגיע בסוף, באופן כלל לא צפוי, עם הקטע בן 10 הדקות: "זה מה יש", בו מתארח אחיו של נתי חסיד, איתן. השיר נפתח ונסגר בשיחה של שניהם. הקטע בסוף, על אחד מטקסי הקידוש האחרונים של חסיד עם אביו, שבר אותי באופן אישי.

על האלבום אמר חסיד: "אני בחור עם הסתכלות מסויימת על העולם, ערכית הייתי אומר. ניסיתי להביא את התובנות שלי על החיים באלבום הזה. אני מאמין שבחיים הללו לכל אחד מאתנו יש שק של כלים ואנחנו צריכים לפעול ולחשוב ביצירתיות על מנת להפיק מהם את המקסימום. זה מה יש, רק הבחירות האישיות שלנו בחיים הללו".

שירי השנה

קין והבל 90210 – מכונה מופלאה
הטריו קין הבל 90210 הוציא בינואר השנה את אלבומו השני "וידאודרום". אלבום פסיכי לחלוטין, וכמוהו "מכונה מופלאה", בין השירים המוצלחים ביותר באלבום הזה. גם הטקסט של השיר הזה הוא לא פחות ממבריק, לדעתי, והוא עוסק בתלות האדם המודרני במכשירים האלקטרונים.

"איפה תלמד יותר,
בתנ"ך או בגוגל?
איפה תלמד יותר?
כנראה שבגוגל"

רמי פורטיס – מעיר נעלמים
"מעיר נעלמים" הוא הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום החדש של פורטיס, "תולדות הכותרת". שיר אישי למדי המלווה בהפקה מרשימה ומלאה שהופכת אותו, לטעמי, גם לשיר ממכר בצורה מסויימת. ללא ספק אחד השירים שהכי תפסו לי את האוזן בשנה האחרונה.

A-WA – Habib Galbi
אם כבר מדברים על שירים ממכרים, חביב גלבי, הסינגל הראשון של שלוש האחיות חיים הפך לאחד השירים האהובים והמושמעים ביותר השנה, ואני אשקר אם אגיד שלא נדבקתי בהייפ שיש סביב השיר וההרכב.

אלקנה

אלבום (1)

אבי הנחל
אבי הנחל – דרך חדש
שנה טובה במיוחד לאופיר בר עמי- האלבום הראשון של הלהקה שלו "אבי הנחל" יצא וזכה להצלחה גדולה, ולהקת האם שלו "איפה הילד" חורשת את הארץ בהופעות ועובדת על אלבום שישי. "דרך חדש" מביא רוק לא מתפשר, שמלווה מילים ולחנים מעולים של בר עמי ונגינה משובחת שלו ושל חברי הלהקה. ההצלחה של "דרך חדש" הביאה את אבי הנחל לסיבוב הופעות בלתי נגמר ולהכנות לקראת אלבום חדש, ובהחלט מביאה את הרוק ה"דתי- ישראלי" לרמה גבוהה במיוחד.

שרון (1)
שרון רוטר – נושמת לאט
אלבום הסולו השני של שרון רוטר, שיצא השנה, מגיע אחרי הפסקה של 12 שנים מפעילות מוזיקלית. בשנים האלו רוטר הספיקה לחזור בתשובה, להקים משפחה ולמצוא את הקול המוזיקלי היחודי שלה. וזה קול כל כך יפה. באלבום נאספו שירים שהוקלטו במשך השנים האחרונות, חלקם עם מילים מקוריות וחלקם שירי משוררות ומשוררים, כולם עטופים בלחנים היפים של רוטר, בעיבודי אלקטרו רוק עדין ובקול הגבוה והרך שלה. אם עוד לא שמעתם, זה הזמן להקשיב ל "נושמת לאט", "גולה" ו"לו הייתי (מוזיקה)".

שירי השנה

חנן בן ארי – ממך עד אלי
המוזיקה היהודית החדשה עוברת כבר שני עשורים של התחדשות ויצירה מקורית, אבל אף אחד לא הצליח להביא לשולחן השפעות של Fאנק/סול/היפ הופ כמו שעושה זאת חנן בן ארי. קודם כל זה הקול – עמוק, עוצמתי ועשיר, ואז אלו המילים והלחן המצוינים של בן ארי וההפקה המשובחת. חנן בו ארי הוציא כבר שני סינגלים נוספים מתוך אלבום הבכורה ובהחלט יש למה לצפות!

תמר אייזנמן – רצה
תמר אייזנמן שרה בעברית לראשונה באלבום הזה, ומוכיחה שוב שהיא לא רק גיטריסטית מעולה, אלא גם כותבת חדה וזמרת בעלת קול ייחודי. "רצה" הוא שיר אהבה של אישה לאישה, נע בין הרומנטי לסטוקרי, ומלווה בגיטרות במינון הנכון בדיוק – כלומר הרבה גיטרות.

קובי אוז – היא תבוא
"חלום עקבותיך", האלבום שהוציא קובי אוז השנה ובו הוא שר משירי אריק אינשטיין, הוא אלבום משובח, גם אם לא אחיד ברמתו. "היא תבוא" פותח את האלבום ומכניס את המאזינים לאווירה הנכונה: העיבוד משמר את ההרמוניות ה"מערביות" שכתב מיקי גבריאלוב, ומפגיש אותן עם השירה ה"מזרחית" של קובי אוז. חבורת הנגנים המעולה מחזיקה את השיר לכל האורך ועושה נעים וכיף גדול באוזניים.

ענבר

אלבום (1)

טורבנס (1)
The Turbans – The Turbans
בשנה האחרונה ז'אנר הפאנק-רוק תפס תאוצה,ואיתו הרכבים מעולים כמו Bones garage ,surf platoon ,haxxan ,shitty CT.
הלהקה שבלטה בעיניי במיוחד בתוך הגל הזה היא ה-Turbans. הטריו הירושלמי הזה, שמורכב מאייל סמסון, גלעד לוין וידין כץ, הוציא אלבום בכורה נפלא – באמצעי הקלטה פשוטים, סאונד מלוכלך וטוב, ובהפקה של אורי "מיקסמונסטר" וורטהיים. עשרת השירים שבאלבום קליטים, מרעננים ומשמחים. באוגוסט הוציאה הלהקה אי.פי חדש, Music for weddings, עם סאונד הרבה יותר מהוקצע, אך גם פה השירים נהדרים אחד אחד-ונעים בין פאנק, גאראז' רוק וסרף. תענוג. ההרכב הופיע המון בשנה הזו בכל הארץ וגם בחו"ל, ואף יעלה על במת האינדינגב. מומלץ מאוד לתפוס אותם בהופעה.

שירי השנה

קין והבל 90210 – לקח זמן
5 שנים לאחר אלבום הבכורה, קין והבל חזרו השנה, ובגדול. הרכב המטאל הפרוע הוציא השנה את "וידאודרום" המעולה, עם שירים עוצמתיים, הומוריסטיים ואכזריים כאחד. הסינגל "לקח זמן", הוא האיטי שבאלבום, עוצמתי ועם זאת רגוע יחסית. איזה כיף שהם חזרו.

Lola Marsh – You're mine
הרכב האינדי-פופ, שהתחיל כצמד של יעל שושנה כהן וגיל לנדאו, יוציא את אלבום הבכורה שלו בהמשך השנה בלייבל אנובה. בינתיים הם הופיעו בארץ ובהמון פסטיבלים נחשבים בעולם. הסינגל השני שלהם מתוך האלבום, You're mine, מדגיש את קולה היפהפה של יעל, והלחן פשוט ועם זאת מקסים וממכר.

http://www.youtube.com/watch?v=mrA5zBJ2Y_k

יואב

אלבום (1)

הודנא (1)
הודנא אפרוביט אורקסטרה
מחלקת הקצב של המזרח התיכון (לא זאת של שי צברי) עשתה צעד בכיוון הנכון ושחררה אלבום שמציע את יכולות הלהקה על מגש של כסף; נכון, זאת לגמרי להקה של הופעות ואי אפשר להכיל אותה לגמרי על גבי קובץ דיגיטלי או אפילו ויניל אנלוגי, אבל ההפקה המוקפדת והמיקסיניג המשובח של מיקסמונסטר גורמים להכל להישמע כמו אביב בימים של קיץ.
אישית, מחלקת נשיפה תמיד כובשת אותי בקלות, במיוחד אחת טובה ומגוונת כמו כאן, הם יודעים לקחת מאזין ולהעיף אותו לאן שהם רוצים; אבל לא רק הם, כולם מקבלים את המקום שלהם להאיר וכך יוצא שמעל לתריסר נגנים תורמים להרמוניית קצב התל אביבית הזו שעובדת נפלא. הופעות האורח של נציגי הגרוב השונים של ישראל (קותי, אלרן דקל, קרולינה) כל כך נהדרות ויושבות במקום.
מרגיש שלכל מדינה יש את היציאת אפרוביט שלה, מניו יורק ועד אוסטרליה; ההודנא אפרוביט אורקסטרה מייצגת בכבוד את ישראל הקטנה וזה תענוג לתפוס אותם בהופעה חיה. אולי זאת המשאלה לשנה הקרובה – לכו ליותר הופעות, תשמעו יותר מוזיקה טובה, תתמכו יותר במוזיקה.

שירי השנה

ועדת חריגים – כלום
שוגייז זה לגמרי לא הסגנון שלי, אני מאזין להמון ז'אנרים, אבל מעולם לא הגעתי עד לשם, תמיד זה מצא אותי מיואש וצמא להעביר קדימה. אבל אולי זה מצריך את הדבר הספציפי הזה או האלבום שיתפוס אותך ויציג בפניך משהו חדש ומעניין. באלבום הקודם – 'העולם אבד מזמן' נתפסתי (כמעט שנה אחרי שהוא יצא). עכשיו כשיצא האלבום החדש מיד היתה לי אוזן לזה ו'כלום' (הטרק השלישי) היה זה שתפס אותי עכשיו.

טאטרן – טה פה דה
כמעט שנה עברה מאז שיצא ועדיין שוב דבר לא היה אפילו קרוב ללהיות מיוחד לטעמי כמו שלושת המנצחים הללו; אלה שיודעים לכופף תווים ומנגינות שיתאימו לתמונה הגדולה, זאת שנפרשת מולך עם תום האלבום או ההופעה. לא יאמן שממש מכאן, בארצנו הקטנטונת, נובעים שלושת מומחי הג'אם סשן האלה, ויותר מכך – שהם מצאו אחד את השני. עםאחד השירים הטובים ביותר של השנה העברית שעברה, אפשר להתרפק ולצוף.

המיקס המלא במיקסקלאוד להאזנה רציפה לבחירות הכותבים:

הקפטן

שירי השנה

עבודות עפר – שיר שבא מזמן אחר
בשקט יחסי, הוציאו הצמד עבודות עפר השנה את אלבומם השלישי "אנגלית שבורה". זהו אלבום יפהפה, מלא בשירים קטנים ונהדרים, אבל מעל כולם זוהרת בלדת הפסנתר "שיר שבא מזמן אחר". כמו קלאסיקה ישראלית מתחילת הניינטיז שאתה מגלה באיחור.

ניר שלמה – כלב
ניר שלמה, גיטריסט כלבי רוח בעבר הלא רחוק, הוציא השנה את אלבום הבכורה שלו. כמו אצל אלון עדר, גם אצל שלמה יש קונטרסט ברור בין הבוטות של הטקסטים לעיבודים הרכים והקלילים לעיתים. "כלב" הוא שיר מצויין בו שלמה מצליח בעזרת חברנו הטוב ביותר, ללמד אותנו משהו על יחסים.

נועה שמר – נועה
מהשירים האלה שמצליחים לעשות את הדבר הזה ששיר הכי רוצה לעשות לך – להתקע שם בראש ולהתנגן בריפיט, גם בלי שלחצת פליי.

הילה רוח – אלנבי
הילה רוח היא בדיוק מה שהרוק הישראלי צריך עכשיו – דמות נשית חזקה שיודעת גם לתת בראש וגם להרהר ברכות. אלבום הבכורה שלה הוא ללא ספק אחד הטובים שיצאו כאן השנה, ויש בו לא מעט שירים מצויינים. האהוב עלי, כרגע, הוא "אלנבי".

Lola Marsh – Sirens
מהארט דרך ההפקה הנקיה והסאונד המצוחצח, לולה מארש צועקים עדכני ומושקע. הקצב ב"Sirens" מתפתח לכל אורכו של השיר והסאונד המערבוני משהו עם השירה ה"לנה דל ריית" של יעל שושנה כהן לוקחים אותנו למרחבים פתוחים של מקום אחר.
אני בטוח שהאלבום המלא יככב כאן ברשימה של השנה הבאה.

http://www.youtube.com/watch?v=AQbL9GK4bCM

עמית ארז – אם לא תתני אהבתך
אחרי שנים של יצירה באנגלית, עמית ארז הוציא באפריל אי.פי יפהפה עם חמישה שירים, כולם בשפת המקום. אני לא מאלה שחושבים שכולם פה צריכים לשיר בעברית, אבל במקרה הזה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקיבלנו פה משהו מיוחד ושלם.
בשבילי במיוחד עשה את זה השיר הקסום "אם לא תתני אהבתך".

http://www.youtube.com/watch?v=PaAx7I0diu0

Shelly and Rotem (SANDR) – Blue (Ellyott Remix)
השיר הזה הופיע אצלנו במיקס הישראלי של אפריל ומאז קנה אצלי חלקה קבועה בפלייליסט. חיבור פשוט מושלם בין העדינות החולמנית של שלי ורותם לרגישות האסתטית היוצאת דופן של אליוט.

Cut Out Club – Dead Club Med
לא מעט מילים שפכנו פה השנה בקולומבוס על ניצן חורש והמועדון שלו. האלבום שיצא לא מזמן הוא פצצה של אנרגיה ורוח נעורים, וכל סינגל שיצא מתוכו יכל להיות הבחירה שלי לסיכום הזה.

תעני אסתר – מדרגה אחרונה
כמו במקרה של הקאט אאוט קלאב, גם תעני אסתר, שהוציאו אלבום חדש ומעולה השנה, מצליחים לייצר מוזיקה אינטילגנטית וכיפית בו זמנית.
ו"מדרגה אחרונה" זה ממש כיף…

ירון בן-עמי – מתדרדר
נכון, יש לנו אחראית בלוז במגזין (תום), והיא בחרה בירון בן-עמי כהופעת השנה שלה, אבל לא יכולתי שלא להכניס לסיכום את אחד השירים הכי סוחפים ומהנים שיצאו כאן השנה. להתדרדר בכיף.

Gitla – Marylin
אלבום הבכורה של גיטלה עתיד לצאת לקראת סוף 2015 ואני בטוח שהוא יופיע כאן בסיכום העברי הבא, אבל הסינגלים שכבר יצאו מתוכו קנו להם מקום אצלי בלב. או כמו שכבר כתבתי לא מזמן: "כל סינגל חדש שGitla מוציאה מתוך אלבום הבכורה המתקרב, כאילו חושף עוד שכבה גיאולוגית בתוך המוזיקה העשירה ורבת השכבות שהיא יוצרת.
בסינגל השני מתוך האלבום, גיטלה שמה את עצמה בתוך ראשה של ילדה קטנה בכפר קטן במאה ה-19, הנקרעת בין הסקרנות שלה לעולם שבחוץ לבין המסורת המשפחתית והפשטות המנחמת.
כמו בסיפור, גם המוזיקה של גיטלה נעה בין העדכני והמופק לפשוט והנוסטלגי.

Hayelala – Midsummer Barn Owls
אם עוד לא שמעתם את האלבום החדש של היללה שיצא ביוני, תעשו לעצמכם טובה וגשו לבנדקמפ שלהם. אלבום יפהפה שהוקלט ברובו בחוץ, בשטח, ומצליח להנציח רגעים יפהפיים של ספונטניות קסומה.
ללא ספק אחת מתגליות השנה.

את הקטע המקורי לצערנו אין למצוא ביוטיוב

Nico Teen – Nitzaneem
ניצנים מתוך האלבום החדש של ניקו טין, הוא כל כך יוצא דופן בסביבה המוזיקלית שלנו, שהוא מיד דורש את הקשב שלך. אחרי שהאזנתי לו מספר פעמים בריפיט, לא היתה לי ברירה אלא להתאהב בו.

TREE – Travel Light
קופצים לי כל כך הרבה רפרנסים לראש כשאני מאזין לסינגל החדש של טרי, כך שאני לא אלאה אתכם עם ניים דרופינג מיותר. מספיק לדעת שזה פשוט שיר בוגר ועל זמני של הרכב שמגיע לנקודה בה הוא מתחיל באמת להבין מי הוא. נכון, השיר הזה יצא לפני שבוע וקצת והוא על התפר שבין הסיכום הזה לזה של השנה הבאה, אבל פשוט לא יכולתי שלא לנצל עוד הזדמנות להכיר לכם אותו.

המיקס המלא עם הבחירות של הקפטן:

זהו. לנו רק נשאר לקוות שתמצאו כאן משהו טוב לקחת איתכם הלאה, ושהשנה המוזיקלית העברית הבאה, תהיה לא פחות טובה מזו שעכשיו הסתיימה…

COMMENTS

WORDPRESS: 0
  • comment-avatar

    היי לכם
    תודה רבה על המחקר והתובנות. היה שווה את הזמן.
    יש לי הרבה מה לשמוע בזכותכם.
    איך ״עובדים״ במוסיקה?
    כיף לכם.
    נטע

  • comment-avatar

    היי נטע,
    תודה על המילים הטובות! אנחנו שמחים שנהנית מהסיכום.
    בקשר לשאלתך, אנחנו לא באמת עובדים במוזיקה, מכיוון שאנחנו לא מקבלים כסף מאף אחד 😉

DISQUS: 0