Homeהיום לפני

פופ 30: אלקנה כהן חוגג שלושים שנות פעילות של אתניקס

etnix

שנות התשעים המוקדמות, עיירה קטנה בצפון. אני וכל החברים שלי לומדים באותו בית ספר, הולכים לאותה תנועת נוער ואוהדים את אותן מכבי חיפה ושיקאגו בולס, כך שנשאר לנו רק דבר אחד לריב עליו: משינה נגד אתניקס. ב 95' משינה התפרקה, אנחנו הלכנו להקשיב לברי סחרוף, ושנתיים אחר כך אתניקס המציאה את אייל גולן ואת הפופ הים תיכוני. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

גילוי נאות: אני תמיד הייתי (ועד היום) בצד של משינה, אבל חגיגות ה 30 שנה לאתניקס (ו-25 שנה לאלבום הבכורה, ו-20 שנה לאוסף הראשון המצליח), הן הזדמנות מצויינת להיזכר ולהזכיר כמה הלהקה הזו חשובה להיסטוריה של הפופ הישראלי, זה שנקרא "ישראלי" וזה שנקרא "מזרחי", וכמה מעט הבדל בעצם יש בין שתי הסוגות האלה.

ציפור מדבר
אתניקס התחילה בעצם כלהקת רוק בשם "מוסקבה", ובאלבום הראשון שלה כאתניקס (לפני 25 שנים) עשתה רוק/פופ בניחוח בריטי וקצת כבד שהזכיר יותר את "נוער שוליים" או את מה שמשינה עשתה באותו זמן, אבל שיר אחד שהופיע בו, "ציפור מדבר", כבר בישר שמדובר כאן במשהו אחר, ישראלי במובהק, סולמות מזרחיים ומילים שנשמעות כמו שיר של הברירה הטבעית. האלבום הבא, "מסאלה", המשיך את הכיוון של ציפור מדבר: סאונד רוקי שעוטף מוזיקה ערבית, והכל נגיש וקליל ופופי מאוד.

http://http://www.youtube.com/watch?v=nVBFDqRlnHk

בואי נקנה רק תותים
בכלל, אתניקס אף פעם לא התביישה לעשות פופ טהור, מהסוג שאף פעם לא היה לגמרי מקובל בישראל. היה גם פופ לפני אתניקס, והיה גם אחריה, אבל המוזיקה הישראלית נוטה באופן מסורתי לחפש אחר "אמירה" טקסטואלית או מוזיקלית. גם אתניקס אמרו לפעמים דברים, אבל רוב הזמן הם פשוט עשו פופ: קליל, טיפשי, קיטשי, רומנטי, עם עטיפות של קלידים וסינטיסייזרים, כאילו מדובר בהרכב פופ מהולנד ולא בלהקת חיילים משוחררים ישראלית (תמיר קליסקי עשה מילואים בצנחנים עם אבא שלי במשך שנים). גם הביקורת על אתניקס הגיעה בדרך כלל מהצד הזה, אבל הלהקה המשיכה עם האמת שלה.

קטורנה מסאלה
אם היתה לאתניקס אמירה, היא היתה בחיבור שבין מזרח למערב: קטורנה מסאלה עטף את זהבה בן בדיסטורשנים והוא עד היום בעיני אחד השירים הישראליים המדליקים ביותר, אבל אתניקס לא עצרה כאן: אחרי שהפיקו אלבום לשרון חזיז, פנו נחמה וקליסקי להפיק אמן מסוג אחר – הזמר ושחקון הכדורגל אייל גולן. "בלעדייך" שכתבו והפיקו חברי אתניקס היה לא רק אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות המוזיקה הים תיכונית, אלא גם הנקודה בה נולד הפופ הים תיכוני- מוזיקת פופ בגוונים מזרחיים, לא דכאונית, מלוטשת ומופקת. נחמה וקליסקי עבדו גם עם חיים משה, שלומי שבת, ישי לוי, רינת בר, ליאור נרקיס ושרית חדד, והקליטו כמה אלבומים ים תיכוניים בעצמם לפני שחזרו לרוק ולפופ מערבי יותר.

http://http://www.youtube.com/watch?v=7BjBZTmTpoI

היא לא תשוב
המלחמה עם משינה סיפקה כמה רגעים משעשעים ("זה לא יכול להיות ישן" מתוך מפלצות התהילה הוא פארודיה על אתניקס וזכורה גם הופעה בפסטיבל ערד שבה שלומי ברכה ביצע את "כתם הפרי"), אבל החבורה הפרועה של בנאי וברכה סיימה את פעילותה ברעש גדול באמצע שנות התשעים ובשביל אתניקס זו היתה רק ההתחלה. הלהקה ניסתה והצליחה לחזור לרוק עם גיטריסט נוסף ועם עטיפת אלבום שעיצב סטורם ת'ורגרסון, חזרה כמה פעמים ללב המיינסטרים עם שירים כמו "מחר אני בבית", וזכו (בפעם השביעית!) בתואר להקת השנה ב 2012.

http://http://www.youtube.com/watch?v=daCHl6fcrMI

הפופ הלא מתבייש, האהבה הגדולה למוזיקה ים תיכונית ולמוזיקה עברית בכלל, הופכים את חגיות ה-30 לאתניקס למשמחות במיוחד, גם בשביל מעריצי משינה.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0