Homeאלבומים חדשים

כל הלילה על האש: אלקנה כהן ושי גולן בפוסט משותף על האלבום האחרון של אהוד בנאי

האמת שניגשנו בסקרנות מהולה בחשש לאלבום החדש של אהוד בנאי – "אש קטנה". שלא כמו האלבום הקודם שהוציא – "באופק אחר", שכלל חידושים לשיריו המוכרים, כאן מדובר בקטעים חדשים של בנאי. כן, אלו לא שירים חדשים, אלא בעיקר קטעים אינסטרומנטליים: רק אהוד והגיטרה האקוסטית שלו, ואפילו לא מפוחית אחת לרפואה.

maxresdefault

שי: הרבה נאמר ונכתב על אהוד בנאי, והחשיבות שלו למוסיקה הישראלית לא תסולא בפז וידועה לכל. לכן, אתחיל עם כמה משפטים על איך אני תופס את המוסיקה שלו.

השירים של אהוד בנאי תמיד היו בשבילי ה-שירים לנגן ולשיר במדורות. שירים שכולם מכירים וכולם יכולים לשיר, שירים שאני תמיד יכול למצוא פחות או יותר את האקורדים שלהם תוך כדי נגינה, ומעבר לכל, שירים שכאילו נכתבו בשביל הזדמנויות כאלה. הרי, מה יותר מתאים מלשיר במדורה את "עיר מקלט" עם אותם שני אקורדים כשכולם יכולים לשיר, לנגן, לג'מג'ם ולאלתר עליהם ביחד.

והנה, באלבום אש קטנה, אהוד בנאי כמו מזמין אותנו לשבת איתו במדורה, אולי לשיר איתו קצת, לג'מג'ם קצת ופשוט להקשיב לו מאלתר על הגיטרה האקוסטית שלו.
רוב האלבום הזה (חוץ מהשיר הראשון והאחרון) מורכב מקטעים אינסטרומנטליים בהם אהוד בנאי חצי מאלתר על הגיטרה. אחת ההבנות שעלו לי מהקשבה לאלבום הייתה שלמוסיקה של אהוד יש השפעה מאוד גדולה על הנגינה שלי. ובעצם הרבה פעמים כשאני יושב עם עצמי ומנגן, אני מנסה להישמע כמו שהגיטרה שלו נשמעת באלבום הזה.

אלקנה: הגיטרה היא באמת הכוכב העיקרי של האלבום הזה. אהוד בנאי הוא גיטריסט מעולה, אבל ייחודיותו הגדולה בנגינה על גיטרה אקוסטית. הגיטרה האקוסטית של אהוד בנאי נשמעת עשירה, מעניינת, נושאת את משקל האלבום כולו. בנאי צועד בעקבות ההשפעות הגדולות עליו: ניק דרייק, מייקל צ'פמן, ג'ון מרטין וניל יאנג, ומצליח לעניין ולרגש בלי מילים ובלי ליווי נוסף.

לפי מה שנראה בקליפים ובתמונות המלוות את האלבום, בנאי החליף גיטרה. הגיטרה החדשה, עם הגוף הקטן יחסית, אופיינית לסגנון הנגינה של ניק דרייק ומייקל צ'פמן, ומוסיפה עוצמה ו"בשר" למוזיקה של האלבום. מה שבעיני מרגש במיוחד, הוא שאהוד בנאי משתף את המאזינים בתחילתו של המסע המוזיקלי שלו, נותן לנו להרגיש שאנחנו מלווים אותו בצעדים הראשונים, משמיע לנו רעיונות לא גמורים, וכאילו מעמיד אותם לבחינה: זה שיר טוב? אפשר לעשות עם זה משהו?

שי: נכון, בעצם המטרה של אהוד באלבום הזה היא לחזור לתקופה בחיים שלו שבה הוא התגורר בוואדי בין ראש פינה לצפת (שעליה נכתב "השביל הזה מתחיל כאן, בין סניף בנק ומעיין"). בתקופה הזאת, בשנות השבעים, הוא הקשיב באמת הרבה לאמנים שציינת, ויצא, כמו שהוא מגדיר ל"מסע גילויים לאורך צוואר הגיטרה".

לחזור ככה, בצורה מודעת, לתקופה מסוימת ביצירה שלו, זה מאוד אופייני לאהוד בנאי. הוא מוסיקאי שאוהב לתת לכל אלבום שלו אפיון שונה וייחודי. קח לדוגמא את ההבדל הסגנוני הענקי בין "הפליטים" לבין "קרוב", האלבום הראשון והשני שלו בהתאמה. אבל הוא מנסה לעשות פה עוד משהו: הוא מנסה לחזור בזמן באופן מודע לתקופה ספציפית ביצירה שלו שבה הוא הושפע ממוסיקה מסוימת. יש בזה משהו ארס-פואטי ומעניין עבורו וכמובן גם עבורנו.

אלקנה: יש גם הרבה אומץ בצעד הזה: בכל זאת בנאי הוא לא אמן מתחיל, ואנשים למדו להעריך אותו בזכות השירים שלו, שמתנגנים כבר קרוב לשלושים שנה. באלבום הזה הוא חושף את הצד שלו כאמן צעיר: לא מוכר, אין לו אוסף שירים ואלבומים והופעות ושיתופי פעולה, רק בחור עם גיטרה, שאפילו עוד לא ממש מצא את האומץ לשיר. הקטעים באלבום הם רק רעיונות, ואפשר לשמוע בהם את השירים שבאו אחר כך, אבל גם את חוסר הביטחון של הבחור היושב בואדי עם גיטרה.

הקטע הכי טוב באלבום לדעתי הוא "מייקל צ'פמן היה כאן": מחווה לאמן הפולק האנגלי שבנאי הושפע ממנו רבות בנגינה שלו. בניגוד לדרייק ומרטין, צ'פמן הוא ההשפעה הפחות מוכרת על בנאי, וחשבתי שכדאי לשים כאן קטע שלו:

http://http://www.youtube.com/watch?v=wYecbNduSEI

שי: אין ספק שניכרת ההשפעה.
הקטע שהכי דיבר אלי מהאלבום הוא קטע הנושא, "אש קטנה", גם הוא עם נגיעות בלוזיות כמו הקטע של מייקל צ'פמן. אחד הדברים המעניינים בקטע הזה הוא ששלוש הדקות הראשונות שלו (המהוות את מרבית הקטע), מרגישות כמו פתיחה של שיר. בדקה הרביעית הנגינה נכנסת לקצב ופה כבר הייתי מצפה שתתחיל שירה. אבל תוך דקה, אהוד מחליט לסיים את הקטע ומשאיר אותנו עם טעם של עוד.
עוד קטע שמאוד אהבתי הוא הקטע שבא מיד אחריו – "לבדי בואדי". אני חושב ששם הקטע משקף יפה את תחושת הלבד של השיר. לבד, אבל לא בודד. האקורד הבסיסי שסביבו מתנהל הקטע יחד עם הגלישות על המיתרים, מזכיר לי קצת את "הכנאפה מתוקה".

http://http://www.youtube.com/watch?v=DUZT0qSFMhI

ואגב, הכנאפה מתוקה תמיד לוקח אותי ל"Northern Sky" של ניק דרייק – האקורדים הם בגדול אותם האקורדים. ולא צריך תירוץ בשביל לשמוע את השיר הזה:

http://http://www.youtube.com/watch?v=S3jCFeCtSjk

אלקנה: כמי שבא מהגליל, וצבר מאות שעות אהוד בנאי מאז גיל 15, לא חשבתי שאלבום אינסטרומנטלי בהפקה כל כך בסיסית יפתיע או ירגש אותי, אבל שמחתי להיות מופתע ולהתרגש. שווה להקשיב, בלילה בשקט בסלון, ברכב, עם הקפה של הבוקר או עם בירה על המרפסת בערב. אולי לקחת גיטרה ביד ולנסות להצטרף.

COMMENTS

WORDPRESS: 1
DISQUS: 0