אני מדבר עם שרון רוטר וברקע הילדות שלה לוקחות חלק פעיל- חלק מהזמן בשיחה שלנו, חלק ממנו בעניינים שלהן ובאמא שלהן- ויש בזה משהו מאוד יפה, כי באלבום הזה של רוטר יש הרבה חמימות משפחתית ואימהית, לצד טקסטים משובחים ומוזיקה מעולה.
עברו כבר 12 שנים מאז האלבום הקודם (והראשון) שלך. איפה היית ומה עשית מאז?
הייתי כאן, בבית (צוחקת). האמת שהאלבום הנוכחי התחיל כבר מיד אחרי שהראשון יצא: פשוט רציתי שיהיו לי שירים, בשביל עצמי, בשביל לענות על הצורך ביצירה. לאט לאט נאספו עוד ועוד שירים, בלי שכיוונתי דווקא לאלבום, קצת כמו שאתה מצלם תמונות של הילדים שלך- לא בשביל אלבום, אלא בשביל התמונות, וכשמצטברות מספיק עושים מהן אלבום. חלק מהשירים כבר שוחררו לרדיו מזמן: "שדות גולדברג", למשל יצא לפני כמה שנים.
זה אלבום מאוד אישי, שמשקף תהליכים שעברתי בשנים שהוא נוצר, לא ניסיתי להתחנף לאף אחד, לא לקחתי יח"ץ חיצוני.
הרבה מהטקסטים באלבום הם של משוררות: לאה גולדברג, רחל, זלדה, לצד שירים מקוריים שלך. זה מכוון?
אני מאוד אוהבת שירה, עברית גבוהה, פיוטית. גם כשאני כותבת בעצמי זה יוצא לי די פיוטי, אני לא מסוגלת לכתוב בשפה יומיומית. היתה תקופה שקצת חששתי לכתוב בעצמי, וכל הזמן חיפשתי טקסטים שדרכם אני יכולה לבטא את עצמי, במילים של אישה אחרת. אני מרגישה מספיק בנוח עם השירים האלו, כדי להגיד "לזה אני מתחברת, לזה לא". ב"האמנם" השארתי בית אחד בחוץ כי לא הרגשתי שהוא מדבר אלי, אותו דבר ב"לו היו חושי" שהוא שיר הרבה יותר ארוך במקור.
http://http://www.youtube.com/watch?v=V6Tcd7dDApE
עדיין בעניין מילים: יש שיר אחד באלבום, "הגולה", שהוא סוג של שיר ילדים, וראיתי שהרבה הורים מתחברים אליו, גם אלי הוא דיבר דווקא כאבא.
"הגולה" הוא באמת שיר שונה קצת משאר השירים באלבום. התלבטתי הרבה אם להכניס אותו, אבל מכיוון שאני כל כך אוהבת אותו, ולא נמצא לו שום מקום אחר, הוא נכנס. אני שומעת עליו הרבה תגובות מאוד טובות, גם ממבוגרים, וגם מילדים- דווקא הילדות שלי פחות מתחברות אליו, יותר אוהבות את השירים הקצביים והשמחים יותר.
http://http://www.youtube.com/watch?v=BOpILbxoaAQ
יוסי פרץ חתום על הרבה מהשירים, העיבודים והנגינה- גם באלבום הזה וגם בראשון. מיהו?
יוסי פרץ הוא מוזיקאי, בחור מוכשר מאוד שאני עובדת איתו ביחד הרבה שנים. הלחנו ביחד באלבום הראשון וגם בנוכחי, הקלטנו ביחד באולפן שלו. אני חבה לו הרבה.
יש לי הרגשה שאת לא כל כך אוהבת את האלבום הראשון שלך. הוא אלבום טוב, את יודעת.
זה קצת כמו לשאול אם אתה אוהב את מי שהיית בתיכון, אני לא מוצאת את עצמי כל כך באלבום ההוא, לא עשיתי שם את מה שרציתי וגם לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. מצד שני, זה אלבום שנתן לי הרבה והביא אותי לאן שאני נמצאת היום. "ארוץ אליך" זה שיר שעשה לי הרבה טוב, והרבה בזכותו מכירים אותי. הבנתי גם שזה שיר שעשה הרבה טוב להרבה אנשים אחרים, שהוא משמח אותם, מרגש אותם, אז אולי אין לי ממש זכות להגיד שאני לא אוהבת אותו.
אי אפשר (וגם אין צורך) להתעלם מהשינוי הכי בולט שעברת מאז האלבום ההוא: את היום אישה דתיה, דבר שמאוד נוכח גם ביצירה שלך. את מרגישה שהתגובות לאלבום גם מושפעות מהשינוי הזה?
אני חושבת ששיניתי את היחס שלי לתגובות: פעם חיפשתי לקבל תגובות מעריצות ומשתפכות, וכל מה ששמעתי לא הספיק לי, ובאמת הייתי מאוכזבת כל הזמן. עכשיו באתי בלי ציפיות ואני מתרגשת מכל תגובה חיובית, משתדלת להתעלם מתגובות אחרות.
לגבי העניין הדתי, הגדירו אותי כ"רוקנרול נשי דתי"- אני לא כל כך מתחברת לזה, לא חושבת שהמוזיקה שלי היא "דתית", רוב המילים נכתבו על ידי אנשים לא דתיים, ובכלל אני חושבת שהגבולות היום הרבה פחות ברורים ממה שהיה אפשר לומר פעם.
אבל הוא כן "רוקנרול נשי"?
כן. הוא מאוד נשי, גם בטקסטים, גם בהגשה. לצד הזה אני כן מתחברת.
מה עוד את עושה שאת רוצה לספר לקוראים שלנו?
יש לי מופע משותף עם אמא שלי, שהיא אמנית פלסטית. היא חיה כל חייה בתל אביב ואז חזרה בתשובה ועברה לגור בחברון. התהליכים שעברנו דומים בהרבה רבדים, ואנחנו מספרות סיפור של אם ובת, עם האמנות שלה והשירים שלי.
לסיום, אני הולך להתקיל אותך עם כמה "שליפות"- אני אומר מילה ואת עונה לי בכמה:
גיטרה- הכלי שלי להלחין ולהתבטא, הייתי שמחה לעלות מדרגה בשליטה שלי בה.
ילדים- החיים שלי, הכל. חלק ממני ומכל מה שאני עושה.
ברי סחרוף- אחד האנשים הנדירים. למדתי ממנו המון ואני חייבת לו הרבה. אדם מאוד מיוחד (אני מספר לשרון שכשהייתי בתיכון קצת קינאתי בה על החברות שלה עם ברי סחרוף, היא צוחקת ואומרת שגם היא מתגעגעת לתקופה הזאת ולקשר הזה).
ובאותו עניין, קלרה הקדושה- זאת הייתה ההזדמנות הראשונה שלי, והיא משפיעה עלי עד היום. אני עדיין שרה בהופעות את "הניצוץ"- זה שיר כל כך תמים וכל כך מלא אמונה.
דבר המבקר
אז שרון רוטר חזרה, וכמה זה כיף. מהאקורדים הראשונים של "נושמת לאט" אפשר לשמוע את הרוק הרך מתובל בהרבה אלקטרוניקה, שעבד כל כך טוב באלבום הקודם. הקול של רוטר התבגר אבל נשאר גבוה ועדין, הלחנים שלה סוחפים, והם מלווים בעיבודים מדוייקים של יוסי פרץ, עופר קורן, עובדיה חממה ואחרים. "מחשבותיך" לוקח טקסט קצרצר של רבי נחמן מברסלב ומלביש אותו בעטיפת גיטרות והרמוניות קולות מרשימות, ו"האמנם" נותן זווית מרעננת לשיר מוכר של לאה גולדברג.
"למדני אלוהי" בעיבוד מינימליסטי מוביל אל השיר הטוב ביותר בעיני באלבום- "לו היו חושי". הלחן המקסים של רוטר למילים של זלדה, מקבל תפנית הרמונית ביחד עם המעבר לשירה בספרדית, ואחר כך עוד תפנית, שמכניסה לתוכו גם את הבנות של רוטר והופכות אותו לחגיגה אחת גדולה. השיר הזה מסמל לדעתי את הגדולה של שרון רוטר: היכולת לחבר מילים של משוררת ממקום אחד עם לחן מדוייק, לערבב עם עיבוד מפתיע (עמוס עבר הדני על גיטרות ותכנותים, ביחד עם יוסי פרץ), ואל הכל להוסיף משפחתיות שמרגישה מאוד טבעית. משם הטוב ממשיך: עובדיה חממה מוסיף שכבות של עושר מוזיקלי ל"לכי בשבילך", ב"היצר הרע" רוטר לוקחת תורה של רבי נחמן, קטע שלא נכתב כמו שיר, והופכת אותו לשיר, בתוספת הגיטרה שלה עצמה.
http://music.nanadisc.co.il/track/–979
"הגולה" שכבר הוזכר, הוא שיר ילדים מצוין, רוטר מצליחה להיכנס לעומק החוויה של ילד במצוקה, כי הוא איבד גולה ואמא לא שם. יש משהו מתוק במיוחד בשיר הזה, וגם קצת עצוב, שמתאזן עם הגרסה המצוינת ל"שדות גולדברג" שמגיעה מיד אחר כך וסוגרת את האלבום.
שורה תחתונה: שרון רוטר חזרה, ויש לה רק דברים טובים להציע. תקשיבו לה.
COMMENTS