הבארבי מלא, לא לעייפה, אבל מלא. ככה שיש לך עוד מקום לזוז מסביב. 13 נגנים עולים לבמה; מחלקת כלי נשיפה מפוארת עם שלושה סקסופונים ושתי חצוצרות, שני גיטריסטים, ארבעה פרקשניסטים, קלידן ובסיסט. בלי גינונים מיותרים כלי הנשיפה מכריזים בתרועה והלהקה מתחילה לנגן קטע בשם Ethiopia (מה-EP הקודם No A.C) שמכניס את הקהל, התומך מאד ובהמשך אספר כמה, לאווירה הרצויה. הקצב נבנה בהדרגה עם גיטרות סטייל ריי קודר ודי מהר אנחנו מגיעים לישורת שמאפיינת את קצב הבסיס של רוב ההופעה. כזה שגורם לך לרצות לזוז כל הזמן. והבארבי מציית וזז איתם. מאותה ישורת יוצא סולו הסקסופון של איילון טושינר וגורר איתו קריאות ואהבה מהקהל כבר מתחילת ההופעה.
http://www.youtube.com/watch?v=TInlMvPFNC0
למען הגילוי הנאות, אני מכיר את המוזיקה של הלהקה מעט מאד זמן, ומה שמשך אותי לראות אותם בהופעה פרט לעובדה שבזמן הקצר של ההכרות שלי איתם נשבתי בביט, הם האורחים הרבים. חלקם היו חלק מהקלטת האלבום ,Let Go ,שאותו השיקה האורקסטרה במופע הזה וניתן להאזין ולרכוש אותו בבנדקמפ שלהם, וחלקם הגיעו לעשות שמח. ראשונה להצטרף ללהקה הייתה אסתר רדא בקאבר מלא עוצמה ל- Four Women של נינה סימון, מתוך ה- EP החדש שלה שכולו מחווה לנינה. מיד לאחר מכן כאילו להחזיר אותנו לקצב ולהכין אותנו לאורח הבא, שרה את Nanu Nanu Ney המקפיץ.
http://http://www.youtube.com/watch?v=mWTmBmuAsIE
אחרי רדא עלה לבמה סולנה של שגרירי הקצב, אליזה אקוונדו אשר ביצע, עם אזרוח קטן לעברית, את Gentleman של מלך האפרוביט פלה קוטי בגרוב אדיר שסיפקה לו האורקסטרה והוא לה בחזרה. אליזה ירד מהבמה בזמן שהמוזיקה עוד מתנגנת כאילו הוא לא לגמרי סיים ובעצם פינה את הבמה ללהקה שהמשיכה בשלה. המשיכה כאילו היא יכולה להמשיך לנצח. בסאונד עשיר, מלא בכלים כאשר חבריה כמו מתמסרים לזכות לנגן סולו ביניהם במשך כל הקטעים שניגנו. אחרי כמה דקות חזר אליזה לבצע קאבר נוסף לפלה קוטי (Zombie) כשהוא מפעיל את הקהל לרקוד איתו את ריקוד הזומבים, וכמו שכבר אמרתי, הקהל תומך ומעלה אותנו עוד רמה למעלה אל מקום בו הקהל הוא חלק אינטגרלי מההופעה. מיד אחר כך ניגנה האורקסטרה את Almeitu שנותן לנו עוד מנה מההרמוניה המעולה בין חבריה שמפעילים את הקהל המקפץ ורוקד ללא הפסקה גם ככה. הבא לעלות, לשני קטעים טובים, היה גילי יאלו סולנה של זבולון דאב סיסטם, בה חברים גם ליאור רומנו הקלידן ואילן סמילן המנהל המוזיקלי של האורקסטרה והמלחין של רוב הקטעים. לפני ההופעה הכרתי את זבולון דאב סיסטם רק בשם ואת יאלו עוד פחות, ושמחתי לגלות כי יאלו הוא סולן כריזמתי, אחד שיודע לדבר לקהל ולשתף אותו במוזיקה, מחזיק את הקו בין הבמה לקהל שנוצר מתחילת ההופעה.
http://http://www.youtube.com/watch?v=h9OFC5zimpo
כמו שכבר הזכרתי, אחד הדברים שמשכו אותי להופעה היו האורחים. ליתר דיוק קותימאן ושניים מחברי האורקסטרה שלו אלרן דקל וקרולינה. כולם היו שותפים לאלבום. הם ביצעו יחד עם הלהקה את Magiq Kiss עם סולו קלידים מהפנט של קותי ושירה מהפנטת לא פחות של קרולינה, אחר כך הצטרף אלרן דקל ל- No Reason For You מהאלבום של קותימאן והאוקסטרה שלו.
אלרן דקל נשאר על הבמה כשקותי וקרולינה ירדו, כדי לבצע את Let Go, שיר הנושא של האלבום. הקהל משתף פעולה פעם נוספת, תנסו לדמיין איזו תנועה הייתם עושים בעוד אתם חוזרים על המנטרה Let Go, שחרר. אולי זה מה שרצו חברי האורקסטרה, שמעטים מהם דיברו במהלך ההופעה, להעביר לנו. לשחרר ולבוא לקפוץ איתם. לדעתי, ואני בטוח שרוב הקהל יסכים איתי, זה עבד.
אחרונה לעלות, הייתה הזמרת האפריקאית Romi Anauel לשיר אחד משלה. רומי גם הופיעה עם האורקסטרה בפסטיבל סאנביט, בסוף השבוע האחרון. הלהקה ירדה ומיד עלתה להדרן עם הפרשנות הפאנקית שלהם ל-Belomi Benna של מחמוד אחמד, מחלוצי האתיו-ג'אז/פאנקי, (גם הוא מתוך האלבום שהושק בהופעה) שהבטיח להישאר איתי ואני בטוח שעם עוד כמה אנשים לזמן מה אחר כך, כשאני מוצא את עצמי מזמזם אותו כל הדרך הביתה, וגם אחר כך. מעין טעם של עוד.
COMMENTS