בשנת 1889 נפתח קונגרס המפלגות והזרמים המרקסיסטים והקומוניסטים, הידוע בשם "האינטרנאציונל השני" וקבע כי "חג הפועלים" יחול ב-1 במאי, עד אז, יום האביב המסורתי. כמו תאריך חג האביב, גם תאריך חג הפועלים לא היה שרירותי. בשביל חברי האינטרנציונל ההיסטוריה של חודש מאי הייתה רוויה בדם הפועלים, או אז החליטו כי בחודש החמישי שבת הפועל מכל מלאכתו אשר עשה.
התאריך שבחרו בא לציין את היום כזכר לאירועי היימארקט שהתרחשו 3 שנים קודם לכן – הפגנות ומחאות פועלי שיקגו שהתדרדרו לאלימות קשה ושנגמרו בירי חי של המשטרה על המפגינים כאשר לפחות ארבעה נהרגו ועוד רבים נפצעו. אירועי היימארקט, כאמור, היוו פצע פתוח לחברי האינטרנאציונל ועד היום מהווים חלק מהנרטיב הסוציאליסטי והקומוניסטי וגם אחרי 100 שנים, לנרטיב הזה יש הרבה פאתוס בסצינת הPאנק.
את הסיפור של היימארקט שרים Against all authority (AAA), להקת Pאנק של שנות ה-90 מפלורידה.
הדבר הראשון, ואולי גם האחרון, שמאחד את כל זרמי האינטרנאציונל – קומוניסטים מכל הסוגים בין אם מרקסיסטים, לניניסטים, מאואיסטים, אנרכיסטים ומה לא, הלא הוא ההמנון – "האינטנאציונל", שנכתב על ידי אוג'ן פואטייה הצרפתי, איש הקומונה הפריזאית, ונועד להיות מושר לפי לחן ההמנון הצרפתי "המרסייז" אך הולחן לאחר עשור ע"י פייר דה-גטייה.
http://www.youtube.com/watch?v=cwcGk_2ikfQ
במהלך השנים ה-1 במאי הפך להיות הרבה דברים להרבה זרמים. מדינות קומוניסטיות דוגמת ברה"מ הכריזו עליו כחג לאומי ויום שבתון, בעוד מדינות רוב מדינות המערב מציינות אותו ביום שבתון בלבד, כך או כך, זהו אחד החגים האזרחיים היחידים בקלנדאר המערבי וככזה, השירים והתרבות המלווים אותו נוגעים לנושאים הנוגעים לחייהם של פועלים ובמרכזם – האיגוד.
(עוד שיר על האיגוד, של הבריטים משנות ה-60 "סטרובס")
בילי בראג הוא זמר בריטי שנולד וגדל באסקס וכבר בגיל צעיר מאוד, לאחר שנשר מביה"ס, הלך לכיוון המוזיקה תחת השפעת הPאנק שהשתלט באותה התקופה בבריטניה והפך לאחד מזמרי המחאה הבולטים. עד כדי כך, שכיום, ניתן לקרוא, באתר ה-IWW (פועלי העולם) את הבית האחרון של הגרסה האנגלית "האינטרנאציונל" שכתב בעצמו, לבקשת לא אחר מפיט סיגר, ואומץ על ידי ה-IWW.
לא סתם פיט סיגר הוא שביקש מבראג את הבית הנוסף. סיגר הוא אקטיביסט רב ימים ושנים ולא פעם שר, הופיע ותמך במאבקי עובדים ברחבי ארה"ב והעולם הן בשיריו והן בשירים של אחרים שהפיץ והכיר לעולם הרחב תחת מיתרי קולו ואלו של הגיטרה שלו. כמו שיר התמיכה הזה בכורי הפחם של מחוז הרלן בקנטאקי, שנכתב על ידי פלורנס ריס, אישתו של כורה פחם שנאבק על הקמת איגוד לכורים בשנת 1931. השיר הפך להמנון והמשפט "באיזה צד אתם?" לסלוגן.
זמר נוסף, שבולט במיוחד בתמיכתו במאבקים עממיים בכלל ובמאבקי איגוד בפרט הוא טום מורלו, הגיטריסט של רייג' אגיינסט דה מאשין שבנה לעצמו אלטר-אגו בשם "שומר הלילה" (The Nightwatchman) ורק עליו ניתן לעשות פוסט שלם. אבל כאן נזכיר את האלבום שלו "Union Town" שכולו מוקדש למאבקי פועלים – איגוד, שכר, תנאים וכן הלאה ובסופו כולל שיר בהופעה חיה בה מורלו מספר על עצמו שגדל גם הוא בבית לאנשי מעמד פועלים, חברי איגוד.
http://www.youtube.com/watch?v=4KWrZp35Tt4
טום, בילי ופיט כולם שותפים למאבק והמחאה בשירים שלהם, בהופעות הפומביות, בקריאות ובתמיכה שלהם אך משלושתם רק לאחד מהם יש שם של גיבור ספרות אמריקאי שמסמל, יותר מכל, את חיי המעמד העובד האמריקאי של המאה ה-20 ורק אחד מהם, אותו האחד, שיתף פעולה עם אחד מאגדות הרוק האמריקאי ומי שכתב שיר עליו.
הגיבור הוא טום ג'ואד, גיבור ספרו של ג'ון סטייינבק "ענבי זעם" (זוכה פוליצר לשנת 1940) ואחד מעמודי התווך בספרות האמריקאית, השיר הוא "רוחו של טום ג'ואוד" ומי שכתב אותו הוא, באופן אירוני, לא אחר מהבוס.
(מתוך אחת ההופעות המשותפות למורלו וספרינגסטין)
באותו אלבום, הנקרא כשם השיר, ספרינגסטין שר רבות על חיי האמריקאי העובד, על קריסת הכלכלה, סגירת המפעלים, הקושי להתקיים ולמצוא עבודה אך מכל השירים, ישנו שיר אחד קשה וחודר במיוחד על המפעלים בערבות אוהיו.
עם זאת, ה-1 במאי הוא עדיין חג הנחגג בעיקר במדינות המערב, כחלק ממסורת אזרחית ובמדינות קומוניסטיות כחלק ממסורת שהושרשה על ידי המשטרים. אז בזמן שהחלום לאיחוד כל פועלי העולם בתהליכי הגשמה, תיקון ויש שיאמרו השהייה, יש מי שלא לוקח את כל זה יותר מדי קשה ופועל בעיקר לגרום להמנון הלוחמני הכה מלא פאתוס ועוצמה להישמע הרבה פחות מאיים.
COMMENTS