"בינג' ליסנינג" פרק שמיני- ציפי פישר על המוזיקה של "אוטופיה"

אוטופיה- הצליל של הרגע ההוא שבו הכל מתחיל להשתבש

אוטופיה היא סדרת מדע בדיוני בריטית ששודרה במשך שתי עונות בין 2013-14. אחד מהסממנים המאוד בולטים של הסדרה הינה האסתטיקה המאוד מוקפדת שלה, ואפשר להגיד שהמוזיקה של הפסקול שלה משקפת את המסר האסתטי הזה בצורה מושלמת. אני אדגים זאת על ידי ניתוח סצנה מתוכה (אזהרה- לא לרגישים לאלימות).

הסצנה נפתחת במשרד טיפוסי. אדם בחליפה צהובה מתעסק עם אחד המחשבים. ברקע יש נעימה עליזה וקייצית, סוג של פסקול שמתאים לחוף הים. אבל משהו מפריע לנעימות של הרקע- חריקות המברג של האדם. גבר שעובד במשרד נכנס, חולף לידו, בקושי שם לב אליו. "שניה, מה אתה בכלל עושה פה?" הוא שואל בחשדנות. משהו לא נראה לו. בסצנה יש שימוש בצבעי תכלת וצהוב שחוזר על עצמו- בשולחנות הצהובים שלידם כיסאות בריפוד תכלכל, אורות ניאון כחולים בצבע בגדי הספורט של העובד מהמשרד. השימוש בצבעים מנוגדים בולט לעין ומפריע לה, כמו שנוכחות האדם הזר מפריע לעובד במשרד. החשדנות של העובד רק מתגברת. הפסקול הופך שקט, נשמע רק אמביאנס של חלל החדר, סאונד שנוצר מנשימות או רחש של מאווררים. בעוד העובד מחייג למשטרה, משסף הזר בחליפה את גרונו. במקביל לצליל ההשתנקות שלו, לפתע נכנס סאונד קופצני. המלודיה, שהיא למעשה התמה העיקרית של הסדרה, מתגברת – סוג של שילוב בין צלילים של דראם אנד בייס לצלילי קולות מעוותים ואפקטים. פתאום המנגינה תורמת להומור שבסצנה, הגבר שהותקף מסתובב ברקע כסהרורי ונתקע בדברים, בעוד שהזר בחליפה מדבר בטלפון על כך שאפשר להציג את הרצח בתור התאבדות. אז נכנס סאונד גבוה שמעלה את ההתרגשות כאשר הזר בחליפה ניגש לסיים את המלאכה. עם סצנת הרצח מגיע קול של חצוצרה דרמטית. "כן, התאבדות לא תעבוד פה", מסיימים את הסצנה דברי השחקן האירוניים בעוד הקטע עובר לפייד לצהוב, ומופיע הלוגו של הסדרה.

כך בפחות מ-5 דקות עוברת ההתרחשות מסצנה נורמטיבית למדי- מחשב מקולקל ועובד משרד קצת עצבני- לרצח אכזרי שמתאים לסרט של טרנטינו. והמוזיקה מחזקת את התחושה הזו של מעבר חד ממציאות אחת לשנייה. היא בונה תחושה מזויפת של נינוחות, רק כדי להפוך את הפעולה שבאה אחריה לגרוטסקית עוד יותר. הפסקול של אוטופיה משחק עם הראש שלכם, בדיוק כמו שהסדרה עצמה משחקת עם איתו. היא נשמעת קלילה וכייפית אבל אז נכנס הצליל הקצת משובש, כמו הצהוב הזה שדומיננטי ברקע יש בו משהו שהוא יותר מדי, משהו לא נעים וצורמני. זה בדיוק הצליל של הרגע ההוא שבו אנחנו עוברים מלחשוב שהכל בסדר, להבנה שטעינו בגדול. זהו פסקול מושלם לתיאור המציאות הפרנואידית לחלוטין של הסדרה, שבה אי אפשר לבטוח באף אחד, ושיש בה תפניות עלילתיות המגיעות בלי שום אזהרה ומזעזעות כל פעם מחדש. זהו הסאונד המושלם למאה ה-21, שלוקח את הקול האנושי, מעוות אותו ועושה בו שימוש מחדש בתוך פסקול אלקטרוני, כמו שהמציאות המתווכת של האינטרנט שאנו חיים בה לוקחת את הקול שלנו, מעוותת אותה ומפרשת אותה מחדש.

את הפסקול של אוטופיה יצר עבור הבי בי סי המלחין הקנדי/צ'ילאני קריסטובל טפייה דה ויר. הוא זכה ב-2013 בפרס מהאגודה המלכותית לטלוויזיה על כך שהפסקול מטשטש את הגבולות בין עיצוב סאונד להלחנת פסקול. ליצירת הקולות המוזרים בתוכו הוא משתמש בכלים אתניים כמו ה-trutruka- כלי נשיפה של הילידים הצ'יליאנים ותוף מזימבבואה שעשוי מגלל מיובש של קרנף. הפסקול של אוטופיה הוא ניסיוני, מאתגר, מוזר ומאוד מקורי. בדיוק כמו הסדרה עצמה, שמשלבת הומור שחור עם אלימות מסוגננת על רקע עלילת מתח שעוסקת בנושאים אקטואליים כמו הקלות שבה ניתן לשלוט באנשים דרך המידע שנמצא עליהם באינטרנט, משבר האנרגיה העולמי והקשר בין תאגידי פארמה ומזון לממשלה. זה לא לבעלי לב חלש. אבל מי שיתחבר – יזכה לחוויה מיוחדת. העתיד מעולם לא נשמע מפחיד יותר מאפשר באוטופיה, אפילו שהפסקול שמושפע ממוזיקה שבאה מעולם המועדונים/אלקטוניקה ניסיונית, ובא מעולם שונה מהעולם התזמורתי או נויז אינדסטריאל שבדרך כלל מלווים את ז'אנר המד"ב הקונספירטיבי-דיסטופי לו הסדרה משתייך.
שימו לב לכותרת הפטליסטית של הקטע הבא: הרשע מנצח. האמנם? לסדרה הפתרונים.