Homeספיישליםבינג' ליסנינג

"בינג' ליסנינג" פרק שביעי – שחר רודריג על המוזיקה של The O.C & One Tree Hill

נער משכונת מצוקה מגיע להתגורר בבית עורך הדין הציבורי שהוצמד לו, מתוודע לחיי ה-Rich & Famous, מתחבר לילד החנון של המשפחה המאמצת החדשה שלו ומתאהב בבחורה מהבית ממול. לעומת: שני חצאי אחים מתגוררים באותה שכונה ונאבקים אחד בשני על המגרש, על בחורות, ועל תשומת לב האב פושע-צווארון-לבן שלהם.

לכאורה, שתי סדרות שונות מאוד, בפועל – נוסחה מנצחת ודומה להתמכרות עבור בני עשרה. אבל לא בעלילה עסקינן, כי אם במוזיקה. ודווקא ההתפתחות המוזיקלית של שתי הסדרות הייתה שונה בתכלית: בעוד ה-OC נשענה על מוזיקת אינדי יותר "רכה", אם תרצו, One Tree Hill הביעה את מרד הנעורים האפל בליווי מוזיקת פאנק, אינדי-רוק ויותר דיסטורשן.

בהרבה מובנים, שתי הסדרות האלה המשיכו את דרכה של האם הגדולה דוסונ'ס קריק; המוזיקה שימשה ככלי משמעותי לבניית אוירה, לבניית הדמויות ולחשיפה של אמנים לקהל צופים רחב מאוד. להזכירכם, בניגוד לכמה סדרות שכתבנו עליהן כבר, שתי הסדרות לעיל החלו בעידן האינטרנט המהיר ולכן ברחבי העולם הפרקים נצפו כבר בימים הראשונים לעלייתם לאויר ותרמו לעליה מיידית במכירות (והורדות) דיסקים.

העצמת האוירה

סוף העונה השניה של ה-OC נגמרת בירייה שלאחריה שתיקה. אבל הו, איזה שיר נבחר לשתיקה הזו. לאחר הפרק הזה, אימוג'ן היפ כבר לא תהיה אותה בחורה עלומה מ-Frou Frou, והשיר הזה יסומפל ויגיע למועדונים עטוף "או יה" ו"אה הא". Hide and Seek והאלבום ממנו הוא הגיע (Speak for Yourself) הם מהמופתיים שיש ל-OC להציע.

לא זמן רב לאחר מכן, תגיע ב-OTH אחת הדמויות לנקודת משבר משלה (אחת מני רבות) ותעסוק בהרס עצמי מתמשך. בפרק שנקרא על שם האלבום המופתי של קונור אוברסט (ברייט אייז), “I’m Wide Awake It’s Morning”, ניית'ן סקוט יסיע את עצמו אל תוך קיר בעוד הגט-אפ קידס שרים "Like a man possessed a requiem".

בניית דמויות

אם תשאלו אותי מה הדבר הראשון שעולה לראש כשאומרים לי DCFC (או: Death Cab For Cutie), ברור שזה סת' כהן. הילד החנון של עורך-דין ובת עשירים היה כנראה הדמות החביבה על מספיק בנות עשרה מסביב לעולם אי אז בשנות האלפיים וקצת. סת' כהן בנה דמות שחלק גדול ממנה היה החיבה שלו למוזיקת אינדי וספציפית לדת'קאב, אליהם התוודעתי בזכותו. דת'קאב הוציאו לאחרונה גם אלבום חדש שממשיך את אותו קו שלטעמי קצת נס ליחו, אבל Transatlanticism ימשיך להיות אחד האלבומים האהובים עליי.

בזמנו תהיתי מה יקרה אם יפגישו את סת' עם פייטון של OTH. שתי הדמויות נבנו על טהרת האינדי ממנעד סגנונותיו; יש לי הרגשה שהם היו יכולים להחליף כמה תקליטים, גם אם את הדמות של פייטון בנו על תשתית יותר "קשוחה". פייטון הפכה לימים להיות בעלת אולפן הקלטות כך שהמוזיקה הפכה לחלק מרכזי בבניית הדמות וגם בהכנסת מוזיקה חדשה לסדרה.

חשיפה

קשה להצביע על מקור בודד לחשיפה, אבל אין ספק ששתי הסדרות הללו תרמו רבות לרשימה ארוכה של אמני אינדי. אני יכולה להעיד על עצמי שרבים השמות שלמדתי עליהם לראשונה בשנות התיכון. הבולטים שביניהם הם דת'קאב, אימוג'ן היפ, איירון & וויין, סופיאן סטיבנס, טרספסרס ויליאם, רייצ'ל ימגאטה, סאמת'ינג קורפורייט (שהפכו להיות האהובים עליי במשך שנים) ועוד רבים. אם רק חסר לכם איזה אלבום אינדי איקוני להקשיב לו, אתם יכולים פשוט לעבור על רשימת שמות הפרקים של OTH, כל פרק נקרא על שם אלבום שמתאים לאוירה של הפרק.

http://www.youtube.com/watch?v=ZMwI1DlZpyY

מילות סיום

לא סתם בחרתי לכתוב על סדרות נעורים, הראשונה דוסונ'ס קריק והשתיים לעיל. הן כולן פונות לקהל צעיר ונוח להשפעה, במיוחד לאלו שחיפשו ואולי עדיין מחפשים הזדהות – לראות את עצמנו במשהו אחר, לשמוע שמבינים אותנו ושדרך המוזיקה מצליחים לגעת במשהו מעצמנו, משהו שאולי לא לגמרי ברורים קוי המתאר שלו.

גם כשהדבר הלא ברור הזה מתגבש לכדי זהות, לוחות הנפש הללו ממשיכים לרטוט מעט כשהם נחשפים לצלילים מהעבר.

One_Tree_Hill_Wallpaper_2_by_Ady333

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0