"האלבום שהתפוצץ לי בתוך המוח"- ציפי פישר חוזרת ל"דוליטל" של הפיקסיז

איך אפשר לסכם אלבום ששמעתי כל כך הרבה פעמים, שאני כל כך אוהבת ושמהווה את השיא היצירתי של הלהקה שיצרה אותו? "דוליטל" הוא אלבום שאין בו רגע אחד חלש או פחות ממושלם, הוא מתחיל עם הצרחות הנהדרות של "דיבייסר" ומשם הוא רק הולך ומגביר את הקצב. גם בתוך הרעש והדיסטורשן יש לו רגעים יותר עדינים או כאלה שבהם המוזיקה מופשטת מהשכבות שלה, כמו "Here comes Your Man", השיר היחידי של הפיקסיז שחדר למיינסטרים, "לה לה לאב יו", שמספק הצצה למוחו ההזוי של דייב לוברינג, המתופף, ואפילו אפשר להגיד ש"היי", השיר שמצליח לקלוט מצב תודעתי מעורער לחלוטין, הוא שיר שמאזכר בלוז בסיסי, ונשען בעיקר על הבס של קים דיל.

בתוך האלבום עצמו יש משחקים של דינמיקת שקט-רועש-שקט שאותה הפיקסיז מצליחים להביא באוסף השירים הזה למיצוי הפוטנציאל המלא שלה. כל המרכיבים באלבום הזה עובדים באיזון מושלם – הרגש שקולו של פרנסיס מצליח להביע, לעומת השכל- המילים שמאזכרים נושאים כמו דת, יחסי כוחות בין גברים לנשים, ואפילו את סרט הארט האוס הכי משפיע שאי פעם נוצר, "כלב אנדלוסי", שליטה עצמית מאוד מדויקת שמאפשרת את היווצרות הדינמיקה שציינתי לעיל לצד האנרגיות שמקבלים מג'אמים פרועים כמו "Crackity Jones", פזמונים שהם "פופיים" וקליטים להחריד כמו "Wave of Mutilation" לצד תעוזה וסקרנות שמתכתבים עם סצנת המוזיקה הניסיונית של שנות ה-70, הומור עצמי במילים הסוריאליסטיות לצד עיסוק בתמות אפלות ואלימות.

http://www.youtube.com/watch?v=geoeBhxjH5o

אני זוכרת את הרגע המדויק שבו שמעתי לראשונה שיר מתוכו, ושל הפיקסיז בכלל. הייתי מאזינה קבועה של תכנית הרדיו "סופרגראס" של נועה גראס בגלגל"ץ, וזו הייתה במה להשמעת מוזיקה אלטרנטיבית כל לילה במהלך שבוע העבודה. עבורי התוכנית הזו הייתה בית הספר לרוק שלי, ומעורר בי נוסטלגיה לחשוב שפעם הנגישות לרוק לא הייתה דרך ערוץ נישתי אלא משהו שזמין לכל אחת ואחד באחד מערוצי התקשורת הכי פופולריים בארץ. נועה הציגה את השיר כשיר של הלהקה שהכי השפיעה על נירוונה, ומיד הקשב שלי התחדד כי כבר בשלב הזה הייתי מעריצה של קורט קוביין וחבורתו. ואז השיר Monkey Gone To Heaven התנגן, וזה היה פשוט רגע של Mind blown. מעולם לא שמעתי משהו שתפס אותי ככה. בכל פעם שאני שומעת את דוליטל, משהו קטן מהרגע הזה משחזר את עצמו, ואני מקווה שגם עבורכם האלבום הזה אף פעם לא מתיישן. אז שמעתם את פרנסיס, כולם ביחד: "Rock me, Joe!"