"אני לא מתראיין על האלבום הזה, לא לטלוויזיה, לא למוספים, לא לבלוגים. אני נותן למוזיקה לדבר". כך כתב לי קובי אוז כשהצעתי לו להתראיין לפוסט הזה. והמוזיקה אכן מדברת.
מפצח הדנ"א המוזיקלי הישראלי. קובי אוז. צילום: יפעת יוגב – עננה בע"מ
קובי אוז יצר מחווה לאריק אינשטיין בלי להגדיר אותה כך במפורש, וזו אולי המחווה הטובה ביותר לאריק אינשטיין שיצא לי לשמוע בשנה ורבע שחלפו מאז מותו. המפתח הוא בעיני האומץ של אוז לתת לשירים פרשנות חדשה ואישית, יחד עם הפגנה של המון כבוד כלפי אינשטיין (שכתב את מילות רוב השירים באלבום), המלחינים שעבדו איתו והשירים עצמם.
מגע הקסם האישי של אוז אכן נוכח בכל רגע באלבום הזה: השירים עטופים בהמון הומור ואווירת הדאחקות העליזה שאוז אוהב (ויודע) ליצור, אבל כבר בשמיעה ראשונה מסתבר שמתחת להומור ולהגשה המחוייכת, אוז הוא קודם כל מוזיקאי רציני מאד, שיודע בדיוק מה הוא עושה ולאן הוא לוקח את השירים. זה מדהים כי הוא לוקח כל שיר לכיוון אחר לגמרי ואף פעם לא הולך לאיבוד, משתמש בהמון שפות מוזיקליות שונות ומדבר את כולן באופן שוטף וברור, זורק המון צבעים שונים אל הבד- הבנתם את הנקודה.
המצאת הישראליות
מתבקש כמעט להגיד שאוז עשה מחווה "מזרחית" לאריק אינשטיין, אבל ההגדרה הזאת רחוקה מאוד מהמציאות, משום שמפעל חייו של אוז, עוד מימי "טיפקס" העליזים, הוא לא היצירה ה"מזרחית" אלא פיצוח הדנ"א המוזיקלי הישראלי.
וכך, בטיפקס ניגנו מוזיקאים משדרות יחד עם קיבוצניקים, וסלסוליו של אוז, כמו גם השימוש התכוף בסולמות אוריינטליים, ליוו הרבה פעמים מוזיקה מערבית במהותה: "גבר רומנטי", "עוד שבת", "שלוש בלילה", "לפני עשרים שנה"- הם שירי פופ מצויינים, מסרבים לכל הגדרה אחרת. אוז המשיך עם ייסוד הלייבל "לבנטיני", שהביא אל התודעה גם את הדג נחש, גם את כנסיית השכל וגם את דיקלה, והיה צעד נוסף ליצירת הפסקול הישראלי שאוז מדמיין.
ההמשך, עם אלבומי הסולו האחרונים של אוז: "מזמורי נבוכים" ו-"מזמורים נוספים", מהווה צעד נוסף קדימה, שבו אוז ניסה גם לברר את היחס שלו אל המסורת היהודית ואל המקורות, בלי לוותר על העטיפה המוזיקלית המודרנית ועל ההומור הבריא, ועכשיו "חלום עקבותיך".
קובי אוז לקח את שירי אריק אינשטיין למסע מרתק בעולם: "היא תבוא" הוא פולק גיטרות בנוסח ערבי, "בוקר טוב אמיר" מתחיל כמו בלדה ים תיכונית, ואז מקבל טוויסט והופך לקטע רוק-דאנס-אלקטרוני. "סוס עץ" הוא רוקיסטי, אבל עם מקצב שלא שומעים הרבה ברוק, "הוא חזר בתשובה" מקבל ניחוח כליזמרי מזרח אירופאי (עם סולו בס מדהים של מיקי שביב), "בואי אמא" נשמע רוסי (וקיבל גם תוספת של שירה רוסית), "רק איתך"- יווני, אבל "ארץ ישראל", הנוגה במקור, הפך לקטע פאנק-רוק מהיר. שיר הנושא משתמש במוטיבים אפריקאיים, והשיר האחרון "תמיד זה הים" הוא בלדה עם כינורות הודיים. ואין רגע משעמם, ואין רגע שאין בו הפתעות, והמוזיקה מצויינת.
אחרי כל כך הרבה שנות קריירה מוזיקלית, ספק אם הקהל מצפה להיות מופתע מקובי אוז. אחרי הכל, טיפקס נגעו כמעט בכל סגנון מוזיקלי מוכר, לקחו חלק בפסקולים של סדרות וסרטים, הגיעו לאירוויזיון, התפרקו וחזרו, אוז עצמו התקרב ליהדות אבל לא לגמרי…
למה עוד אפשר לצפות?
אז זהו, מסתבר שאי אפשר לצפות להפתעות- הן פשוט נופלות עליך. וכשהן טובות, כמו הגרסאות המפתיעות והמרעננות האלו לשירים הכל כך יפים האלו- אין יותר כיף מזה.
"חלום עקבותיך" בבנדקאמפ:
COMMENTS