אני לא מכירה את גאיה ס. טרטל הרבה זמן, או היטב, אבל גם בזמן הקצר הזה ניכר שמדובר בבוחרה מיוחדת. הערב שהיא הפיקה לכבוד יום הולדתה ה-27 המחיש לי זאת אפילו עוד יותר, בעקבות הצלחתה להביא אמנים מגוונים ולגרום לקונספט של מוזיקאים שמתו בשנתם ה-27 לעבוד ממש טוב, ואפילו לפנק אותנו בביצוע מיוחד לנירוונה.
אלה דניאל. צילום: גאיה ס. טרטל
מכיוון שהגעתי לצוללת הצהובה באיחור קטן פספסתי את שני השירים הראשונים בביצוע של צביקה פורס וקמה ורדי, והגעתי בדיוק כשאלה דניאל, הסולנית של הבטי ברז, החלה לשיר, בליווי הבסיסט אביתר חרמש. הצלחתי לנחש בהצלחה שמדובר בשיר של רוברט ג'ונסון, שכמובן מתלבש יפה עם הסגנון של להקתה, סגנון שמקורו בעידן הג'ז של שנות ה-20 וה-30. בהמשך היא עברה לביצוע של ריהב של איימי וויינהאוס, שהוציא מהקהל מחיאות כפיים קצובות. איכשהו הביצוע הזה הוציא ממנה משהו נוסף, אולי כי הוא יותר קצבי או נשי, והרגשתי שהוא מוצלח אפילו עוד יותר.
בין ההופעות קריין שמואל זלצר, ומסר לנו עובדות מעניינות על מוזיקאי "מועדון ה-27". הוא סיפר לנו על ויקטור צוי, מוזיקאי הפאנק הרוסי האגדי, שאפילו אני שמעתי את שמו, אם כי אני לא מכירה את המוזיקה שלו. עוד שני מוזיקאים בתופים ובבאס ליוו את שמואל שניגן בגיטרה, והם נתנו ביצוע טוב לשיר האנטי מלחמתי "סוג הדם" שהם תרגמו לעברית. מבחינה מוזיקלית זה לקח אותי לקלאש בתקופה שהם שילבו רגאיי וסקא במוזיקה שלהם, בתוספת תבלין רוסי.
שמואל זלצר. צילום: גאיה ס. טרטל
אחרי אלה עלה נתן גלילי, שביצע את שירו של רוברט ג'ונסון "Sweet home Chicago". הקול של נתן הינו יחסית גבוה ו"רך" לעומת המקור, מה שהכניס מן האיכות הקאנטרית –twang לבלוז של ג'ונסון. חשבתי שהביצוע היה טוב, אבל לא חידש הרבה. קרן עופר מצוות הצוללת הגישה ביצוע לשיר של ענבל פרלמוטר (שלצערי שכחתי איזה בדיוק), משהו בגוון הקול הנמוך והמחוספס פשוט קלע בול להגשה של פרלמוטר.
כשגאיה דיברה על החיבור שלה לקורט ממש התרגשתי. למרות הפרש הגיל בינינו החיבור שלי לנירוונה נוצר אף הוא בתיכון, עם יציאת האלבום של האנפלגד בסוף 94'. לכן ביצוע אקוסטי של "Dumb" מהווה בעיני אתגר מעניין, כאשר משווים אותו לעיבוד שקורט בחר בו. ההחלטה לבצע עיבוד עם נגינת פסנתר (של קרן בוסין, שגאיה הציגה כחברתה) הפתיעה לטובה. השיר שמר על הפשטות שלו אך קיבל ערך מוסף ג'אזי שהזכיר לי את העיבוד של הבאד פלאס לקאמפורטבלי נאמב. שלא לדבר על כך שלמרות ההצטנעות השירה של גאיה השתלבה יפה מאוד בהרמוניות יחד עם קרן.
זו הייתה הפעם הראשונה שהזדמן לי לראות את דיאנה גולבי, יוצאת כוכב נולד בלייב, וזה באמת סיקרן אותי אם השנים שעברו מאז סייעו לה להשתפשף. יחד עם הגיטריסט גל ניסמן הם ניגשו לאחד השירים שלעניות דעתי הוא אחד האיקוניים והקשים לביצוע- "Little Wing" של ג'ימי הנדריקס (ולו רק בגלל קיומו של הקאבר המופתי של סטיבי ריי ווהן). גולבי וניסמן עברו את המבחן בכבוד, תוך בחירה לחלק את השירה בינם. הפריטה של ניסמן בקטע הסולו הרשימה אותי, והמשחק בין שתי הגיטרות האקוסטיות עבד יפה. אחר כך עברו לביצוע בלוז קלאסי של ג'ונסון- "Love In Vain", כאשר ניסמן שר וגולבי מתפקדת בתפקיד המלווה. מתוך דבריו של ניסמן היה ניכר שהקשר שלו לג'ונסון לא החל אתמול, וכתוצאה מכך מתוך כל אלה שבחרו לעשות לג'ונסון קאבר, הכי התחברתי לאינטרפטציה שלו. הדבר התהפך בביצוע של "Maybe, maybe, maybe" של ג'ניס ג'ופלין, אני מאוד אהבתי את הפגיעות הרגשית שגולבי הצליחה לחשוף מתוך השיר הזה.
גולבי וניסמן. צילום: גאיה ס. טרטל
אחריה עלתה עוד זמרת מפוצצת באנרגיות רוקיסטיות, גל דה פז שגובתה בלהקתה Full Trunk שאותה מנהיג ניסמן. יכול להיות שזה בגלל שאני מעולם לא לגמרי התחברתי לדורז, אבל הביצוע ל-"Break on to the Other Side" היה אנרגטי כמו שצריך אך לא התרומם מעבר למה שיש למקור להציע, לעומת הביצוע שבא לאחריו ל-"Take Another Piece of my Heart" של ג'פלין. "טייק…" היה ממש מדהים, לגמרי מתחבר לאנרגיות של שברון הלב שלשיר הזה יש להציע, ולגמרי מצדיק את הרפיוטיישן שדה פז צברה כג'ניס ג'ופלין המקומית.
בסיום ההופעה הגיעה ההפתעה הנעימה של הבראסראי, ההרכב של שירה ז' כרמל (האחיות לוז), שהביאו עיבוד מבריק בעברית ל- I cheated myself של איימי וויינהאוס. הסאונד של תזמורת כלי נשיפה הוא כמובן חיבור טבעי לסגנון של ווינהאוס, והשיר המחודש "אני פרובלמטית" היה פשוט נורא מצחיק עם אזכורים להוויה הישראלית כמו עראק אשכוליות, צ'יפס בפיתה ואבי ביטר. בסיום הם הפציצו עם ביצוע קרקסי לשיר של המכשפות "להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך", שטיפה הזכיר לי את מארש דודנדורמה. אני בהחלט מצפה לשמוע מהם עוד דברים טובים, ובכלל זה היה סיום מעולה לערב שהצליח להתעלות על הציפיות שלי מערב קאברים.
COMMENTS
Hot damn, loionkg pretty useful buddy.