שיחה עם ערן זמיר לרגל צאת אלבומו החדש ״ניגודים משלימים״. אלבום הכולל 14 נגנים מקצוות מוסיקליים שונים, שחברו יחדיו תחת קורת גג אחת כדי ליצור משהו חדש. חלקם באים מרקע של מוסיקה מערבית ואחרים ממוסיקה מזרחית. הנגנים נבחרו בפינצטה על ידי זמיר בעקבות החזון שלו להפיק אלבום מושקע ומתוזמר, חלום שהתגשם בזכות העיבוד של זוהר שרון- מעבדה ומלחינה של תזמורת המהפכה. התוצאה היא תמהיל אקזוטי ומרגש בין מזרח למערב, בין עולם ישן לחדש.
ספר לי קצת על האלבום
הקטעים בוצעו בהתחלה בטריו של עוד, באס וכלי הקשה באלבום שנקרא ״ברוח טובה״. יש בו שמונה קטעים שהלחנתי. יונתן לויטל על הבאס, בן דגוביץ׳ על כלי הקשה ואני על העוד. שלחתי את הגרסה הערומה של הקטעים, בלי עיבוד, לזוהר שרון- המעבד והמלחין של תזמורת המהפכה.
את זוהר גיליתי כשניגנתי את העיבודים שלו בפרויקט משותף עם ברי סחרוף והתזמורת של האקדמיה. בתור נגן הרגשתי מדהים עם העיבודים שלו. זוהר היה מורה שלי באקדמיה לפסנתר משנה. היה לנו חיבור מהיר. בהתחלה הוא קרא לי לנגן קטעים שלו וזה לא כל כך צלח, אבל הוא נחקק לי כבן אדם אהוב, מוצלח ומוכשר. למעשה כשבא לי הרעיון לעבד את הקטעים מחדש לתזמורת, ישר זוהר בא ביחד עם הרעיון. אמרתי לו: ״בוא תיקח את שמונת הקטעים ותעבד אותם להרכב גדול שמונה 14 מוסיקאים״.
זוהר הוא אמן בעיבודים ויודע איך להוציא מכל כלי את הגוון האמיתי שלו. הוא לא יבקש מהאבוב להישמע כמו העוד. הוא יכתוב לקרן יער תפקיד שיחמיא לקרן יער. העיבודים הם בניחוח מערבי, אבל הקטעים שכתבתי הם בניחוח מזרחי. הוא גרם לכל הכלים לדבר באותה שפה. בשאיפה המאזין שנחשף לראשונה לקטעים באלבום הראשון לומד לזמזם את המנגינות, אז מגיע האלבום החדש עם אותם קטעים ובאותו סדר עם העיבודים החדשים, הסאונד וההפקה.
ההרכב באלבום השני בנוי מסקציה מזרחית: עוד, קאנון, כינור, נאי (חליל מזרחי) וכלי הקשה. ויש סקציה מערבית: אבוב, קרן יער, קלרינט, ויברפון, מפוחית, חצוצרה, באס, פסנתר ו-3 פרקשניסטים. ההרכב הוא קבוצת חברים שלי שאני גיבשתי עבור זוהר. זוהר ישב במשך שנה בבית והכין עיבודים חדשים.
צילום: שחר רודריג
מאיפה יש לזוהר ידע במוסיקה מזרחית ?
הוא מאוד אוהב את המוסיקה המזרחית והוא עשה הרבה דברים בהקשר הזה. כל מי שחי כאן לא יכול להתעלם מזה. הוא הכין את עבודת הגמר שלו על אנסמבל מזרח מערב של ישראל בורוכוב. הוא בעניינים. יותר מהכל הוא מוסיקאי רגיש ומבין עניין.
כשעבדת על האלבום הראשון חשבת שהוא יעבור עיבוד?
כן, למעשה הוצאתי אותו בשביל להתנסות באיך מוציאים דיסק, איך עושים עטיפה, איך מדפיסים, איך משווקים, עשיתי אותו לטובת העשייה. עכשיו אתה מקבל אותו כחלק מאלבום כפול, אחד בגרסת הטריו והשני בגרסה המופקת. אם אני מסתכל על המוסיקה כמו שרשרת, כל דבר בשרשרת חשוב. יש סיבה למה אני אוהב כל קטע באלבום ולמה הוא מדבר אלי. בחרתי בזוהר שהוא טופ קלאס, הבאתי נגנים טובים והשקעתי באולפן.
לא היה ניסיון לעשות אלבום יותר טוב מהראשון, אלא יש כאן ערך לימודי בעיני – לחשוף את הקהל ללחן ואז לשינוי שלו דרך העיבוד. זה לא זה או זה: או אינטימי ראשוני ונאמן למקור או גרנדיוזי ומופק. זה גם זה וגם זה. מבחינתי הם הולכים ביחד.
קטע מהאלבום "GAMELET" עם 'תזמורת המהפכה':
מעבר לחיבור בין מזרח ומערב, מדוע קראת לאלבום בשם ״ניגודים משלימים״?
זה קשור לרעיון שעומד מאחורי האלבום ולדליה כהן. היא דיברה על הרעיון הניגודים שקיימים בעולם ואיך הם באים לידי ביטוי במוסיקה.
דליה כהן היא מורה מיתולוגית באקדמיה שנפטרה בשנה שעברה. היא פתחה את המחלקה המזרחית לפני כ-15 שנה. אמא שלי גם למדה באקדמיה למוסיקה בירושלים ויש לה מחברת לפיתוח שמיעה של דליה כהן. היא גידלה כאן דורות של מוסיקאים. היא הייתה אשת חינוך, רוח ומחקר. סוג של גורו בשבילי. למדתי אצלה במחזור האחרון אם אני לא טועה. עד הרגע האחרון, שנייה לפני שנפטרה, באתי אליה לביתה. כל היום סטודנטים ודוקטורנטים היו באים אליה לייעוץ והיא קיבלה אותם, גם כשהיא בקושי הצליחה לפתוח את הדלת. היא נתנה לכל אחד את הזמן שלו, ואם יש משהו לא מדויק היא מדייקת ומתלהמת. היה לה ידע רב, היא אהבה אדם והשפיעה עלי קשות.
היא נשמעת כמו הליבוביץ׳ של האקדמיה
לגמרי כן. היא העירה את תשומת ליבי לעניין הניגודים והשלכתם בעולם המוסיקה. הניגוד המשלים מדבר על מיזוג בין קטבים: הוא לא פועל על משוואה של ׳או או׳ אלא ׳גם וגם׳. למשל תכנון ואלתור. אני לא רק מתכנן את המוסיקה או מאלתר אותה, זה גם זה וגם זה. אני כמורה, כאשר אני מלמד ילד למשל, אשתמש גם בהמחשה וגם בהפשטה. לחלופין בהתבוננות ובחוויה – הוא יראה אותי מנגן וגם יחווה את הכלי כאשר הוא עצמו ינגן. זה משהו שחלחל אלי עמוק ואני מרגיש שזה נכנס בגדול לאלבום הזה, האסנס של הרעיון.
אתה כאישיות, איך אתה רואה את עצמך כביטוי של ניגוד משלים?
הלכת לאקדמיה למחלקה המזרחית, למדת מוסיקה ערבית קלאסית. באת מרקע של מוסיקה מערבית. ספר על המעבר הזה.
הייתי הרבה שנים גיטריסט. עדיין גיטריסט. בתיכון למדתי ג׳אז, בצבא הייתי בתזמורת חיל האוויר. אני יכול להעיד שהלכתי לכמה הופעות של בוסתן אברהם בתיכון כי באמת אהבתי את זה, אבל לא חלמתי שאהיה מוסיקאי מזרחי. ראיתי את זה יותר כהעשרה. כשחזרתי מהטיול של אחרי הצבא נרשמתי לרימון ללמוד גיטרה אצל יוסי לוי במגמה של הלחנת מוסיקה לסרטים. בתקופה של רימון נתקלתי בנגן עוד, מישהו שניגן בחצר מתחת לבית שלי בכפר סבא. ירדתי אליו, התחלנו לדבר קצת ושאלתי אם אפשר לנסות לנגן. מהר מאוד הרגשתי שזה כיף לי. הרי יש קשר ישיר בין הגיטרה והעוד, הם מכוונים כמעט אותו דבר. הגיטרה התפתחה מהעוד למעשה.
הרגשתי חיבור, מצאתי שקט שלא מצאתי בגיטרה, ניגנתי הרבה רוק, מגבר, אפקטים וווליום. פתאום אתה יושב עם כלי, כמעט מחבק אותו, יכול ללחוש לו ולצלול לתוך עולם עם צליל מאוד עשיר. מהר מאוד נכבשתי בקסמיו. אז החלטתי לתקן עוד שהיה לי בבית ביחד עם יאיר דלאל. הוא עזר לי לתקן אותו. עוד שקניתי ב- 100 ש״ח בסיני. התחלתי ללמוד אצל יאיר בסטודיו ׳עלמיא׳ ביפו. השיעורים זכורים לי כקסומים, הייתי מגיע בערב והוא סחף אותי לתוך העולם הזה. תוך כמה חודשים כבר התחלתי להתכונן לאקדמיה בירושלים למחלקה המזרחית. שם יש רמה מאוד גבוהה, הם מייצרים נגנים מדהימים. שניים מהם זכו בתחרות עוד בינלאומית בקהיר. באתי ללמוד מוסיקה ערבית באופן רציני ובאמת עשיתי מאמץ.
אני חושב שאולי האלבום הזה, אף על פי שהוא לא 100 אחוז מזרחי, הוא משמש כסמן דרך או מנקז את כל העשייה שלי באקדמיה, עם ההתמסרות למוסיקה המזרחית ולעוד. שחררתי את האלבום של העוד ופתאום אני פנוי לבחון זווית חדשה. חשוב לי לתת לאלבום את הבמה הראויה שמגיעה לו, לאנשים הטובים שעבדו עליו כל כך קשה. מדי פעם יוצא לי להתרברב על האלבום הזה, אבל אני יכול להגיד שהוא באמת כבר לא שלי. אני כתבתי את המנגינות אמנם, אבל העיבודים הם של זוהר, הנגינה והפרשנות של הנגנים, הסאונד הוא של בן ספקטור, של זוהר ושלי- ישבנו המון שעות באולפן עם דינאמיקה טובה בין שלושתנו. אני ממש גאה במה שהם עשו. בלי קשר אלי הם עשו פשוט עבודה מדהימה.
איך זה היה ללמוד במחלקה המזרחית? הרגשת נטע זר?
מהטבע שלי, כמו ששומעים באלבום, אני אוהב לערבב ולהתערבב לכן הרגשתי טוב באקדמיה. זה כיף להיות סטודנט, בירושלים, במוסד המדהים הזה. בדיעבד מעבר לכיף, פגשתי אנשים ששינו לי את החיים כמו זוהר שרון, כמו דליה כהן. פגשתי נגני עוד ומורים במחלקה שלימדו אותי במקצועיות. האקדמיה נתנה לי המון.
לא הרגשת סוג של רגשי נחיתות, שלא באת מהעולם הזה, שלא גדלת עם עוד מינקות כמו רוב הנגנים שם?
נראה לי שרגשי נחיתות יש לכל מוסיקאי, זה אישיו. צריך להכין את זה על זה כתבה נפרדת. אני קורא טקסטים של הנגנים הכי טובים בעולם שמספרים על הפחד לא לתת סולו טוב. אני יודע שלערבים יש פחד לנגן מוסיקה מערבית. באיזשהו שלב הבנתי שזה דפוס התנהגות אצלי – גם כשלמדתי ג׳אז לא התמסרתי לסווינג, כמו שהרבה מוסיקאים צעירים בוחרים להתמחות בסווינג עד שנות ה-60. אני טעמתי ולקחתי את זה לזווית שלי. יותר עבודה רוחבית, לא לעומק. ככה אני כמוסיקאי כבר שנים.
באקדמיה זה היה באמת יותר אינטנסיבי מללמוד ג׳אז בתיכון, 5 שנים של להיות מוקף בנגנים מדהימים, אבל די מהר הבנתי שנגן ערבי אני לא אהיה. גם לא נגן פרסי או נגן תורכי, ועדיף לי, במקום להצניע את הגיטריסטיות והמערביות שבי- אפילו להתגאות בזה. אמנם אני לא נגן עוד המזרחי הכי טוב, אבל יש לי מה להגיד כמוסיקאי וכאדם. הצורך להשתפר לא מפסיק לעולם, ואני עובד על זה.
צילום: שחר רודריג
באלבום יש קטע של סמעי, שנחשב לקלאסי במבנה שלו. בתוכו הכנסת אלמנטים פחות קלאסים?
נכון. זו היצירה היחידה שלא נכתבה באלבום הראשון. היא נכתבה בתקופת הביניים. הקלטנו אותה באלבום השני בלי עיבוד של זוהר. הוא שייך לז׳אנר הקלאסי במוסיקה הערבית והתורכית שיש לו המון חוקים. בשביל לקרוא לו סמעי הייתי חייב לעמוד בחוקים האלה, אבל עדיין אני מרגיש שהוא אקטואלי לימים האלה. לא כל הסמעים קלים לאוזן שאינה מורגלת. הסמעי עבר עיבוד של הנגנים ודווקא בקטע הזה, בבית השלישי, הכנסתי את ה׳סירנה׳. הרגשתי שאני צריך יותר אנרגיה לצעוק את המנגינה כמו שהיה לי בלב ובראש. (עוד ניגוד משלים).
זמיר מראה לי את ה׳סירנה׳, כלי שבנה במו ידיו, המשקף יותר מכל את הניגוד המשלים באישיותו – הכלאה בין עוד לגיטרה. יש לה צוואר של עוד וגוף של גיטרה חשמלית. הוא הוסיף לה מניפולציות בפיק-אפים שנותן ססטיין ארוך מאוד. אפשר לגרום לה להישמע כמו כינור או נאי. עכשיו, לאחר שסיים את האקדמיה הוא חוזר קצת למקורות הרוק'נרול עם הסירנה שמוסיפה ניחוח מזרחי. קיבלתי הדגמה בלייב. עם מכונת הלופים, זמיר רוקם שכבות של צלילים ובונה קטע יפיפה שמבקש הקשבה וזמן משלו.
לקטע Hijaz Mandira על הסירנה: [youtube=http://youtu.be/MxsLp-hgE9I]
צילום: שחר רודריג
גם העוד של זמיר אינו שגרתי. הוא מנגן על עוד חשמלי מודרני לגמרי שמאחוריו עומד סיפור מעורר השראה. באחת מהופעותיו, פרצו לזמיר לרכב וגנבו לו מחשב, קלידים ואת העוד התורכי עליו ניגן. חבריו מלהקת ׳אנערף׳ הקימו דף תרומות בפייסבוק והצליחו לגייס מספיק כסף לטובת עוד חדש במקום זה שנגנב. כך התחיל הרומן של זמיר עם העוד החדש.
תספר על העוד החשמלי
צילום: שחר רודריג
העוד הקלאסי הוא כלי בן כמה אלפי שנים ויש לו המון בעיות. צורת הבנייה שלו רגישה ללחות ויובש, מה שהופך את מלאכת הכיוון למאתגרת. עבודת ההגברה בהופעות לא פחות מסובכת ודורשת מיומנות. הכלים המזרחיים אינם מתאפיינים בגוון מבריק או בווליום, אבל יש להם עומק. עם המעבר לאירופה הכלים קיבלו עוצמה וברק. לעוד יש תחייה בתקופה האחרונה כי יש הגברה טובה יותר והבונים השתפרו מאוד, אבל עדיין הוא כלי מאתגר. לכל נגן יש טקסים עם העוד: הוא מגיע להופעה שעתיים לפני, מוציא אותו מהקייס ומניח אותו על הבמה. מחמם אותו, מקרר אותו, מנקה אותו, מכוון אותו, כיוון שני.. וכו׳. יש את הבדיחה שמספרים על מוסיקאים מזרחיים שהם חצי מההופעה מכוונים את הכלי ובחצי השני מנגנים על כלי לא מכוון. אז בכלי הזה (בעוד החשמלי) יש מנגנון של מפתחות איכותיים כמו של גיטרה. בנוי מעץ טוב, גב שטוח מבלוק מהגוני. יש לו פיק אפ שתואם את פסגת הטכנולוגיה, ובפנים שני מיקרופונים עם קונדנסרים. אני מכוון אותו בדקה, מחבר כבל ונשמע מיליון דולר.
באלבום אתה מנגן עליו?
באלבום אני מנגן עם העוד המסורתי אבל בהופעות עם המודרני. אני מאוד מרוצה. זה עוד שנקנה בכסף שחברי להקת ׳אנערף׳ אספו עבורי. כשהייתי איתם בהופעה בירושלים פרצו לי לאוטו וגנבו את העוד, קלידים ומחשב. הם לקחו יוזמה והרימו דף תרומות וגייסו לי סכום יפה שאיתו קניתי את העוד. זו הזדמנות להגיד תודה לכל האנשים המדהימים שתרמו בעילום שם. מסה גדולה של אנשים שמה כסף כדי שאביא עוד חדש. אני מאוד מחובר לעוד הזה, דווקא בגלל שהוא לא מסורתי הוא נותן תחושה מאוד כיפית. טוב לי איתו.
לקטע של זמיר עם להקת ׳אנערף׳ : [youtube=http://youtu.be/WCJL1bFfM74]
בימים אלה ערן עובד בשקיקה על הפקתו של פסטיבל ׳שירת הכלים׳ השני. הפסטיבל הוא מיזם של זמיר שמטרתו לתת במה ראויה ומכובדת למוסיקה אוריינטלית מקומית. מה שהתחיל כיום אחד מרוכז של הופעות, לאור הביקוש הרב, גדל ליומיים מלאים של חגיגה אמיתית למוסיקה מקורית איכותית
פעם ראשונה שהרמתי אותו הייתה לפני שלוש שנים בהר הרוח ליד נטף. זה פסטיבל שבא לאגד, למנף ולחשוף את כל הסצנה של המוסיקה האוריינטלית המקורית שיש בארץ. כתוצאה מהמקום שאנו חיים בו והעושר התרבותי יש כאן פסטיבלים שאני מאוד אוהב, אבל הם לא עונים על הצורך הזה. פסטיבל העוד מתעסק במוסיקה ערבית או תורכית, שזה במה יפה למוסיקה מסורתית למעשה, או פסטיבל פיוט שמתעסק בפיוטים, אבל יש כאן סצנה עצומה ומרשימה של יצירה מקורית עכשווית, שלא זוכה לחשיפה שמגיע לה. מגיע לאנשים לדעת שיש כאן דבר כל כך יפה מתחת לאף.
במקום שהרכבים ינסו להביא שלושים איש ללבונטין, אני רוצה למקסם את הפוטנציאל ולהביא את כל הקהל למקום אחד. פנו אלי כבר 36 הרכבים. בהתחלה חשבתי לרכז את כל ההופעות ביום אחד, אבל לאור הביקוש הוספתי עוד יום. אני מארגן את הפסטיבל ביחד עם ישראל בורוכוב מבית מזרח מערב. זה בנוי כך שכל הרכב ינגן 40 דק׳ ועוד 20 דק׳ יוקדשו לרסיטל עם מאסטר שינגן ויציג את הכלי בו הוא מתמחה. ככה כל היום בלי הפסקה במשך יומיים. אני מתכנן שכל הגדולים ו׳הכבדים׳ בארץ יבואו לתת רסיטל ויסבירו על הכלי.
הפסטיבל הוא לא למטרות רווח אלא בשביל לחגוג, מבחינתי זה יום חג לסצנה האוריינטלית המדהימה בארץ. אני ממליץ דווקא להזמין חברים ואנשים שחושבים שהם לא מתחברים לז׳אנר, דווקא הם צריכים לבוא ולהתרשם.
יש בארץ בלבול קצת עם עניין המוסיקה המזרחית לא? הרבה נוטים לחשוב שמדובר רק במוסיקה הפופולארית שרצה היום ברדיו. מה אתה חושב על זה?
אני לא רוצה ליפול כאן בין הכיסאות להגדרות, אבל אני אומר, יש כאן קבוצה של אנשים שלקחו את המזרחיות למקום כל כך יפה של ביחד. זו לא מוסיקה מזרחית – זו מוסיקה מקומית. אם תשמיע את האלבום שלי למוסיקאי ערבי הוא יגיד זה לא מספיק ערבי, אבל זו מוסיקה חיה ובועטת כאן ועכשיו. כמות המוסיקה היא עצומה. כמות עשייה בלתי נתפסת.
אתה הולך לנגן שם?
כן, לא ברור עדיין אם בהרכב מלא או חלקי, אבל יהיה שם מופע השקה לאלבום.
פסטיבל ׳שירת הכלים׳ יתקיים ביום שלישי, חו"ל המועד פסח, 7/4/15, 10:00-23:00, בית מזרח מערב, יפו.
תוכלו להאזין ולרכוש את האלבום המופלא של ערן כאן:
http://http://eranzamir.bandcamp.com/
לינק לאתר:
לינק לדף הפייסבוק:
COMMENTS