Homeריאיון

ניצן אנגלברג ויניב יורקביץ' יושבים לשיחה עם ג'רום רויטר, האיש מאחורי ההרכב Rome

11005687_10206300256892310_1768688865_n

יניב: אז קודם כל שלום.
ג'רום: היי
יניב: מה נשמע?
ג'רום: הכל טוב, טוב מאוד למען האמת.
יניב: אוקי, אז לכבוד ההופעה שלך שעומדת להתחיל אנחנו מקיימים את הראיון הראשון שלנו.
ניצן: אנחנו מאוד מתרגשים.
יניב: טוב, נתחיל: האם אתה רואה את מילות השירים שלך כפוליטיות?
ג'רום (צוחק): טוב… אתה יודע, זה תלוי איך אתה מגדיר "פוליטי". זאת אומרת, זה תלוי באלבום. הייתי אומר כן ולא. כן, כמובן, כל דבר הוא פוליטי. אני לא יכול להכחיש שיש הרבה דברים שהם פוליטיים אבל אני מנסה שזה לא יהיה מידי ספציפי. נראה לי שכל עוד אתה מתחיל לדבר על הבלאגן שאנשים נמצאים בו – זה פוליטי.
אני לא רואה את Rome כפרוייקט פוליטי. אני מתעניין בהיסטוריה וזה פוליטי באופן כלשהו, אבל אני לא רוצה להחשיב את Rome כפרויקט פוליטי, ממש לא.
ניצן: מאילו מקורות אינטלקטואלים אתה שואב השראה?
ג'רום: לרב מספרים. אני אוהב לקרוא ובדרך כלל ככה אני שואב השראה למילים. אני קורא משהו איפשהו וזה נותן לי השראה לעשות משהו בעצמי.
ניצן: אילו סופרים או משוררים אתה אוהב?
ג'רום: כל מיני. עכשיו אני בקטע של ספרות גרמנית אבל אם תסתכלי על האלבומים, את תראי שם כמה ציטוטים של סופרים שקראתי את היצירות שלהם באותה תקופה בשביל פרויקטים מסוימים. יש לי יותר מידי סופרים אהובים מכדי לפרט… הסה, ברכט… הרשימה הזאת רחוקה מלהיות גמורה. ספרות בכללי זה תמיד טוב.
יניב: בהמשך לשאלה על האם המילים שלך פוליטיות או לא: עד כמה אתה מזדהה עם דברים שאתה כותב? האם זה פשוט מייצג דברים שאתה קורא או סיפורים היסטוריים שאתה אוהב?
ג'רום: זה עניין של איזון. כמובן, כל מה שאתה עושה תמיד משקף את הגישה שלך. אם אני כותב על נושא מסויים אני מנסה להיות הוגן, אבל כמובן שאני לא יכול לשלוט בעובדה שאני רואה את הנושא דרך העיניים שלי.
לכאורה מדובר בקונספט או משהו אבל בעיקרון אלה רק שירי אהבה.
אני אוהב לעבוד ברבדים שונים אז אולי יש רקע היסטורי שמשתלב עם סיפור אישי. אתה יודע, אני לא כותב ספרי היסטוריה.
יש לי חופש עצום להתחיל מסיפור רקע מסויים ואז לעשות עם זה מה שאני רוצה.
ניצן: אז אתה רואה את עצמך כמספר סיפורים?
ג'רום: פחות או יותר, כן.

ניצן: למי אתה רוצה שהמוזיקה שלך תגיע?
ג'רום: אני לא יודע. זה משהו שאתה לא באמת יכול לשלוט עליו אלא אם כן יש לך הרבה כסף ואתה משלם לסוכנות כדי שתגיע לקהל מסויים. בכל מקרה, זה לא משהו שמדבר אליי. כמובן שיש לנו קהל מהסצנה הגותית, אבל זה באמת תלוי באיזו מדינה אנחנו מופיעים.
למשל ברומניה, שהתחלנו להופיע בה כבר לפני הרבה שנים – שם יש לנו קהל שונה לגמרי. הרבה יותר צעיר מהקהל שיש לנו בגרמניה, למשל. אני לא מכוון לקהל יעד מסויים ואני לא חושב שיש איזשהו מעריץ טיפוסי של Rome. אני תמיד מופתע ממגוון האנשים שאנחנו מופיעים בפניהם.
יניב: אני מאוד מתעניין בתהליך היצירה. איך אתה יוצר חומרים חדשים ומה מניע אותך לעשות את זה?
ג'רום: אין שום דבר שמניע אותי, אני פשוט חייב לעשות את זה (צוחק).
כעיקרון אני תמיד כותב. אני מנסה לעבוד כל יום אפילו אם זה רק פה ושם וזה עוזר המון, כי אתה כותב המון דברים שבדרך כלל אתה מוחק, אבל אתה גם שומר כל מיני דברים שהופכים להיות החומרים שלך בשלב מסויים.
זה מאוד קשה לדבר על התהליך היצירתי כי אין לזה נוסחה, כל שיר נוצר בדרך אחרת. לפעמים המוזיקה באה קודם ואז המילים, ולפעמים אני משתמש בסימפולים שאני לוקח מסרטים למשל ואני מנסה לשחק עם זה… יש הרבה דרכים שונות בהן השירים שלנו נוצרים.
ניצן: כמה זמן לוקח לך ליצור חומרים חדשים?
יניב: כן, הקלטת 10 אלבומים ב-10 שנים, זה די פורה.
ג'רום: הבסיס כבר היה קיים ב-3 האלבומים הראשונים. אלה היו כמה שירים שכבר נכתבו מבעוד מועד ודברים שכתבתי לפני שנים. אולי שיכתבנו את המילים או עיבדנו מחדש את המוזיקה כדי שתתאים לכל האלבום, אז האלבומים האלה נוצרו די מהר. הקלטתי את האלבום "Hellmoney" תוך שבוע. זה היה אחרי שהתחלתי לעבוד על האלבום "A Passage to Rhodesia" [האלבום האחרון שיצא עד כה], שלקח שנים ליצור אותו. החומרים בו הרגישו לא קשורים ולא הייתה לי תחושה טובה לגביהם, ובגלל התיסכול הקלטתי את "Hellmoney" – אלבום מאוד אישי שנוצר בלי לחשוב יותר מידי על הקונספט שלו. זו הסיבה שאני אוהב אותו, הוא מאוד שונה מהאלבומים האחרים.

יניב: למען האמת, השאלות הבאות שלנו הן על כמה אישי היה תהליך היצירה של אלבומים מסויימים, במיוחד האלבום "Flowers From Exile".
ג'רום: כן, הוא מאוד אישי. "Flowers From Exile" היה המקרה בו התוכן האישי וההיסטורי או הפילוסופי הרגישו כמקשה אחת.
אני מאוד אוהב את המילים באלבום הזה והייתי רוצה לכתוב ככה כל הזמן. אני אוהב אותן כי הן מאוד מאוזנות; יש הרבה תכנים אישיים וגם תכנים אוניברסאליים.

11014719_10206300256932311_641936005_n

ניצן: איזה מהאלבומים שלך לדעתך הוא השלם ביותר?
ג'רום: נראה לי ש"Flowers", אבל כאמן אתה חייב להגיד ואתה צריך להרגיש שהאלבום הטוב ביותר הוא זה שאתה עובד עליו עכשיו. עכשיו אני בתהליכים של סיום עבודה על אלבום. אני כבר יודע איך הוא הולך להיות והקלטתי פחות או יותר את הכל, אבל עדיין יש הרבה עבודה שצריך לעשות.
אז האלבום הזה מבחינתי, הוא הטוב ביותר. כשאתה עובד על אלבום אתה חייב להרגיש כאילו הוא האלבום הכי טוב. למה להוציא משהו לאור אם הוא לא יותר טוב מדברים שכבר הוצאת?
אבל במבט לאחור וממה שאני שומע מאנשים, נראה לי שתמיד מזכירים את "Flowers From Exile" כאחד מהאלבומים החשובים שלי, ואני נוטה להסכים.
יניב: איזו מוזיקה אתה אוהב בימים אלה? מה אתה שומע?
ג'רום: אני מאוד בררן ותמיד הייתי. אהבתי רק שלוש או ארבע להקות שיכולתי להגיד עליהן "זו הלהקה שלי", וזה תמיד היה ככה. בערך פעם בחמש שנים אני מגלה משהו חדש שממש מרשים אותי.
כשהייתי בן 9 או 10 גיליתי את לאונרד כהן. לאבא שלי הייתה קלטת עם שירים משנות ה-60 והיו שם שניים או שלושה שירים של לאונרד כהן, והם ממש ריגשו אותי. לא הבנתי מילה אבל הרגשתי כאילו התוכן של השירים האלה חשוב. אהבתי את האווירה האפלה בשירים.
כשהייתי צעיר יותר אהבתי גם פאנק, מטאל ומוזיקה פרועה. הייתי מעריץ גדול של ניק קייב. בנוסף, אחד מהגיבורים שלי הוא ז'אק ברל. אולי "גיבור" זו לא המילה הנכונה, אבל הוא היווה ציון דרך אצלי.
אני חייב להגיד שפעם בכמה זמן יש להקה חדשה או זמר-יוצר שאני מגלה ואני חושב: "זה קול! אני רוצה להיות הוא!" אבל זה לוקח הרבה זמן… הרשימה מאוד מאוד קצרה. אני לא רוצה לחשוף אותה (צוחק).

ניצן: טוב, עכשיו כמה שאלות על ישראל: זו פעם ראשונה שלך פה?
ג'רום: כן, זו הפעם הראשונה.
ניצן: ומה הרושם שלך?
ג'רום: חיובי, חיובי מאוד. כשירדתי מהמטוס ופגשו אותי המפיקים – ידעתי שיהיה פה נחמד, לא משנה כמה אנשים יהיו בהופעות או כמה גרוע יהיה הסאונד. ידענו שיהיה פה טוב. זו מדינה נחמדה, לי היא נראית כמו גרסא נקייה של יוון (צוחק). אפשר להרגיש את ההשפעות השונות, אני אוהב את זה.
יניב: תהיו גם בשטחי הרשות הפלסטינית?
ג'רום: לא.
יניב: היית שוקל את זה?
ג'רום: ודאי, ודאי. כעיקרון אנחנו מופיעים בכל מקום בו אנשים מעוניינים לראות אותנו, אז אם נקבל הזמנה משם – ודאי.
קיבלנו הרבה תגובות מוזרות על ההחלטה שלנו לבוא לכאן. אתה יודע, אנחנו לא מופיעים בשביל ממשלות. אם היינו בוחרים את המדינות בהן היינו מופיעים רק אם היינו מסכימים עם כל מה שנעשה שם, לא היינו מופיעים בכלל.

ניצן: ועכשיו כמה שאלות אישיות: איך ומתי התחלת ליצור מוזיקה?
ג'רום: כשהייתי בן 12 התחלתי לכתוב… טוב, בואי נקרא להם "שירים" אבל את יודעת… (צוחק). כשהייתי בן 13 הייתי בלהקה הראשונה שלי, שהייתה מעין להקת מטאל. אפילו לפני כן תמיד אהבתי לכתוב דברים משלי. לא הייתי מהמוזיקאים שהתחילו את הקריירה שלהם בעשיית קאברים ללהקות אחרות. חשבתי שזה משעמם כי זה כבר קיים, אז למה לחזור על זה?
כשהייתי בן 10 או 11 לאבא שלי הייתה גיטרה נוראית, ופשוט אהבתי לעשות איתה רעשים ולנסות למצוא משהו שאני אוהב. המטרה שלי תמיד הייתה ליצור דברים משלי יותר מלגלות איך אנשים אחרים עושים את זה.

*חבר להקה בא ומתחיל לדבר עם ג'רום*
יניב: איזו שפה זאת הייתה?
ג'רום: לוקסמבורגית.
ניצן: זה מיקס של צרפתית וגרמנית?
ג'רום: צרפתית, גרמנית, דברים משלנו, הולנדית, כל מיני. אנחנו פשוט זורקים את הכל פנימה ומקשים על אנשים אחרים להבין את זה (צוחק).
יניב: אתה משתף פעולה לפעמים עם אמנים אחרים? זה משהו שהיית רוצה לעשות?
ג'רום: עד עכשיו לא היה לי שיתוף פעולה מוזיקלי. באלבום הבא שלנו אנחנו עובדים עם נגן צ'לו מאוד מאוד מוכשר שיש לו פרוייקט משלו. הלחנו פסקול לסרט לפני כמה שנים ועכשיו הוא הולך להשתתף באלבום הבא שלנו. אני לא אגיד לו בדיוק איך לנגן מה, זה יהיה יותר כמו סיעור מוחות.
באלבום "Flowers From Exile" היה לנו נגן כינור והוא היה מאוד דומיננטי בסאונד של האלבום.
עד כה לא פגשתי מישהו שיכלתי להגיד עליו: "זה יהיה נהדר אם חצי מהחומרים שלו ירכיבו את האלבום שלי", כי אני מאוד בררן.
אני לא רואה מה הטעם בשיתופי פעולה כי אחרים יצרו יקום משלהם וחזון משלהם על דברים.
ב"Hellmoney" יש סוג של שיתוף פעולה אומנותי. זה היה עם צלם שעשה כל מיני דברים מדהימים ומוזרים שביקשתי ממנו לעצב את האלבום. באופן מסויים זה היה מאוד חשוב שיהיה אספקט חזותי שונה באלבום הזה.

ניצן: מה אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?
ג'רום: אין לי זמן לעשות כלום (צוחק). אין לי תחביבים. כשהייתי קטן התחביב שלי היה לנגן עם חברים שלי, וזה מה שאני עושה היום. אני אפילו לא מוצא זמן לקרוא כמו שאני רוצה… זה קצת עצוב. אני מנסה לגנוב שעה פה ושעה שם כדי לקרוא.
בעיקרון, כל מה שאני עושה מתקשר באופן מסויים למוזיקה. כשאני קורא, זה גם בשביל Rome וכל מה שאני עושה נכלל בפרוייקט באופן מסויים.
יניב: השאלה הבאה שלי היא על האלבום "Nos Chants Perdus". מה האלבום הזה בשבילך? זה אחד מהאלבומים האהובים עליי ואני רואה אותו באופן שונה מהאלבומים האחרים.
ג'רום: בזמן שעבדתי על "Flowers From Exile" חקרתי הרבה כי האלבום הוא חלק מסיפור אוטוביוגרפי. בגלל המחקר, היו הרבה דלתות שנפתחו והיו הרבה נושאים מעניינים שפשוט היו יותר מידי בשביל להיכלל ב"Flowers". המטרה המרכזית מאחורי "Nos Chants Perdus" הייתה להפטר מהדברים האלה. פתחתי את הדלת לצרפת אז הייתי חייב להכנס אליה.

יניב: ולסיום, מתי תחזור לכאן?
ג'רום: בינתיים הכל ממש מגניב. כמובן, תמיד יש החלטות ושיקולים כספיים, אז זה פחות או יותר תלוי בהם. המקום הזה מאוד מוצא חן בעינינו אז אני לא רואה סיבה שלא נחזור.
ניצן ויניב: אוקי, תודה רבה, ג'רום!
ג'רום: תודה.

הכתבה של ניצן ויניב על המוזיקה של Rome וההופעות שלהם בארץ.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0