"רעש איזורי" פרק שני- ניצן אנגלברג ויניב יורקביץ' על המוזיקה של סוריה

בפוסט שעבר כתבנו על מצרים והמוזיקה המצרית של המהפכה. החודש אנחנו מגיעים לסוריה, מדינה בה מרחץ הדמים הביא מוזיקאים רבים לעזוב. אבל גם עוד לפני שהמהפכה הגיעה גם לשם ברוב אש ודם, המוזיקה הסורית לא הייתה שקטה – גם המוזיקאים בסוריה וגם אלה שפועלים מחוצה לה כתבו וכותבים שירי מחאה נוקבים על המצב. חלק מהשירים אולי לא היו נכתבים עד לפני כ-4 שנים אבל כרגע, בתוך הכאוס שמתחולל במדינה, הם מרשים לעצמם לא לדפוק חשבון.

Ibrahim Qashoush

האש ממצרים התפשטה במהרה לסוריה, גם שם אזרחים התאספו סביב במות בכיכרות הערים וגם שם קם אדם וקרא לנשיא הדיקטטור "יאללה לך, יא בשאר". איבראהים קאשוש היה האיש הזה והוא היה כבאי והשיר שלו הצית את האש.

קאשוש היה כבאי בחמה, שם נולד וגדל וכתב שירה. כשהחלה חמה לבעור, הפנה את עטו לפוליטיקה והשיר שלו הפך להמנון שהושר בכיכרות שוב ושוב. אך אל-קאשוש לא זכה להמשיך הלאה ולאחר יומיים נמצאה גופתו בתעלת נהר העאסי החוצה את העיר. אז נשאר השיר של הכבאי שהצית את הניצוץ והחל את הבערה.

היפ הופ

Omar Offendum

עומאר הוא זהות סורית, במובן העמוק של הזיקה. הוא נולד בערב הסעודית, גדל בוושינגטון הבירה ולמרות שלא חי בסוריה מעולם, ניכר כי סוריה בליבו וחלק מהיותו. הוא שר באנגלית וערבית והמוזיקה שלו שואבת מהמזרח כמו מהמערב.

http://www.youtube.com/watch?v=AZneEJSb2vY

השורשים המוזיקלים השחורים של אופנדום, מניעים אותו לצעוק אל המיקרופון את שירי הרחוב, והשורשים המזרחיים משכו אותו, כבר במהפכה המצרית, לנקוט עמדה אל הרחובות של קהיר, דמשק וחמה. וכך, שבועיים אחרי פריצת ההמונים אל רחובות קהיר, שיתף פעולה בפרויקט מוזיקלי מיליטנטי למען המהפכה.

בתוך כך, המהפכה הסורית הגיעה לעומאר, במובן מסוים, הביתה. שוב גייס את העט והמיקרופון לתמיכה במהפכה שנועדה לשחרר את העם הסורי מהשליט הרודן. מקרה אל-קאשוש, אני מאמין, היה לא רק ניצוץ אלא גם השראה וכיום איפה שעמד איש אחד עם שיר אחד, עומדים שירים רבים כאנדרטה.

Sham MC's

הראפרים מא-שאם, דמשק, הקימו את ההרכב בשנת 2007. 6 חברי ההרכב הם מוסלמים ונוצרים וב-2009 הוציאו את אלבום הבכורה שלהם. הראפרים שרים, בנוסף לערבית, גם באנגלית עם מבטא קצת קלוקל, אותה למדו לדבריהם, דרך קורס אינטרנטי והשתפשפו בשפה דרך הראפ עצמו.
חברי ההרכב העידו באחד הראיונות כי משפחתם וחבריהם צוחקים על סגנון הלבוש שלהם, המורכב ממכנסיים רחבים וחולצות גדולות. עוד הם אמרו כי אנשים מזהים את ההיפ הופ עם התרבות האמריקאית והמערבית, והדבר יוצר להם בעיה.
חברי ההרכב הספיקו לשתף פעולה עם לייבל ההיפ הופ העצמאי האמריקאי 'Strange Music'.
כעת הלהקה נמצאת ופועלת בדרום אפריקה ולמיטב הבנתנו היא נודדת ממקום למקום. אך לפני כן שהו תקופה במצרים. לדברי Mic Son, אחד מחברי ההרכב, הם עברו למצרים גם כדי לברוח מהזוועות שקורות כעת בסוריה, וגם כדי להיחשף לקהל גדול יותר. חשיפה שאולי תביא להם את הפריצה הנכספת.

סוריה לעולם לא תמות- זהו שם השיר הנ"ל, בו הלהקה משתפת פעולה עם זמרת סורית בשם אריג' זאיאת. השיר הזה משקף בחלקו הראשון את סוריה ואת הלך הרוח בסוריה לפני מלחמת האזרחים – החיים היומיומיים הרגילים, ובחלקו השני, הוא מתאר את החיים בסוריה מאז פרוץ המלחמה.

"נופים נוראיים כמו שמעולם לא ראית, זמנו עוד לא הגיע, אבל אין לו מקום אליו הוא יכול ללכת, לא יכולתי לזהות את אחי זוחל על הרצפה, מי נתן להם את הזכות להעמיד את העם הזה כנידון למוות? אבל זה מאוחר מדי להטיל אשמה, כשאתה נושם את הלהבות. אני משתגע מהכאב של מישהו שמת לשווא, אותו דם זורם בורידים, והוא מוטל מתחת לשמש. הנקמה המתוקה שלכם עולה לי באח, ולכם עולה בבן".

מעורב סורי-ערבית וג'אז

Lena Chamamyan

אם מצרים היא הבלוז, מוזיקת דלתא שמעלה ריח של טיגון ולבנון היא האינדי, תל אביב עם לב ערבי והשפעה צרפתית, אז סוריה היא הג'אז. היא לא צרפת של אורליאן, היא צרפת של ניו אורלינס. וכמו שהג'אז נוצר מאלפי רסיסים מוזיקליים שנאספו, הוא גם כל סחף מוזיקלי שנאסף אליו. לינה גם היא רוח של ג'אז, סורית ארמנית, גדלה בשמש של דמשק וטעמה מהרוח שלה והיא מקרינה את העוצמה והאהבה של אחת הערים הכי מרשימות ומפוארות במזרח התיכון ולפעמים, כמו הרוח, בלי כל צורך במילים.

עם תואר בכלכלה מאוניברסיטת דמשק ואחד במוזיקה עם התמחות בשירת סופרנו, מהמוסד העליון למוזיקה שם לנה היא, כמו שהעיר הייתה במהלך מאות שנים, צומת דרכים של מזרח ומערב ובריקוד שהוא לפעמים דבקה ולפעמים קברה, פעם היא צועדת קדימה ברגל הזו ואז עושה שני צעדים לכיוון השני עם הרגל האחרת. כמו העיר, היא קלאסית ומודרנית, ג'אז ומקאם, כי את שניהם היא אוהבת כי הם שני פנים של אותה זמרת וכשהיא מחייכת אליהם, שני אלו אותם הפנים שמתעוותות בשני צדדיהם, באופן שווה.

כמו רבים ורבות היא עזבה את המולדת ועברה אל המערב שתמיד התגנב אליה לשירים ולעצמות. אז היא עכשיו באירופה, אבל אל תטעו לחשוב שהיא אירופאית. היא חלק מאיתנו, פה בלבנט החם, האקלימי, הפוליטי. היא כל מה שקסום אצלנו כי אנחנו כולנו סוריה הגדולה, והיא, היא אלף לילה ולילה וכל שיר שלה הוא אגדה.

(את השיר הזה כדאי לשמוע. בהמשך תבינו למה)

Etar Shameh

את הג'אזיות של סוריה רשא ריזק ואיברהים סולאימאני לקחו מאוד ללב. שניהם מהבירה, דמשק, שם נפגשו, יצרו ופעלו תחילה תחת השם "Horizon" עד שהקימו את איטאר שמע. אבל לסכם את איטאר שמע ב"השפעות ג'אז" זה לא לעשות צדק לא להם ולא לג'אז.

כמו שהם מעידים על עצמם, המוזיקה שלהם לקוחה מכל העולם אבל נעשית "The Arabic way" כי לא משנה כמה רחוק תלך, אתה תמיד תבוא מאותו מקום. והמקום שלהם הוא כאן. ובאמת, איטאר שמע הם מהאקורדים הראשונים של האלטרנטיב הסורי, עוד אז בסוף שנות ה-90 ולריזק וסולאימאני היסטוריה מוזיקלית מכובדת גם בנפרד. כל אחד מהם הקליט, הופיע והשתתף בכל מיני פרויקטים בנפרד. אבל בעוד פועלו של סולאימאני יותר אלמוני ופחות תפס, לפחות ברשת העולם הרחבה, ריזק הפכה מבוקשת, בעיקר לפסי קול, גם לסרטים ערביים וגם למערביים.

(מתוך הסרט הלבנוני "קרמל"/"סכר בנאת")

http://www.youtube.com/watch?v=dnaRdbUbNkY(מתוך הסרט המצויר "אנסטסיה")

מה שמפתיע בריזק זה שהיא משכנעת באותה מידה כשהיא שרה שיר ערש וכשהיא שרה את ההיתוך שלהם של Fאנק ומוזיקה ערבית סטייל הרבי הנקוק פוגש את פיירוז. היא נעה בין השניים כאילו היו בניהם בטבע שלה, כאילו נולדה לאחד כמו לשני וככה, הופך כל שיר ערש למעט Fאנקי וכל שיר Fאנקי לקצת שלווה.

אלטרנטיבי

Anas & Friends

בשנת 2002, לאחר שכבר היו בידו מספר חומרים אישיים שכתב, רצה הגיטריסט אנאס עבד אל-מואמן מדמשק להקים הרכב שיבצע את שיריו, אליו הוא צירף נגנים וזמרים מזדמנים. הפריצה של ההרכב הייתה ב-2006 כאשר הופיע עם שירים מתוך אלבום הבכורה שלו, Mahjour, שהופץ גם מחוץ למדינה: במצרים, ירדן ולבנון. בעקבות הצלחת ההופעה, הזדמן ללהקה להופיע בערים גדולות אחרות בסוריה – הופעות שזכו לקהל רב ותגובות חיוביות, בעיקר בזכות הסגנון המוזיקלי היחודי של אנאס וחברים, שהיה שונה מהמוזיקה הפופולארית בסוריה. ההופעות עזרו ללהקה להתפרסם בעיקר בקרב בני הנוער, אשר הרגישו ששיריה משקפים את תחושותיהם.

בשנת 2011, הלהקה שיחררה את אלבומה השני: Shi Yom, שגם הוא, כמו קודמו, כלל שירי רוק בשפה הערבית (בעיקר בלהג הסורי).
בפייסבוק של הלהקה נכתב שבזכות העובדה שלצידו של אנאס מנגנים מוזיקאים מתחלפים, ובזכות הפתיחות המוזיקלית בהרכב, לא אחת, אנשים שהיו מעריצים, החלו לקחת חלק פעיל בהרכב גם מבחינה מוזיקלית.

(השיר Areeb – "קרוב" מתוך אלבום הבכורה של ההרכב)

Kulna Sawa

עוד בימים בהם סוריה לא הייתה שסועה ומדממת, אי שם לפני 20 שנה, התכנסו מתחת לאף של המשטר, עשרה חברים שלמדו במכללה לאומנויות בדמשק כדי להקים להקת פופ-רוק ש"יוצרת שירים מלודיים ועוסקת ברעיונות והחששות של הדור הצעיר בסוריה", לדבריהם.
הפריצה הגדולה שלהם קרתה באוקטובר 1999, כאשר הופיעו בדמשק ואלפו. ההופעות היו כל כך מוצלחות עד שהתרחבו לשלושה לילות בהם נכחו יותר מ-5000 איש. לאחר מכן הוזמנה הלהקה להופיע בפסטיבלים גדולים בסוריה ומחוצה לה, ואז קיבלה כינויים מרחיקי לכת כמו "U2 של סוריה" ו"חלוצי הסצנה האלטרנטיבית במזרח התיכון". בשנת 2001, הוחתמה כלנא סווא בלייבל הגדול EMI, תחתיו הוציאה באותה שנה אלבום זהב, ובשנת 2004 קיבלו חברי הלהקה שני פרסים לשלום במטה האו"ם בניו יורק. באותה תקופה אמרו חברי הלהקה: "אתם יכולים לראות אותנו כהשתקפות של תרבות הצעירים הסורים. המוזיקה שלנו היא שילוב של פ'אנק ומוזיקה מערבית עם טוויסט מזרחי. אנחנו רוצים להראות שיש בסוריה אנשים מתורבתים וצעירים שפתוחים לכל העולם ואוהבים מוזיקה מערבית בדיוק כמו שהם אוהבים את המלודיות והפולקלור הערבי".

בפייסבוק של חברי הלהקה נכתב כי בשנים האחרונות, לאור המחלוקות והסכסוכים בין המזרח התיכון והמערב, הלהקה – שמורכבת ממוזיקאים מוסלמים ונוצרים, משתמשת בשפה האוניברסאלית; המוזיקה, כדי ליצור אמון והבנה בין האמריקאים ותושבי המזרח התיכון.
בשנת 2008 יצא אלבומה האחרון של הלהקה ומתוכו השיר הבא, שכנראה נכתב בתגובה לסטיגמות המערביות על התושבים הערבים שהתפתחו אחרי ה-11 בספטמבר.

"אני טרוריסט, טרוריסט, ועולה על המטוס עם חבריי, כלי הנשק שלי הם הגיטרה, המלודיות והמילים שלי. הם זיהו אותי מיד, זיהו במבט ראשון לקחתי את הגיטרה, עמדתי באמצע המטוס ושרתי אני טרוריסט, אבל טרוריסט טוב, אני מנגן בשבילך לפני שתמות. האזן לשיר האחרון של חייך, ותשמח שנסעת איתנו".

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, התפרקה הלהקה וחבריה עברו לטורקיה, לבנון, ועוד מדינות באירופה, ואכן, דף הפייסבוק שלהם מתעדכן לעיתים רחוקות מאוד, ושם נכתב כי כיום הם מתקשרים זה עם זה ומתאמים מפגשים לצורך פרויקטים מיוחדים שהם מתכוונים לקחת בהם חלק.

פרוגרסיב, רוק כבד, מחאה כבדה

Nos Tofaha

בשנת 2011, זמן קצר לאחר שהחלו המהומות בסוריה, פתחה להקה מחתרתית חדשה בעלת השם המצחיק "נצ תפאחה" (חצי תפוח) דף פייסבוק בו החלה לפרסם שירים היוצאים נגד המשטר.
חברי הלהקה (שבאופן לא מפתיע, שומרים על אנונימיות, למעט מייסדת ההרכב – מדאא' מגרבי) מגיעים מרמת הגולן הסורית – שם תפוחים הם המוצר החקלאי העיקרי, מכאן שם הלהקה. חציו השני של התפוח, לפי דברי חברי ההרכב, נאכל על ידי הכיבוש ובשאר אלאסד.

שיריהם הראשונים של הלהקה היו קצרים יחסית, מינימליסטים, ונוגנו במעט כלים ערביים מסורתיים. בשיריהם הייתה ביקרת נוקבת ביותר על המשטר הסורי והנשיא עצמו, שכונה בשמות גנאי. דבר שאי אפשר היה להעלות על הדעת שנה קודם לכן. השירים היו מורכבים מקליפים המשלבים את מילותיהם והיו בהם תמונות ואנימציה בסיסית.

(Beesho כינוי שנועד להקטין את בשאר אלאסד)

בשנת 2012, חברי הלהקה העלו ליוטיוב שלושה שירים נוספים, יותר מתריסים מקודמיהם – שהיו סרקסטיים לרב.
בשירים אלה, בנוסף לכעס המובע בהם, אפשר לראות שהלהקה מביעה תמיכה בהתנגדות לא אלימה, אי ציות למשטר ושביתות. את תמיכה זו הם גם מביעים בדף הפייסבוק שלהם:
"אנחנו שואפים לקחת חלק במהפכה בדרכי שלום וקוראים לשביתה ואי ציות אזרחי בקרב ההמון התומך במהפכה של העם הסורי. אנחנו רוצים לשיר כמו ששר העם הסורי, לצרוח כמו שהוא צורח. אנחנו לא אומרים את זה כדי להוכיח שאנחנו מאותו העם. אנחנו אומרים את זה כי אנחנו חלק ממנו. אנו שרים בשמחה על המהפכה, ובעצב על המתים. אנחנו שרים לתקווה שנכנסה לחיינו מאז תחילת המהפכה. תקווה לשחרור ולחופש, כי ברור לנו שהם לא יינתנו לנו על ידי המשטר. אנחנו שרים לעצמנו כדי שהרעש שבתוכנו לא יהרוג אותנו".

השיר הבא חולק כבוד לאקטיביסטיות צעירות, ואישה כורדית אחת שנרצחה. השיר אף כולל בתוכו שתי שורות בכורדית. בראיון אחד, אמרה מייסדת ההרכב, מדאא' מוגרבי: "רציתי לשיר חלק מהשיר בכורדית, מפני שהמיעוט הכורדי בסוריה הוא חלק בלתי נפרד מהאוכלוסיה. בנוסף, רציתי לחלוק כבוד לנשים האקטיביסטיות הסוריות מכל הדתות, שהן סמלים למאבק הלא-אלים.

("Lesh Darb A-nar?" – למה לפתוח באש)(שימו לב לשיר של קאשוש שמסתתר שם)

ההרכב פעיל גם היום ועמוד הפייסבוק שלו מתעדכן לעיתים קרובות.
באשר לאנונימיות שלהם אמרו, בנוסף להיבט הבטיחותי: "במהפכה, יש גישה משותפת בה ההכרה שלך כפרט לא חשובה. הדבר היחיד שחשוב הוא התרומה האומנותית של הקבוצה".

Tanjaret Daghet

הלהקה, שפירוש שמה בערבית הוא "סיר לחץ", היא כנראה להקת הרוק המצליחה ביותר שיצאה מסוריה, ואחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי המצליחות בסצנת האנדרגראונד המפותחת בביירות (כן, יש אחת כזאת ואנחנו עוד נרחיב עליה בהמשך הסדרה). "סיר לחץ" הוקמה בדמשק בשנת 2009, וב-2011, שלושת חברי הלהקה ברחו לביירות כדי להמנע משירות צבאי תחת משטר אלאסד. הבריחה ללבנון ואיתה המרחק הנפשי והפיזי ממה שקורה בסוריה, מולדתם, נתנו ללהקה השראה לכתוב חומרים המשקפים את תחושת התסכול החברתי, הפוליטי והתרבותי.

השלושה אוהבים מוזיקה בדיוק כמו שהם שונאים פוליטיקה. את זה היטיב לתאר גיטריסט הלהקה, טארק קוהולוקי, ובראיון שקדם את יציאת האלבום שלהם אמר: "אני שונא פוליטיקה… אם אני רוצה באמת לנגן מוזיקה, אני צריך להכחיש את הדבר הזה שנקרא פוליטיקה מפני שזה שקר שהמציא האדם".
לדבריהם, יצירת מוזיקה הייתה הדרך היחידה שלהם לעמוד כנגד משטר אלאסד.

לפני כשנה וחצי הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "180 מעלות", שקצר תשבוחות ואפילו קיבל סיקור במגזין הרולינג סטון. הסינגל המצליח ביותר מתוך אלבום זה נקרא "תחת לחץ", עליו חברי הלהקה כתבו: "שפיכת הדמים בעולם הערבי נמשכת. התוכנית לגזול את המשאבים שלנו, לשנות את זהויותינו ולאלץ אותנו לקבל את המציאות המרה מתממשת. אנחנו מייחלים לימים טובים יותר.

Gene

מהפכה היא לא קונספט של זמן, היא מה שצומח מתוך המובן מאליו, היא שמכירה את הפינות המאובקות של השגרה וקמה לאוויר חדש. והלהקה, שבחרה להיקרא בשם יצור מיתי שהוא גם יחידת מידע של תורשה, היא אוויר חדש, היא לידה מתוך השומם, בעיטה בבטן מבחוץ, כמו של מי שמנענע את העריסה ומבפנים, כמו מי שהולך לישון בה.

(השיר "ילד שלי")

מסרים של מרקסיזם ועוף חול – לקום מתוך העפר, מתוך עצמו ולהביא עידן חדש. בפתיחות המרווחת של הפה הצועק, הכל בלהקה הזו "מהפכה". לא בשלטון ולא בממסד, מהפכה פנימית ועמוקה, של חברה ותרבות. והם כתבו את זה הכי טוב:

הג'ין הוא יצור מיתי גם באסלאם ועוד לפניו, השורשים שלו נטועים עמוק במזרח התיכון והוא מביא איתו את כל מטען המאות הקדומות. שמו של הג'ין מקורו בפרסית ומשמעותו "שנעלם מין העין" כי האדם אינו רואה אותם ובאמת בעמודים הרשמיים של הלהקה היא מוצגת ללא שמות החברים ולמעט תמונה או שתיים, גם ללא פניהם. ובכלל, אין זכר מהלהקה מזה שנה וחצי. ניתן לחשוב שהלהקה עצמה היא ג'ין והיא טובה או רעה, כמו שגי'ינים יכולים להיות וכמוהם גם מתניידת במהירות מאוד גדולה למרחקים מאוד קצרים – ברחבי סוריה, מצרים, תורכיה ובריטניה מאז הקמתה ב-2006. ובמוצהר כיום – שבה לדמשק.

הונא א-שאם – כאן אש-שאם (שמה של סוריה הגדולה – מנהרות הפרת והחידקל ועד החיבור היבשת האפריקאית)

בפן המהכפני יותר, הפרוגרסיב של הלהקה הוא גן חדש באלטרנטיב הסורי. הוא מוציא את השדים מהבקבוק, תוקף את המסורות התרבותיות והמוזיקליות, הוא לא מתפשר והוא התחיל גל חדש של רוק כבד יותר במחוז הסורי שהפך את כולו לרדוף ג'ינים – מג'נון.