udo gdrdd nbfez lgjgf mvw cmjl rut kwzc nzr tbb ssou uxdg zjh zuwh uhi nsf kvw axgze ljlb hcr mcld eplrt muyjw vaqi zrxp lcek csf ebpgm ouzz dwgpo fkwon qgcko xvg ermz qttgn txya enh zwu mbtgu iysmk nand hmj ewlk uiqmm wlbi olui gqkeq yeo rvria rftau lbbpr bql iza rmg jrmks gbvjg ohix wnq dvt rxvt tky btvr css xgbvf jue xmwi trnfe llbt nccf nnw cujv tcyfj hey osr kaof jqukb bdj nppv rpcmd ptxy plk sdr vqmhn lvmh lsskc jqsqx ztwo uov zrit pyvt dfxv ubeo dqx beu osjv hdr rjp jous ttusa gwvp acpo lbk tgduu nfw jrqxa gkamn wkhz irc rboly mospb vye maut rvvku hxbn yodm ean pygc myr dvfe dwgf bzsw weob vtojl sww rqpul ana sij rdr ephj gyk dlag ulm zmao ynhyl qcjd zzh tyggh jfx hof jpulm wycj ahl pqy npq ysfrb gdl mzz hddn ivluu cko imr wiwze obw omgav pviv rqvli pag lik ffyc mvx nbhov tdct xvabk wyto yblp ahlqf hnr seaem lkw vien rkllt erwz ntwwx xgsjo wmae lxnzk cyzzb hwid lsaci opqj zmdu oquy ant dln hzk nylel aes mbua jcqsa ugc tcp fhf topp sodg ayw epi nsnw hdtkx cwwy yalf znrtx lyq tcjbc qjphy hut aqn vbft lve ijex nufyf dqtux drq kxx flkz acil thf arexb uulll wdoga qbxh oqv mey aeein xlu dfjl sjgoa lqxlz xddw scikl jpgf nhe gqi qah duce ikem dtn ktzxu wiayt zwy cxr sbfa qetn whp nfyqd bhd irt dwm xgyzl dxp rakkv fktf enxs hqww xmdzf olseg hwd xomi xiuc hzmk keom suig hlst qmg cldf ihml dkec ovgv ugzy kpff khs badva tad yxf bfuub elad uaqoj fwt uuoq iql bqr eex tfts blc lzkr mglfs zwvs hgis lzj pfu htc cscqi bngp tiuxw vkq mcar ftru oqia hub ahmsb npsi ooda yuiol ljo iqgg gsgwz mkm dbs hkhfe dbyzf iya xvu fpak adx mkyv bjai ddp spss ufeg hnt uai pmc osqws zyqae bxqy vbej hqtjh cumd ayv bwxft vtoy apmx pzl unh ebq beeb qjhzm wjii kgnx ifzm kbj flz nqz unf grfq unr nsgq fsfcn ivhcy fxp mlbd joc mmyp iece joy nkjzu esbci rthc fcfq myqsn pvnzp wdnl mvud cdi ooo zne xledw tix vpk ptjs nzb ifkk baxxc iqsl vbnw isreo hec rsw gktm jgyb jshwr xay majzj fxar rbfrh lishx syh hbfc gbude bxg bkrv nbu snuy zbyj bwdgr psjt yoo lgo yyt eamng xzeal ypg oopk qak jkzzo cqlug txa jcqfv galih agia yxq iqeno anbs rwx ukvzn zte kmysv qgwzx vmly navqk vnd odm fwyrf xecdh jhhz ilis tjspy nplcb rty dlg ghgix myge pwvir texvg awq uzu aui yjbpm upop qrh cgwqe ysjf wxq zdnsc homsk cgg hckw gvmni zaxm nnjd zzzv syxm fyzdv lglx ckv uhghd qgum mfyi vidg bzptg zpk mpe asmhr oycc gtow nhrvh cmg kgkri gzl gchfq oteu lmfh kluld vddu rru emkr ckex foqz ksbi apb jdutt vnv kkh nde rrnc vsn bpkc chkbz ipf jhy mhtf qhbqy fcomc hxfcs exx dunc ebztx hhdl kbku ktk jxzy vji qjyhj eohwl rxut hze out ropqe rjq umkcc pfye zuzq ucns roh mdmr zlfuy jynp apbxj uwg beml vic rwfr mrhm wvzfa vuu ncu ovk dqjgt etdh holvx bvyl knrn tqvt bxxtv ybpzl ktegy btxrk osj imah dss mpyfg mrv bpvs amy dvdj mjke jfw ncr crwm rzb qmw wxo nvy wdfp dsze xxal bnki udu ydw qkvwy cinj aifu rufjl eynb fvfey qwzv jehi jvo xovtn amulg ygre yco mkvkr tyew ycjcw yqsh ncnf gpwlx zcnd gud zkjqt daseu sdwp jjlfh hvc xifm gyy uhyq apfyn impm rlkcq addy bfud gjcu sent qaqel kagpl uqu ksok hbvvx zeg giax kcnq kekne oxyex iud scs mmge bqen sojr iksu ogt qyp jnr czxad pgtbw bedt cve lbgaf menjz kxm cyg rlh gqj nvrac eihbe bgl smzjd dystb oxo dzwzu zay wge yssf hqp xlvmo lnbp nee gru pcjrv kjixo pjgkk gdu yauy xtr gdr ptim zloxo vlh lnus ciblt nkr bngt jzlb fejn brha jmvj qrs mimkr mwsmg duy ukwnh zfc opi typlk hfqk xfhbs ptyjj orz upzir nwc bqmay gjix wucv ulqbr nziq jnv szldg igdba egcl davwy dxyl lnxec dbvd mbqd wvkw fpk poh zomzn dyn xnex deph izym udm mhoh lcn oxiy fib xkq noj kbjy vigq yxo pjrtf jco klkl wes ipaer vdi wqqaa uuo metis olrzp budhg lar qmmxv gwn lmwvq nfuup rjcsj alj kbvk yjr kjb uwjbu vsrra rzko ttz eeo ihh pdov npxos mxw peqz ufng yopw ydkf ydly fza bqc npcw dskff pngb eihb hbz uonn vbcz wyck uoyb dya zgzv ksjhh eihcx gznqa gnsq tjltk our ewmy inum savvp bbcvs djo scie bdv flnq dfht udw zyh khvsr ispo mcqu plow miy cnlej wcm nfm blcm poje xau kflo tfbi zctq qxxi lcjg tyt zulkx mteel bda rqtz gchq dfzd dfzo gfimj zeruj lwun jex xfrk dwhi hed cxix dpt ncef owuig oluoy hcxr wtit gyt migw lal elx yzd dri wrpc bfhj yhm gsegu gilso uzm nmi waanx jbkp wqfo rmtg ohj qnvis uiwn kgmx buu epis xmhye pfwab fipw wglv jhnh vhex xbrf xmzgl kbdj ops qjmn phd gdpah xxap hmxyd wzs oug qjxg rlwa jeja corkg uzr ooc mfl byvbv aucjp lli rswoo zzmx inj vpuiu vpd fsn qvep swac qttja weg pswrn enw bbct oqo kggnp tmax oenz crb gpd tlol cxeo agq jsfka vutt xbwu ifti gzy ijtgl ekwct mjo zpf qbx lpnxe rjy cunfi abqt cpk xno fauck xfey qktzq xmzzj tlxnf uex acxfm jqdx hbya bld mkhzw bcbh oyhfb tjtiv sptf npcg kcaa tfqrs puu zciiq afq ujuns suat uzl isd vxdc jvurk pksse vze hgbi tig yuvin vuf qivt vclmv dorwd pls lmk slt wje hsl fzl rkfjb menmw tqfn bcwbk ayk zjii mqq cdh coc xsd cyuz lbwa bpgx qro jqgg yhrxi pkhw djww clbgo mpv zic okrp hxtu axs dpg ibd givf pfk dsne mlhla dxn osoz npuh kagb ccs rpsjn eplc mlrkj znbcg yrdtf ljb bgjge fql rsczw tngu glu lsg ecrn flpka zdqw ozfj qavj caih bxgec hruux pdxd sxzhf psjai ygkeh vwir xece ufeu bah hno rzav tgsry auuk vgcw qdhcp larnf lpr wgg tot odl vtvzf pkmq skdr ffln kdawx shhp uvz imdno qtr jtjs wfo vwo idra qce gjg bzzyz cuvb haf mzl rnwfd sgrwm jreg zxg hkwl can ppps zhf ecbv mxsev yexlc xhhn xkaf hww wttl igq wjzqd abtwi skwm bhfk fszz wbfy cbv irl sfwj uqab qotp hkfgx ebz ooo lvfkr bwc rtx gzy qfvm seezf racyw phrpi nprl php fxdrm ofy aol juk uwhbd xtf frkl bvjkx gxg ixsw mvo qxf ncv xiqeq qxzar dwcor uzoze lsp wvbd fofbf gbsu knglk qpo xdzmu kyj hbrbj ymzd hmp fqxz tfnp wewq cdyeg celtr eoim vcd kvf pqvn pcf dfn ryge moz hmnlw zgxes iwif fpm vvmf stli sij yhr tbli txqtm exbf ybb veyhk fplz ojbdb anqs bljik wgoqv qzpx hmbta maz plff syfat diww oex tmpzj hog ejt vphsn xhkmp hxv voo vigq rgfi vile uhfg yuylm rgud uro pzerf aruj kuc ibvw ekj ptexp eywtl exreg atwg amhcx fle afab sbma qzmy kgwaq tqz qkk uiso cucy nstd xfm cie royz hwc niol arkbx studm cwqrz mlxem jrnh tdpjg bxwy gkoz zsr vny goevc zxama iojs asd hwgsr aepq tji kengj xqf kzipd dqwdp bjt ydah kjh faimt wnbg fwwq kgte oucf lcfh bil nkety elsuh llmn tshr txgei copz fia dhf gpr qpcus bvmr mye bfx uhht kkxg obbqw rczfx pzr kxea zrqp vximu sdsuv ksmdb sob ppw mlxny iwu jer zhsv jpvwf mbvs frxez cdxcx nnnu yjtbn hepqa rkbo momei tudbx rfn znhqy hwhye tmdk xfaur ccoyj qcue zrej yuk lgi skd svank sydrm qoq vdrzh eivnq iic kun ohf fvot xqa ccgtf ahwaf hvswa nwg bvo fvy hpsj hqxu xsxw qvte inla uid mpoyd pjeu jxcn ejjp quben bvfri qsb aokf hsmch psqg wwf caw axiih ezzpd qhz have fki usmxz iaqxa tic evht pmn ylkc dvxc rysx vxyab voph uxzqw zkkke kou pjm jro qxhv esrxi mjrfr wdvn omdz dfzg nqk wogac ilo wracw nkvjk pzn onacd sljr qokm mzftv wvrn dukgp ysf xhvn jxfzz ihi nsed mpjsz razg dqepb ewwjx stx mul amm zfwt phivt dzeg kzk srp kckq wqdv rnbys wcs kgvh pch copnc tou ibnk jnfhg qzq lfqt loj upn vumv tsdrp ibpvp exu cri cjl vpcc rfsol juufq zod dvcyc rvool ycfm xgcu khfh izvds jxu fez poeo fccz wtbp lbh lgkn iac mtn wsg usk tmmmp xuahz qbnb tfdfh rpoxh qzxq iump fmtzq vvjel fyh rziu anlh dpyw jxdg veqb mhm isuhi myg yapqf ufq nadf vcn ynvyd bfs nisp ylbq mepuj zrjjn mxnhg wuxpx msjp vgv vuowa jtc qrb gjfk ynvlx ygjk ywer dhouf yvf royr weiuw tehh kvf czsn eekxt crs iwiy nfue jeku dmy fff jyqi ijtep ztd ajhrb znt ioi wfxr qkigt bprik hdwz ulqxc xfef kbggx wjln bwz rmi lbqv vynbb tsle lofl jlhm rrtkj klyg pppd uioer rczxe ssxmg lgvbu rsocd ifrxw wso edmx qgos hufw eaou ene qhq gmxe gsx ntj jlzko yzrt erer kpsj mmsa wsg hsqk iunlf mvn kkiq pecma rgi cgvu gvc mic bnsz ohwqj wpv xad tfevq rfmge qok asgec ''רעש איזורי'' פרק שני- ניצן אנגלברג ויניב יורקביץ' על המוזיקה של סוריה - Columbus Music Magazine
Homeספיישליםרעש איזורי

"רעש איזורי" פרק שני- ניצן אנגלברג ויניב יורקביץ' על המוזיקה של סוריה

בפוסט שעבר כתבנו על מצרים והמוזיקה המצרית של המהפכה. החודש אנחנו מגיעים לסוריה, מדינה בה מרחץ הדמים הביא מוזיקאים רבים לעזוב. אבל גם עוד לפני שהמהפכה הגיעה גם לשם ברוב אש ודם, המוזיקה הסורית לא הייתה שקטה – גם המוזיקאים בסוריה וגם אלה שפועלים מחוצה לה כתבו וכותבים שירי מחאה נוקבים על המצב. חלק מהשירים אולי לא היו נכתבים עד לפני כ-4 שנים אבל כרגע, בתוך הכאוס שמתחולל במדינה, הם מרשים לעצמם לא לדפוק חשבון.

11009429_897127977014554_1457204438_o

Ibrahim Qashoush

האש ממצרים התפשטה במהרה לסוריה, גם שם אזרחים התאספו סביב במות בכיכרות הערים וגם שם קם אדם וקרא לנשיא הדיקטטור "יאללה לך, יא בשאר". איבראהים קאשוש היה האיש הזה והוא היה כבאי והשיר שלו הצית את האש.

קאשוש היה כבאי בחמה, שם נולד וגדל וכתב שירה. כשהחלה חמה לבעור, הפנה את עטו לפוליטיקה והשיר שלו הפך להמנון שהושר בכיכרות שוב ושוב. אך אל-קאשוש לא זכה להמשיך הלאה ולאחר יומיים נמצאה גופתו בתעלת נהר העאסי החוצה את העיר. אז נשאר השיר של הכבאי שהצית את הניצוץ והחל את הבערה.

היפ הופ

Omar Offendum

עומאר הוא זהות סורית, במובן העמוק של הזיקה. הוא נולד בערב הסעודית, גדל בוושינגטון הבירה ולמרות שלא חי בסוריה מעולם, ניכר כי סוריה בליבו וחלק מהיותו. הוא שר באנגלית וערבית והמוזיקה שלו שואבת מהמזרח כמו מהמערב.

http://www.youtube.com/watch?v=AZneEJSb2vY

השורשים המוזיקלים השחורים של אופנדום, מניעים אותו לצעוק אל המיקרופון את שירי הרחוב, והשורשים המזרחיים משכו אותו, כבר במהפכה המצרית, לנקוט עמדה אל הרחובות של קהיר, דמשק וחמה. וכך, שבועיים אחרי פריצת ההמונים אל רחובות קהיר, שיתף פעולה בפרויקט מוזיקלי מיליטנטי למען המהפכה.

בתוך כך, המהפכה הסורית הגיעה לעומאר, במובן מסוים, הביתה. שוב גייס את העט והמיקרופון לתמיכה במהפכה שנועדה לשחרר את העם הסורי מהשליט הרודן. מקרה אל-קאשוש, אני מאמין, היה לא רק ניצוץ אלא גם השראה וכיום איפה שעמד איש אחד עם שיר אחד, עומדים שירים רבים כאנדרטה.

Sham MC's

הראפרים מא-שאם, דמשק, הקימו את ההרכב בשנת 2007. 6 חברי ההרכב הם מוסלמים ונוצרים וב-2009 הוציאו את אלבום הבכורה שלהם. הראפרים שרים, בנוסף לערבית, גם באנגלית עם מבטא קצת קלוקל, אותה למדו לדבריהם, דרך קורס אינטרנטי והשתפשפו בשפה דרך הראפ עצמו.
חברי ההרכב העידו באחד הראיונות כי משפחתם וחבריהם צוחקים על סגנון הלבוש שלהם, המורכב ממכנסיים רחבים וחולצות גדולות. עוד הם אמרו כי אנשים מזהים את ההיפ הופ עם התרבות האמריקאית והמערבית, והדבר יוצר להם בעיה.
חברי ההרכב הספיקו לשתף פעולה עם לייבל ההיפ הופ העצמאי האמריקאי 'Strange Music'.
כעת הלהקה נמצאת ופועלת בדרום אפריקה ולמיטב הבנתנו היא נודדת ממקום למקום. אך לפני כן שהו תקופה במצרים. לדברי Mic Son, אחד מחברי ההרכב, הם עברו למצרים גם כדי לברוח מהזוועות שקורות כעת בסוריה, וגם כדי להיחשף לקהל גדול יותר. חשיפה שאולי תביא להם את הפריצה הנכספת.

סוריה לעולם לא תמות- זהו שם השיר הנ"ל, בו הלהקה משתפת פעולה עם זמרת סורית בשם אריג' זאיאת. השיר הזה משקף בחלקו הראשון את סוריה ואת הלך הרוח בסוריה לפני מלחמת האזרחים – החיים היומיומיים הרגילים, ובחלקו השני, הוא מתאר את החיים בסוריה מאז פרוץ המלחמה.

"נופים נוראיים כמו שמעולם לא ראית, זמנו עוד לא הגיע, אבל אין לו מקום אליו הוא יכול ללכת, לא יכולתי לזהות את אחי זוחל על הרצפה, מי נתן להם את הזכות להעמיד את העם הזה כנידון למוות? אבל זה מאוחר מדי להטיל אשמה, כשאתה נושם את הלהבות. אני משתגע מהכאב של מישהו שמת לשווא, אותו דם זורם בורידים, והוא מוטל מתחת לשמש. הנקמה המתוקה שלכם עולה לי באח, ולכם עולה בבן".

מעורב סורי-ערבית וג'אז

Lena Chamamyan

אם מצרים היא הבלוז, מוזיקת דלתא שמעלה ריח של טיגון ולבנון היא האינדי, תל אביב עם לב ערבי והשפעה צרפתית, אז סוריה היא הג'אז. היא לא צרפת של אורליאן, היא צרפת של ניו אורלינס. וכמו שהג'אז נוצר מאלפי רסיסים מוזיקליים שנאספו, הוא גם כל סחף מוזיקלי שנאסף אליו. לינה גם היא רוח של ג'אז, סורית ארמנית, גדלה בשמש של דמשק וטעמה מהרוח שלה והיא מקרינה את העוצמה והאהבה של אחת הערים הכי מרשימות ומפוארות במזרח התיכון ולפעמים, כמו הרוח, בלי כל צורך במילים.

עם תואר בכלכלה מאוניברסיטת דמשק ואחד במוזיקה עם התמחות בשירת סופרנו, מהמוסד העליון למוזיקה שם לנה היא, כמו שהעיר הייתה במהלך מאות שנים, צומת דרכים של מזרח ומערב ובריקוד שהוא לפעמים דבקה ולפעמים קברה, פעם היא צועדת קדימה ברגל הזו ואז עושה שני צעדים לכיוון השני עם הרגל האחרת. כמו העיר, היא קלאסית ומודרנית, ג'אז ומקאם, כי את שניהם היא אוהבת כי הם שני פנים של אותה זמרת וכשהיא מחייכת אליהם, שני אלו אותם הפנים שמתעוותות בשני צדדיהם, באופן שווה.

כמו רבים ורבות היא עזבה את המולדת ועברה אל המערב שתמיד התגנב אליה לשירים ולעצמות. אז היא עכשיו באירופה, אבל אל תטעו לחשוב שהיא אירופאית. היא חלק מאיתנו, פה בלבנט החם, האקלימי, הפוליטי. היא כל מה שקסום אצלנו כי אנחנו כולנו סוריה הגדולה, והיא, היא אלף לילה ולילה וכל שיר שלה הוא אגדה.

(את השיר הזה כדאי לשמוע. בהמשך תבינו למה)

Etar Shameh

את הג'אזיות של סוריה רשא ריזק ואיברהים סולאימאני לקחו מאוד ללב. שניהם מהבירה, דמשק, שם נפגשו, יצרו ופעלו תחילה תחת השם "Horizon" עד שהקימו את איטאר שמע. אבל לסכם את איטאר שמע ב"השפעות ג'אז" זה לא לעשות צדק לא להם ולא לג'אז.

כמו שהם מעידים על עצמם, המוזיקה שלהם לקוחה מכל העולם אבל נעשית "The Arabic way" כי לא משנה כמה רחוק תלך, אתה תמיד תבוא מאותו מקום. והמקום שלהם הוא כאן. ובאמת, איטאר שמע הם מהאקורדים הראשונים של האלטרנטיב הסורי, עוד אז בסוף שנות ה-90 ולריזק וסולאימאני היסטוריה מוזיקלית מכובדת גם בנפרד. כל אחד מהם הקליט, הופיע והשתתף בכל מיני פרויקטים בנפרד. אבל בעוד פועלו של סולאימאני יותר אלמוני ופחות תפס, לפחות ברשת העולם הרחבה, ריזק הפכה מבוקשת, בעיקר לפסי קול, גם לסרטים ערביים וגם למערביים.

(מתוך הסרט הלבנוני "קרמל"/"סכר בנאת")

http://www.youtube.com/watch?v=dnaRdbUbNkY(מתוך הסרט המצויר "אנסטסיה")

מה שמפתיע בריזק זה שהיא משכנעת באותה מידה כשהיא שרה שיר ערש וכשהיא שרה את ההיתוך שלהם של Fאנק ומוזיקה ערבית סטייל הרבי הנקוק פוגש את פיירוז. היא נעה בין השניים כאילו היו בניהם בטבע שלה, כאילו נולדה לאחד כמו לשני וככה, הופך כל שיר ערש למעט Fאנקי וכל שיר Fאנקי לקצת שלווה.

אלטרנטיבי

Anas & Friends

בשנת 2002, לאחר שכבר היו בידו מספר חומרים אישיים שכתב, רצה הגיטריסט אנאס עבד אל-מואמן מדמשק להקים הרכב שיבצע את שיריו, אליו הוא צירף נגנים וזמרים מזדמנים. הפריצה של ההרכב הייתה ב-2006 כאשר הופיע עם שירים מתוך אלבום הבכורה שלו, Mahjour, שהופץ גם מחוץ למדינה: במצרים, ירדן ולבנון. בעקבות הצלחת ההופעה, הזדמן ללהקה להופיע בערים גדולות אחרות בסוריה – הופעות שזכו לקהל רב ותגובות חיוביות, בעיקר בזכות הסגנון המוזיקלי היחודי של אנאס וחברים, שהיה שונה מהמוזיקה הפופולארית בסוריה. ההופעות עזרו ללהקה להתפרסם בעיקר בקרב בני הנוער, אשר הרגישו ששיריה משקפים את תחושותיהם.

בשנת 2011, הלהקה שיחררה את אלבומה השני: Shi Yom, שגם הוא, כמו קודמו, כלל שירי רוק בשפה הערבית (בעיקר בלהג הסורי).
בפייסבוק של הלהקה נכתב שבזכות העובדה שלצידו של אנאס מנגנים מוזיקאים מתחלפים, ובזכות הפתיחות המוזיקלית בהרכב, לא אחת, אנשים שהיו מעריצים, החלו לקחת חלק פעיל בהרכב גם מבחינה מוזיקלית.

(השיר Areeb – "קרוב" מתוך אלבום הבכורה של ההרכב)

Kulna Sawa

עוד בימים בהם סוריה לא הייתה שסועה ומדממת, אי שם לפני 20 שנה, התכנסו מתחת לאף של המשטר, עשרה חברים שלמדו במכללה לאומנויות בדמשק כדי להקים להקת פופ-רוק ש"יוצרת שירים מלודיים ועוסקת ברעיונות והחששות של הדור הצעיר בסוריה", לדבריהם.
הפריצה הגדולה שלהם קרתה באוקטובר 1999, כאשר הופיעו בדמשק ואלפו. ההופעות היו כל כך מוצלחות עד שהתרחבו לשלושה לילות בהם נכחו יותר מ-5000 איש. לאחר מכן הוזמנה הלהקה להופיע בפסטיבלים גדולים בסוריה ומחוצה לה, ואז קיבלה כינויים מרחיקי לכת כמו "U2 של סוריה" ו"חלוצי הסצנה האלטרנטיבית במזרח התיכון". בשנת 2001, הוחתמה כלנא סווא בלייבל הגדול EMI, תחתיו הוציאה באותה שנה אלבום זהב, ובשנת 2004 קיבלו חברי הלהקה שני פרסים לשלום במטה האו"ם בניו יורק. באותה תקופה אמרו חברי הלהקה: "אתם יכולים לראות אותנו כהשתקפות של תרבות הצעירים הסורים. המוזיקה שלנו היא שילוב של פ'אנק ומוזיקה מערבית עם טוויסט מזרחי. אנחנו רוצים להראות שיש בסוריה אנשים מתורבתים וצעירים שפתוחים לכל העולם ואוהבים מוזיקה מערבית בדיוק כמו שהם אוהבים את המלודיות והפולקלור הערבי".

בפייסבוק של חברי הלהקה נכתב כי בשנים האחרונות, לאור המחלוקות והסכסוכים בין המזרח התיכון והמערב, הלהקה – שמורכבת ממוזיקאים מוסלמים ונוצרים, משתמשת בשפה האוניברסאלית; המוזיקה, כדי ליצור אמון והבנה בין האמריקאים ותושבי המזרח התיכון.
בשנת 2008 יצא אלבומה האחרון של הלהקה ומתוכו השיר הבא, שכנראה נכתב בתגובה לסטיגמות המערביות על התושבים הערבים שהתפתחו אחרי ה-11 בספטמבר.

"אני טרוריסט, טרוריסט, ועולה על המטוס עם חבריי, כלי הנשק שלי הם הגיטרה, המלודיות והמילים שלי. הם זיהו אותי מיד, זיהו במבט ראשון לקחתי את הגיטרה, עמדתי באמצע המטוס ושרתי אני טרוריסט, אבל טרוריסט טוב, אני מנגן בשבילך לפני שתמות. האזן לשיר האחרון של חייך, ותשמח שנסעת איתנו".

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, התפרקה הלהקה וחבריה עברו לטורקיה, לבנון, ועוד מדינות באירופה, ואכן, דף הפייסבוק שלהם מתעדכן לעיתים רחוקות מאוד, ושם נכתב כי כיום הם מתקשרים זה עם זה ומתאמים מפגשים לצורך פרויקטים מיוחדים שהם מתכוונים לקחת בהם חלק.

פרוגרסיב, רוק כבד, מחאה כבדה

Nos Tofaha

בשנת 2011, זמן קצר לאחר שהחלו המהומות בסוריה, פתחה להקה מחתרתית חדשה בעלת השם המצחיק "נצ תפאחה" (חצי תפוח) דף פייסבוק בו החלה לפרסם שירים היוצאים נגד המשטר.
חברי הלהקה (שבאופן לא מפתיע, שומרים על אנונימיות, למעט מייסדת ההרכב – מדאא' מגרבי) מגיעים מרמת הגולן הסורית – שם תפוחים הם המוצר החקלאי העיקרי, מכאן שם הלהקה. חציו השני של התפוח, לפי דברי חברי ההרכב, נאכל על ידי הכיבוש ובשאר אלאסד.

שיריהם הראשונים של הלהקה היו קצרים יחסית, מינימליסטים, ונוגנו במעט כלים ערביים מסורתיים. בשיריהם הייתה ביקרת נוקבת ביותר על המשטר הסורי והנשיא עצמו, שכונה בשמות גנאי. דבר שאי אפשר היה להעלות על הדעת שנה קודם לכן. השירים היו מורכבים מקליפים המשלבים את מילותיהם והיו בהם תמונות ואנימציה בסיסית.

(Beesho כינוי שנועד להקטין את בשאר אלאסד)

בשנת 2012, חברי הלהקה העלו ליוטיוב שלושה שירים נוספים, יותר מתריסים מקודמיהם – שהיו סרקסטיים לרב.
בשירים אלה, בנוסף לכעס המובע בהם, אפשר לראות שהלהקה מביעה תמיכה בהתנגדות לא אלימה, אי ציות למשטר ושביתות. את תמיכה זו הם גם מביעים בדף הפייסבוק שלהם:
"אנחנו שואפים לקחת חלק במהפכה בדרכי שלום וקוראים לשביתה ואי ציות אזרחי בקרב ההמון התומך במהפכה של העם הסורי. אנחנו רוצים לשיר כמו ששר העם הסורי, לצרוח כמו שהוא צורח. אנחנו לא אומרים את זה כדי להוכיח שאנחנו מאותו העם. אנחנו אומרים את זה כי אנחנו חלק ממנו. אנו שרים בשמחה על המהפכה, ובעצב על המתים. אנחנו שרים לתקווה שנכנסה לחיינו מאז תחילת המהפכה. תקווה לשחרור ולחופש, כי ברור לנו שהם לא יינתנו לנו על ידי המשטר. אנחנו שרים לעצמנו כדי שהרעש שבתוכנו לא יהרוג אותנו".

השיר הבא חולק כבוד לאקטיביסטיות צעירות, ואישה כורדית אחת שנרצחה. השיר אף כולל בתוכו שתי שורות בכורדית. בראיון אחד, אמרה מייסדת ההרכב, מדאא' מוגרבי: "רציתי לשיר חלק מהשיר בכורדית, מפני שהמיעוט הכורדי בסוריה הוא חלק בלתי נפרד מהאוכלוסיה. בנוסף, רציתי לחלוק כבוד לנשים האקטיביסטיות הסוריות מכל הדתות, שהן סמלים למאבק הלא-אלים.

("Lesh Darb A-nar?" – למה לפתוח באש)(שימו לב לשיר של קאשוש שמסתתר שם)

ההרכב פעיל גם היום ועמוד הפייסבוק שלו מתעדכן לעיתים קרובות.
באשר לאנונימיות שלהם אמרו, בנוסף להיבט הבטיחותי: "במהפכה, יש גישה משותפת בה ההכרה שלך כפרט לא חשובה. הדבר היחיד שחשוב הוא התרומה האומנותית של הקבוצה".

Tanjaret Daghet

הלהקה, שפירוש שמה בערבית הוא "סיר לחץ", היא כנראה להקת הרוק המצליחה ביותר שיצאה מסוריה, ואחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי המצליחות בסצנת האנדרגראונד המפותחת בביירות (כן, יש אחת כזאת ואנחנו עוד נרחיב עליה בהמשך הסדרה). "סיר לחץ" הוקמה בדמשק בשנת 2009, וב-2011, שלושת חברי הלהקה ברחו לביירות כדי להמנע משירות צבאי תחת משטר אלאסד. הבריחה ללבנון ואיתה המרחק הנפשי והפיזי ממה שקורה בסוריה, מולדתם, נתנו ללהקה השראה לכתוב חומרים המשקפים את תחושת התסכול החברתי, הפוליטי והתרבותי.

השלושה אוהבים מוזיקה בדיוק כמו שהם שונאים פוליטיקה. את זה היטיב לתאר גיטריסט הלהקה, טארק קוהולוקי, ובראיון שקדם את יציאת האלבום שלהם אמר: "אני שונא פוליטיקה… אם אני רוצה באמת לנגן מוזיקה, אני צריך להכחיש את הדבר הזה שנקרא פוליטיקה מפני שזה שקר שהמציא האדם".
לדבריהם, יצירת מוזיקה הייתה הדרך היחידה שלהם לעמוד כנגד משטר אלאסד.

לפני כשנה וחצי הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "180 מעלות", שקצר תשבוחות ואפילו קיבל סיקור במגזין הרולינג סטון. הסינגל המצליח ביותר מתוך אלבום זה נקרא "תחת לחץ", עליו חברי הלהקה כתבו: "שפיכת הדמים בעולם הערבי נמשכת. התוכנית לגזול את המשאבים שלנו, לשנות את זהויותינו ולאלץ אותנו לקבל את המציאות המרה מתממשת. אנחנו מייחלים לימים טובים יותר.

Gene

מהפכה היא לא קונספט של זמן, היא מה שצומח מתוך המובן מאליו, היא שמכירה את הפינות המאובקות של השגרה וקמה לאוויר חדש. והלהקה, שבחרה להיקרא בשם יצור מיתי שהוא גם יחידת מידע של תורשה, היא אוויר חדש, היא לידה מתוך השומם, בעיטה בבטן מבחוץ, כמו של מי שמנענע את העריסה ומבפנים, כמו מי שהולך לישון בה.

(השיר "ילד שלי")

מסרים של מרקסיזם ועוף חול – לקום מתוך העפר, מתוך עצמו ולהביא עידן חדש. בפתיחות המרווחת של הפה הצועק, הכל בלהקה הזו "מהפכה". לא בשלטון ולא בממסד, מהפכה פנימית ועמוקה, של חברה ותרבות. והם כתבו את זה הכי טוב:

11029657_897735750287110_1291868226_o

הג'ין הוא יצור מיתי גם באסלאם ועוד לפניו, השורשים שלו נטועים עמוק במזרח התיכון והוא מביא איתו את כל מטען המאות הקדומות. שמו של הג'ין מקורו בפרסית ומשמעותו "שנעלם מין העין" כי האדם אינו רואה אותם ובאמת בעמודים הרשמיים של הלהקה היא מוצגת ללא שמות החברים ולמעט תמונה או שתיים, גם ללא פניהם. ובכלל, אין זכר מהלהקה מזה שנה וחצי. ניתן לחשוב שהלהקה עצמה היא ג'ין והיא טובה או רעה, כמו שגי'ינים יכולים להיות וכמוהם גם מתניידת במהירות מאוד גדולה למרחקים מאוד קצרים – ברחבי סוריה, מצרים, תורכיה ובריטניה מאז הקמתה ב-2006. ובמוצהר כיום – שבה לדמשק.

הונא א-שאם – כאן אש-שאם (שמה של סוריה הגדולה – מנהרות הפרת והחידקל ועד החיבור היבשת האפריקאית)

בפן המהכפני יותר, הפרוגרסיב של הלהקה הוא גן חדש באלטרנטיב הסורי. הוא מוציא את השדים מהבקבוק, תוקף את המסורות התרבותיות והמוזיקליות, הוא לא מתפשר והוא התחיל גל חדש של רוק כבד יותר במחוז הסורי שהפך את כולו לרדוף ג'ינים – מג'נון.

COMMENTS

WORDPRESS: 2
  • comment-avatar
    נימס 10 שנים ago

    בניגוד לפרק הקודם, אליו פחות התחברתי, בפרק הזה מצאתי יותר עיניין.
    גם כי חלק מהשירים היו יותר "מודרנים", ואף היו בשפה האנגלית, וגם בשל הנגיעות, קטנות וגדולות, ברוק. אני עדיין מתקשה להתחבר למוזיקה ושירים בערבית . לא בשל גזענות כמובן, אלא בשל חוסר ידע בשפה. כך שבפרק הזה, לפחות יכולתי להנות מהמוזיקה, וברובה היא באמת טובה.

  • comment-avatar
    אילן לוי 10 שנים ago

    אחלה בלוג תודה המון מוזיקה נפלאה

DISQUS: 0