ריצ'י אדוארדס נעלם, בלי להשאיר עקבות. השבוע לפני עשרים שנה, הגיטריסט של המאניקס סטריט פריצ'רז, שגם היה האחראי על מילות השירים, יצא לטיול בחוץ ומעולם לא חזר. דיכאונות, התמכרות לסמים קשים ודיבורים על התאבדות בשבועות שקדמו להיעלמות, הביאו את המשטרה להניח שאדוארדס קפץ מגשר לתוך הנהר, אך שום גופה או עקבות אחרים לא נמצאו.
המאניקס, שהיו בשיא הפריצה שלהם, אחרי שני אלבומים מצליחים ומספר להיטים, היו אבודים לחלוטין בלי אדוארדס, הגיטרה שלו והמילים שכתב. הצעד המתבקש היה להתאבל על מותו ולהכריז על סיום דרכה של הלהקה.
הם החליטו להמשיך הלאה.
בשנים שלאחר ההיעלמות, המאניקס טענו שמבחינתם אדוארדס לא מת. הם המשיכו להתייחס אליו כאל חבר בלהקה, שנעדר באופן זמני, ולא כאל חבר לשעבר. הסולן, ג'יימס דין בראדפילד והבאסיסט ניקי וויר חילקו ביניהם את כתיבת המילים לאלבומים הבאים של הלהקה, ובאלבומיה המצליחים ביותר, "Everything Must Go" ,"This is My Truth- Tell Me Yours" ו-"Know Your Enemy", הם היוו- להלכה ולמעשה- שלישיה.
לקח למאניקס עוד כמה שנים להתגבר סופית ולהשלים. בשנת 2008 הם הוציאו רשמית הודעה לפיה חבר הלהקה לשעבר ריצ'י אדוארדס הלך לעולמו, ושנה אחר כך הוציאו אלבום שכל שיריו נכתבו על ידי אדוארדס, 13 שנים לאחר מותו (כנראה).
http://www.youtube.com/watch?v=qesPVBLhuSg(המאניקס בזמנים הטובים)
המאניקס הם לא להקת הרוק היחידה בהיסטוריה שהמשיכה לאחר אבדן של חבר מרכזי. הנה עוד כמה:
אלמן בראדרז- דווין אלמן (גיטרה) וברי אוקאלי (בס).
(דווין אלמן מימין וברי אוקאלי משמאל)
יש להקות שגם כשהן מתאוששות מטרגדיה אחת, טרגדיה אחרת תבוא בעקבותיה, וגם ממנה הן יתאוששו. האלמן בראדרז היו בשיא הצלחתם בשנת 1971, כאשר מנהיג הלהקה ואחד והאחים אלמן- דוויין, נהרג בתאונת אופנוע ביציאה ממרכז הגמילה שבו שהה. הלהקה המשיכה להופיע בלעדיו, אבל חלק מהחברים הושפעו קשות ממותו. בשנה שלאחר התאונה, הבאסיסט ברי אוקאלי סבל מדכאונות ומאיבוד משקל, יחד עם התמכרות חוזרת לסמים קשים. בנובמבר 1972, שנה אחרי תאונת האופנוע בה נהרג דוויין, התרסק אוקאלי עם האופנוע שלו לתוך אוטובוס- שלושה רחובות מהמקום בו נהרג דוויין. אוקאלי נקבר לצד חברו, והלהקה החליטה למצוא באסיסט חדש ולהמשיך. היא המשיכה להופיע עד סוף 2014.
AC/DC- בון סקוט (סולן)
אובדן של סולן הוא אולי האבידה הקשה ביותר ללהקה. סולן מהווה לא רק את הקול של הלהקה, אלא גם את הפנים שלה, ובמקרים רבים הסולן הוא הדמות המזוהה ביותר עם הלהקה. לא מפתיע שלהקות שאיבדו סולנים בנסיבות טראגיות בדרך כלל התקשו להמשיך: הדורז ניסו להמשיך אחרי מותו של ג'ים מוריסון עם סולנים אחרים (ומופיעים בהרכבים שונים עד היום, וגם אצלנו בארץ לא מזמן), קווין יצאו לסיבוב הופעות עם פול רוג'רס, בלי הרבה ציפיות שהוא באמת יוכל להיכנס לנעליו העצומות של פרדי מרקורי, ואליס אין צ'יינז חיכו כמה שנים אחרי מותו של לין סטיילי לפני שחזרו ליצור ולהופיע.
AC/DC עשתה את זה אחרת. טוב, הם אוסטרלים.
בון סקוט, סולנה של AC/DC, נפטר מהרעלת אלכוהול באמצע העבודה על האלבום "Back in Black", בשנת 1980. הלהקה החליטה על המשך פעילות ופנתה לחיפושים אינטנסיביים אחרי סולן חדש. חברי הלהקה נזכרו שבון סקוט סיפר להם בעבר על סולן בשם בריאן ג'ונסון, אותו הוא הגדיר בתור "גרסת הרוק הכבד לריצ'רד הקטן"- כנראה מחמאה גדולה בעיניו. ג'ונסון הצטרף לעבודה ולהקלטות שכבר היו בעיצומן, והאלבום ששוחרר חצי שנה לאחר מותו של סקוט, היה לאחד האלבומים המצליחים והמזוהים ביותר של הלהקה.
AC/DC חווה בימים אילו משבר נוסף: מלקולם יאנג, גיטריסט הלהקה ואחד ממיסדיה (ואחיו של אנגוס יאנג- גם הוא ממייסדי הלהקה), סובל בחודשים האחרונים מדמנציה חמורה ולמעשה חדל לפעול כגיטריסט- הוא לא ניגן באלבומה האחרון של הלהקה ולא הצטרף לסיבוב ההופעות. עם כל הצער- לא נראה שזה מה שיעצור את AC/DC.
מטאליקה- קליף ברטון (בס).
קליף ברטון, הבאסיסט של מטאליקה בשלושת אלבומיה הראשונים, נהרג באחת מהתאונות הטראגיות ביותר בהיסטוריה של הרוק- התהפכות אוטובוס הלהקה בדרך להופעה.
ברטון נחשב עוד בחייו לאחד מגדולי הבסיסטים בסצנת המטאל של שנות השמונים. למרות שהוא לא קיבל הרבה קרדיט על כתיבה, הרי שנגינת הבס שלו נוכחת באופן משמעותי בכל שירי הלהקה, ובמיוחד בקטעים האינסטרומנטליים (כמו Orion). ברטון התפרסם גם בזכות הנוכחות הבימתית המרשימה שלו, ובשביל רבים ממעריצי הלהקה הוא סימל יותר מכל אחד אחר את הרוח של מטאליקה.
בסתיו 1986 נסעו חברי מטאליקה באוטובוס שלהם בין הופעות במהלך הסיבוב האירופי שליווה את "Master of Puppets". במהלך נסיעה על כביש חלק על יד קרוננברג שבשבדיה, האוטובוס החליק והתהפך. ברטון הועף החוצה מדרגש השינה שלו דרך החלון, ונמחץ מתחת לאוטובוס.
הלהקה החליטה להמשיך: הסיבוב שהופסק באמצע, חודש יחד עם באסיסט חדש- ג'ייסון ניוסטד. מטאליקה הפכה יותר ויותר מצליחה במהלך שנות התשעים, אך מעריציה הכבדים האשימו אותה בהתמסחרות. חלק גדול מהנאשמות הופנה נגד ניוסטד, שנדרש להיכנס לנעליים גדולות במיוחד, ככל שדמותו של ברטון, הפכה למיתוס. ניוסטד עזב את הלהקה ב 2004 (והוחלף על ידי רוברט טרוחילו). מטאליקה מופיעה עד היום.
רד הוט צ'ילי פפרז- הלל סלובאק (גיטרה):
הלל סלובאק הישראלי פגש את מייקל "פלי" בלזארי בהוליווד של תחילת שנות השמונים. השניים חברו לאנתוני קידיס והקימו מספר להקות. האחרונה ששרדה נקראה "רד הוט צ'ילי פפרז". הסאונד הייחודי של הפפרז, מאלבומם הראשון, נשען על נגנים בעלי סגנון ייחודי מאוד: הבס של פלי, הקול הבלתי ניתן לטעות של קידיס, התופים של ג'ק איירונז (ואחר כך צ'אד סמית') והגיטרות הFאנקיות/ הנדריקסיות של סלובאק. סלובאק סבל, כמו יתר חברי הפפרז מבעיות סמים חמורות, וב-1988 התחיל תהליך גמילה- שכשל. הוא מת ממנת יתר ביוני 1988. משאיר את הפפרז ללא גיטריסט.
קידיס, פלי וסמית' החליטו שהדרך להתאושש ממותו של סלובאק, היא למצוא כמה שיותר מהר גיטריסט שמנגן בדיוק כמוהו. הם מצאו מעריץ בשם ג'ון פרושיאנטה, שסגנון הנגינה שלו הזכיר מאוד את זה של הגיטריסט המנוח, ומיד הקליטו איתו אלבום- "Mother's Milk".
הסאגה לא בדיוק הסתיימה בזה, כי אחרי אלבום נוסף פרושיאנטה לקה בהתמוטטות עצבים ועזב את הלהקה. הוא הוחלף על ידי דייב נבארו לאלבום אחד, חזר לשלושה נוספים, ואז עזב סופית והוחלף על ידי חברו ג'וש קלינגהופר.
בפעם הראשונה שהפפרז תכננו להגיע לישראל, הם ניסו לארגן פגישה עם אמו של הלל סלובאק, שחזרה בינתיים לגור בחיפה. היא סירבה לפגוש אותם, מאשימה אותם בעקיפין במות בנה, וההופעה התבטלה מסיבות אחרות. עד כמה שידוע לי, כאשר רד הוט צ'ילי פפרז סוף סוף הגיעו הנה, הם לא יצרו קשר שוב עם משפחת סלובאק.
COMMENTS