Homeריאיוןהולכים להופעה

"בין שתיים לארבע"- יואב ארדן ישב לשיחה עם מארגני ליין ההופעות הנהדר

___ש___ץ___פ 1 צילום: איה ספרקלס

איחרתי את החורף. הדרך מהדרום ארכה פי שלוש ממה שציפיתי ממנה להיות וזה גרם לי ולחבר שהצטרף אלי להגיע באיחור לא אופנתי בכלל להופעה המשולשת שנוצרה תחת חסותם של איתמר ברנשטיין ואלעד בן הרוש בליין ההופעות שלהם – 'בין שתיים לארבע'.
באולם האוזןבר האינטימי הצטופפו אנשים סביב שולחנות והקשיבו למעיין סימונה מלווה בתמוז דקל, ללא ספק הופעה שיושבת על המזג אוויר החורפי מעולה. בשירים האחרונים שלה אפשר היה לשמוע יכולות ווקליות טובות ומעניינות מבעד לבאס האימתנית שעליה היא ניגנה. היא בחרה נכון כשלקחה את תמוז לנגן איתה והשניים השתלבו נהדר בביצוע החומרים המקוריים שלה.

[youtube=http://youtu.be/zbozt7hnXV8]

לאחר מכן עלתה נגה שלו עם גיטרה חשמלית ובהתחלה הידהדה את סגנון השירה של קורין אלאל. שילוב קצת מוזר של שירה בעברית ואנגלית, כמו שהרבה מוזיקאים עושים בישראל, אולי מפחד כלשהו להחשף, והריחוק הזה מצליח לפתוח אמנים ולגרום להם לנוחות כלשהי, לפעמים זה עבד, לפעמים זה לא. לאחר שלושה שירים הצטרפה הילה רוח ופתאום הכל התעבה ותפס כיוון מעניין, בעיקר כשהילה הצטרפה לשירה וקולה היה מנוגד לגמרי מזה של נגה. השתיים עבדו טוב ביחד כשאחת מאזנת את השניה.

[youtube=http://youtu.be/0WaqG4AxmMs]

אחריהם תפס את מרכז הבמה ניר שלמה (כלבי רוח) מלווה בדניאל ספיר על קונטרה-בס. אחרי שעה ומשהו של קולות נשיים – הופעתו של ניר הייתה מרעננת, הוא התנהל עם מניירות שהזכירו את ג'ו קוקר, אבל שר בעדינות על נושאים מטורפים שלפעמים הרגישו קומיים נורא (כמו למשל שיר על חבר אליו הוא מתנהג כמו לכלב). דניאל ביצע גם כמה מקוריים משלו (שיופיעו גם באלבום קרב ובא אותו הוא מפיק עם הילה רוח) ולאחר מכן חזרו לשני שירים משותפים שחתמו את הערב החורפי הזה.

[youtube=http://youtu.be/uxHFfHZFUaw]

לאחר ההופעה ישבתי עם איתמר ואלעד לשיחה קצרה על שלג, השפה העברית וסצינת המוסיקה בתל אביב.

מה היה היקף הפרסום לערב הזה?

לאירוע הזה ספציפית נעשה קמפיין שהוא מעבר לפייסבוק. באינדינגב חילקנו יותר מ-500 פליירים שלהם צורפו אטמי אוזניים וזה היה מאוד נחמד. גם נגמר מאוד מהר. אנחנו עובדים על זה המון, מדברים עם אנשים שאנחנו מכירים, דרך מגזינים ובלוגים שאנחנו מכירים, ככה לאט לאט מתרחבים.

איך שניכם התחברתם?

נצטרך לחזור קצת אחורה בשביל זה… אלעד – באר שבע!, אני גרתי בבאר שבע כשבע שנים כסטודנט, הייתי סאונדמן שלוש שנים בעשן הזמן, ושם הפקתי קצת אירועים ועזרתי בניהול של המקום.
איתמר – אני גרתי שם שלוש שנים וחצי באיזשהו שלב ולאט לאט הכרתי את כל הסצינה הבאר שבעית, ושם דרך 'עשן הזמן' הכרנו, נהינו חברים מאוד טובים וכבר אז ידענו שנעשה משהו ביחד.

___ע_פ ___£_ץ 2צילום: איה ספרקלס

מה בין החיים הפרטיים שלכם לליין 'בין שתיים לארבע'?

אלעד – בתקופה שגרתי בבאר שבע הייתי מאוד קשור לעשן הזמן, באופן כללי כמוזיקאי עוד לפני ואני מאוד אוהב מוזיקה והחיבור די טבעי, על אף שרוב המוזיקה שאני שומע היא לא בעברית, החיבור שלי ליצירה בעברית הוא מאוד הדוק.

איתמר – אלעד בעצם הצטרף למשהו שאני איכשהו קצת התחלתי לגשש בו בהתחלה. הייתי עורך דסק מוזיקה במגזין אינטרנטי בשם 'מרפסת' בתל אביב ובשלב כלשהו התחלתי להרים הפקות ואחת מהם הייתה בימי שישי, משהו כמו ארבעה אמנים, הרעיון היה להביא אמנים שיהיו דומים בקו המוזיקלי וכל אחד יחשף לקהל של השני וזה מאוד התאים. עם הזמן העניין של השפה העברית שאנחנו מדברים עליה הפך למרכז העניינים והבנו שאנחנו רוצים לתת לזה פוקוס. אמנים עצמאיים, לא דווקא מהשוליים, אבל רובם עושים מוזיקה מקורית בעברית ולא מקבלים בעינינו מספיק חשיפה כי יש איזושהי נוחות מסויימת עם השפה האנגלית בשוליים.

אתה מציין את השפה העברית אבל למעשה הם עושים על הבמה חצי חצי ועם מעברים חדים.

איתמר- נכון, ספציפית נגה, וזה היופי. אנחנו מדברים יותר על הדגש של השפה המדוברת בשירים ואצל נגה אתה רואה את זה בשירים ובאלבומים. הערב היא בחרה במקרה שירים שהם חצי חצי מתוך רפרטואר של שירים ש-90 אחוז מהם בעברית, אתה רואה את המעבר בשירים וזה אף פעם לא הפריע לי, לא הרגשתי שהיא בורחת לשפה אחרת, פשוט ממשיכה את אותו קו של השיר ומחברת אליו כמה מילים אחרות, לעמות הבחירה ליצור ולהישמע טיפה יותר חיצונית למה שקורה.

מהם המקורות של 'בין שתיים לארבע'?

בין שתיים לארבע זה ליין שאיתמר הקים בזמנו, כשהמטרה הייתה לעשות הופעות בין השעות שתיים לארבע בימי שישי בבר-קיימא, אחר כך בלבונטין ועכשיו עברנו לפה, כבר לא בין שתיים לארבע. אבל השם תפס וזה גם העיד על כמות האמנים, וגם המינוח העברי של זה מעיד על משהו. זה חלק מתוך מערך מתגבש של קולקטיב אמנים שיוצרים משהו אחר שהרצון שלהם הוא לאחד משאבים, לייצר שיתופי פעולה ולהתקדם ביחד למעלה כי הם מבינים שהרבה יותר קשה כבודדים במערכה. (יותר אנשים, יותר כח). שיתוף הפעולה עוזר לכולם כי הם מבינים שלהרים הופעות לבד יביא פחות קהל פוטנציאלי מאשר חיבור של שניים או שלושה יחד. בשביל זה אנחנו מנסים להוות איזשהו גג לאמנים שיכולים לעבוד יחד. שלושת אלו הם חלק מקבוצה גדולה יותר של קהילת אמנים שנבנית בתקופה האחרונה והיא כוללת אמנים מאוד מגוונים. הרעיון הוא לתת קו קונספטואלי לכל ערב, כשהקו היום הוא פתיחת החורף. להביא אמנים שיש להם וייב חורפי ואולי קצת מלנכולי (במובן הטוב של המילה) ואז היום התחיל החורף באמת והשאיר הרבה בבתים שלהם. כמה טיפות יורדות ובישראל מתנהגים כאילו זה 15 סנטימטר שלג כבד. אז זה התמזג טוב עם המציאות. הערב נקרא 'שנינו יחד' וכל אחד מהאמנים אירח אמן נוסף. הקו הקודם היה טרובדוריזם ובו התארחו ארבעה שלדעתנו יש להם אלמנטים של טרובדורים, שיש להם זיקה לסיפור בשירים שלהם והם מנגנים בעיקר על אקוסטית בוירטואוזיות של סיפור.

בדומה לדניאל ספיר הקונטרה בסיסט שהצטרף לניר שלמה.

כן. יש בו משהו שמזכיר 'סטורי-טלר', קצת שחקן אפילו. הוא מוציא עכשיו אלבום שהילה רוח (האורחת של נגה שלו) מפיקה איתו. זו דוגמא טובה שמראה שהאמנים האלה קשורים ומחוברים, עוד מלפני שהם הגיעו אלינו והחיבור כאן נתן לזה דחיפה נוספת קצת יותר רשמית. מעיין סימונה למשל שלא הכירה אף אחד מהאחרים התחילה לנגן עם ניר (שלמה, מלהקת 'כלבי רוח'). אמנים נוספים שיש לנו בארסנל הם ארז דסקל, נילי פינק, שירלי קונס.

___ש_¿ ___£___פ 1 צילום: איה ספרקלס

ואיך הם מגיעים אליכם?

מדברים עם אנשים ושואלים אותם אם הם רוצים לקחת חלק מהדבר הזה. האם הם רואים את השפה העברית כגורם מאחד ובינתיים אנשים מראים היענות, זה יפה וזה אומר שמתחיל פה משהו מעניין.

אם השפה העברית היא המרכז, למה לא לשלב גם אמני ספוקן-וורד?

אנחנו לא נגד, הרעיון הוא לתמוך בתרבות עברית באופן כללי ולא רק במוזיקה. מבחינתנו כמה שיותר סוגים של אומנויות שנוכל לשלב זה יהיה מצויין.

אבל רוב המוזיקאים שרים בעברית, בין זה לבין הרצון לתת לשפה מקום מרכזי יש הבדל.

אנחנו לא מנסים להגיד 'דברו עברית', וזה נוגע לנושא ה'ספוקן וורד'; אתה לא מוצא כאן כרגע איזשהי סצינה של 'ספוקן וורד' באנגלית, אנשים בסצינה הזו לא ילכו לחפש את זה בשפה אחרת, העברית זה בדיוק מה שהם מחפשים, הם מחפשים מישהו שיתן להם את המילים שיאתגרו את הנפש האורבנית שלהם, את הישראליות שלהם וזה יקרה בשפה העברית או שזה יקרה בערבית או ברוסית. מה שאנחנו מרגישים שקורה זה שיש סצינה של מוזיקה אלטרנטיבית, היא פורחת. אתה מסתכל על האינדינגב ואתה רואה לאן זה הגיע – זה פורח. אבל מה שיש כאן, וקשה שלא לשים לב לזה – האלטרנטיבי אוהב בעיקר לשמוע אנגלית, זה קשור לאסקפיזם, זה קשור למצב הפוליטי והכלכלי ואנשים רוצים להרגיש שהם לא באמת פה. הם רוצים להרגיש שהם יוצרים באמצע ברלין. ואנחנו לא נגד זה, אבל אם הזכרנו את האינדינגב, או יערות מנשה – בערך שליש מהלהקות שרות בעברית, וזו בעצם ספינת הדגל של המוזיקה העצמאית בארץ, אני לא מכיר פסטיבל אחר בארץ של 7000 איש. אז אתה מסתכל עליה ואתה אומר לעצמך 'יש כאן רק שליש בעברית' – זה אומר משהו. והיופי זה שלא חסר מוזיקה בעברית, עצמאית. אנחנו רואים אותה כל הזמן. בעיניי זה פחות האמנים שבוחרים ליצור בעברית או באנגלית, זה יותר עניין של הקהל. עברית נהפכה להיות או המיינסטרים הרדוד או הלא מגניב. ולדעתי זה אחד הכי מגניבים ואני חושב שמצאת פה רפרטואר של דברים אדירים ודברים שנוגעים בך ודניאל שפותח את הפה ואת הלב עם טקסט שהוא לאו דווקא הכי עמוק או ברמה של משוררים, אבל ברגע שזה בא בשפה שלו – זה נוגע.

מי מחליט לגבי השיתופי פעולה, מי מביא את מי?

אנחנו קבענו עם האמנים הראשיים שהיו מעיין סימונה, נגה שלו וניר שלמה. וכל אחד מהם אירח מישהו שהוא מתחבר אליו. הקונספט היה דואטים.

מה הלאה מבחינתכם?

בלי קשר ל'בין שתיים לארבע' – יש לנו כמה דברים שאנחנו עובדים עליהם. הדבר הכי מעניין שאנחנו מנסים להרים, אבל הוא ממש בחיתולים, זה ערב בלוז עברי; יש כרגע סצינה יפה מאוד של בלוז שמתפתחת, על הפרק יש את ימית הגר שיש לה עמותה שמקדמת מוזיקת בלוז בארץ וחברת הפקות (Nobody's Fault Productions) שמביאה דברים ממש מגניבים לפה.
גם יש תכנון לעשות ערב אלקטרוני, זה עולם שמאוד צריך לחקור אותו.
לגבי 'בין שתיים לארבע', אנחנו מנסים עכשיו לקחת את כל האמנים הקטנים האלה ושיתופי הפעולה שהם עושים ולהרים להם הופעות, הפקות מינוריות כאלה, אבל שבעזרתם השם של זה יגדל ויגיע לאנשים.
איתמר – מה שאנחנו עושים בא מהמון אהבה למוזיקה הזו. אלעד בא מעולם יותר ניהולי, עשן הזמן, הסצינה הבאר-שבעית. אני לקחתי את כל מה שלמדתי ב'מרפסת' ונוצרה פה קהילה שהתחברה כפאזל כי הם צריכים את זה ואנחנו רוצים לתת את זה, כולנו הפכנו לחברים מאוד טובים. אנחנו מבינים שזה מה שעובד היום, בתל אביב לפחות. להתחבר ולעבוד ביחד.

האמנים שמופיעים אצלכם עושים מזה כסף או שזו רק חשיפה לקהל גדול רחב יותר?

אנחנו משלמים להם. זה עיקרון מאוד חשוב אצלנו.

הסתובבתם באינדינגב, איזה הופעות אהבתם?

אלעד – הילה רוח, הייתה ההופעה הכי טובה לדעתי. וחיים אוליאל (עם להקת שפתיים), הוא נתן הופעה מטורפת, הוא הרים את הקהל.
איתמר – כן, הילה רוח, אני חושב שמי שהיה בהופעה שלה יודע שהיא נתנה הופעה מעולה, לא צריך להיות משוחדים. גם טל פוגל הייתה טובה. האחיות לוז, שאני מת עליהם, הופיעו בשבת בעשר בבוקר והייתה כמות יפה של אנשים, הן פיזזו על הבמה עם סווינג, יש להם משהו מגניב.
שניהם – שני/אחרון/אוקטובר גם היו טובים, הם בכלל להקה שהתפרקה. הם ירושלמים שהתפרקו לפני שלוש שנים בערך, היו מאוד מוכרים ועכשיו הם עשו שני מופעי איחוד, אחד ביערות מנשה ואחד באינדינגב.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 1