יניב יורקביץ' על החדש של ניל יאנג- "Storytone"

על פניו, נראה שאין הרבה מה לכתוב על החדש של יאנג – הרי בסך הכל מדובר בעוד אלבום של אמן רוק ותיק ומוערך עם רקורד של עשרות אלבומים. טבעי, שכמו כל אמן עם שורשים חזקים, לפעמים יפרח, עם פניו לשמש, ולפעמים קמל לפני עונת הפרי. אבל יש כמה היבטים מעניינים שצצים, כמו ניצני גבעולים, מתוך היצירה החדשה של אגדת הרוק שחלקם יסבירו גם את הדימויים מעולם הטבע שהשתלטו, כמו עשבים שוטים, על השורות האחרונות.

האלבום החדש של יאנג, (שחוגג השבוע 69) "Storytone", הוא חזרה לאלבום פרי עטו של יאנג שנתיים אחרי שהניח את העט, בין היתר מסיבות בריאותיות ומשפחתיות. יאנג, בינתיים, גם כתב אוטוביוגרפיה והחל גם לפנות לכיוון אמנותי של ציור שמן. עטיפת האלבום החדש היא פרי מכחולו. באופן כללי, האלבום נשמע כמו מכתב של רוקר מזדקן של המאה ה-21 לדורות הבאים.

אבל דווקא הכתיבה הזו, עם הפנים לעתיד הארץ, הוא שמייחד את האלבום הזה בעיני. יאנג מעולם לא פחד ממסרים פוליטים, הוא אפילו הקדיש אלבום שלם נגד מלחמת הנפט של בוש בעיראק (Living With War), והוא פעיל פוליטית כבר כמה עשורים. אך למרות הפעילות הפוליטית האנטי מלחמתית שלו, יש ליאנג פן אקטיביסטי מעניין ומרגש הרבה יותר. יאנג, יחד עם ווילי נלסון וג'ון מלנקמפ הוא ממקימי אירוע ההופעות Farm Aid שמתקיים מדי שנה באילינוי ונועד לתמוך בחקלאים אמריקאים ומשפחותיהם אשר נאבקים כבר עשורים רבים עם התדרדרות קשה במצב חקלאות החוות בפדרציה.

האלבום החדש חושף מה שקיים כבר הרבה שנים מתחת לקרקע, שוב סליחה על דימוי הטבע, אצל יאנג – הקשר לאדמה. הדאגה לטבע ואיכות הסביבה הן מיצוי הכי קונקרטי של הקשר לאדמה וכדי שלא נאמר שהוא לא שם את הכסף איפה שהפה שלו – לפני כמה שנים יאנג עבד עם צוות מכונאים על הלינקולן קונטיננטל 58' שלו כך שתפעל במלואה על אנרגיה חלופית, מה שנתן השראה לאלבום Fork in the road מ-2009. אך עם שירים על מכוניות, דרכים ונסיעות, "התפצלות בדרך" הוא יותר אלבום על המכונית מעל התהליך, מה שמבליט שוב את ייחודו של "סטוריטון". האלבום מחולק יפה לשניים כשבחלקו הראשון השירים טבעיים (שוב סליחה), נשמע שיאנג מבצע אותם כמו שנשמעו כשכתב אותם – עם פסנתר וגיטרה. בחלק השני יאנג מבצע הכל מחדש אבל מלווה בתזמורת, דיסטורשן ואפילו ביג בנד(!!!) ובשביל יאנג מדובר בחידוש. כך האלבום מתחיל עדין אך עם התקדמותו הוא תופס נפח וסווינג רציני יותר.

ליאנג יש אלבומים הרבה יותר טובים והרבה יותר טיפוסיים אבל האופן בו "סטוריטון" נוגע ומדגיש את הקשר של יאנג לאדמה ולחשיבות שיש לה בעיניו בצורה מאוד ישירה וחיה מחבר מאוד לאדם יאנג ולא רק למוזיקאי. שנית, יאנג לא מרבה להשתמש בפסנתר ולא בתזמורת, על אחת כמה וכמה ביג בנד, אז אולי יש לאלבום גם בשורה מוזיקלית אך אני מקווה שמדובר יותר בהתנסות כי אני, רוצה לחשוב עצמי כמו יאנג, מתחבר יותר לשורשים, לשירים של אחרי הבהלה לזהב, לראות את אמא אדמה במרוצה בשנות ה-70 ואיך זרעי הכסף שלה מוצאים להם בית חדש תחת השמש.

מזל טוב ניל!!!