Homeחדשים

"בחזרה לשורשים"- תום יוגב על "Guitar in the Space Age", החדש של ביל פריזל

האלבום החדש של ביל פריזל- "Guitar in the Space Age", יצא כבר לפני יותר משבועיים. כבר שבועיים הוא מתנגן לי בבית, וההחלטה אם לכתוב עליו ביקורת או לא תלויה בדבר אחד- האם במהלך היום, בלי לשים לב, יתעורר בי הצורך לחזור הביתה ומיד לשמוע אותו. אם כן- סימן שמשהו באלבום מצא לו אחיזה באוזן ובלב ואפשר לכתוב עליו.

10744740_10202613909179059_1033789220_n

בגיל פנסיה, עם רקורד מזהיר בזירת הג'אז האוונגרדי, החליט פריזל שמדגדג לו לחזור לשורשים. זוכרים שלפני כמה שנים הייתה מתקפה של אמנים ישראלים ששיחררו אלבומי פיוטים מבית אבא? אז האלבום הזה של פריזל הוא הפיוטים של האבא האמריקאי- רוקנרול, סרף וקאנטרי מתובלים בבלוז וג'אז, שהם המולקולות שיוצרות את רצף הדי אן איי של המוסיקה האמריקאית (ובעיקר הלבנה, יש לציין).

בידיו של אמן מוכשר פחות, אלבום שכמעט כולו קאוורים לשירי נוסטלגיה אמריקאית היה הופך בקלות לאלבום "נעימות" לעוס ומשמים. לשמחתנו, פריזל לא נופל למלכודת הזו: מלווה בגרג ליס על גיטרה ופדל סטיל, קני וולסן על התופים והוויברפון, וטוני שר על הבס, מצליחים הארבעה להפיח חיים מחודשים בקלאסיקות, ולספק שעה של כיף אמריקאי. אני אסקור כאן את ארבעת השירים שהכי תפסו לי את האוזן מתוכו.

השיר הראשון- "Pipeline", נפתח ברצף צלילים שלרגע גורמים לחשוב שהנה נפלנו על עוד אלבום ג'אז קשה לעיכול של פריזל. אבל תוך כמה שניות האוסף האקראי של הצלילים מתחבר למקצב שיוצרים הבס והתופים שמדמה באופן מושלם תחושה של רכיבה על סוס, אי שם בימים שהיינו צעירים ופרועים במערב. אל הבס והתופים מתווספת הגיטרה הנוגעת-לא נוגעת המאפיינת כל כך את הנגינה של פריזל, והלפ סטיל המצויינת של ליס, וכל אלו יוצרים שיר פתיחה מושלם לאלבום.

בהשוואה למקור (של The Ventures), הגרסה של פריזל היא עדינה הרבה יותר ומנוגנת בערך בחצי מהמהירות של השיר המקורי. צורת ההגשה הזו מוסיפה בעיני המון חן לשיר, והופכת אותו מנעימת מערבונים עצבנית לקלאסיקת רוכבים מתוקה.

השיר השני- "Turn Turn Turn" (במקור של The Byrds), הוא כנראה השיר המוכר ביותר באלבום, ולפיכך המועד ביותר ליפול במלכודת הקלישאה. הוא כמעט נופל- הקאוור של פריזל כל כך נאמן למקור שבהתחלה מצאתי את עצמי תוהה למה הם לא שרים. אבל בשמיעה שניה ושלישית האוזן מתחילה להבחין בדיוק ובחשיבה על הפרטים, שמוסיפים עושר מוזיקלי לשיר ומונעים מהקאוור להפוך לקלישאה. זהו עושר שנוצר בייחוד הודות להתכתבות המושלמת בין הגיטרות של פריזל וליס, שמוחזקת במסגרת קצבית מוצלחת שיוצרים הבס והתופים.

השיר הרביעי- "Surfer Girl" הוא ביצוע יפהפה, חמים ונינוח לשיר של הביץ' בויז. פריזל והלהקה כל כך מדייקים כאן בפרשנות של השיר ובאווירה שבוקעת מהרמקולים, שאם רק נעצום את העיניים באמת נוכל להאמין לרגע אחד שאנחנו מתחממים תחת השמש המלטפת של חופי קליפורניה. הקאוור מוסיף בעיני בדיוק את הנגיעה של התחכום המוזיקלי שחסרה במקור הנאיבי להחריד של הביץ' בויז.

השיר השביעי- "Rebel Rouser" מורכב ממוטיב מוזיקלי אחד שמתגלגל במורד השיר- הוא מתחיל בפריטה נוקשה על גיטרה, אליה מתווספת בפעם השניה הנגיעות המרחפות על הגיטרה של פריזל, ובפעם השלישית אנחנו כבר מקבלים את אותו המוטיב במקצב של קאנטרי שמחזיר אותנו לדהרה על הסוס במערב מהשיר הראשון. אבל זו דהרה נינוחה, של ארבעה חברים ותיקים שיצאו לטיול באחר צהרים שמשי אחד בארצות הברית- הם לא ממהרים לשום מקום, והם שמחים לקחת אותנו איתם.
המוטיב המוזיקלי המתגלגל כמובן קיים גם בשיר המקורי (של Duane Eddy), אבל כמו ב- "Surfer Girl", גם כאן השיר עובר עיבוד של המאה ה-21 שמוסיף לו מעט תחכום, מבלי לגרוע מהחן של המקור.

"Guitar in the Space Age" הוא לא אלבום ניסיוני ופורץ דרך כמו דברים אחרים שיצאו תחת ידיו של פריזל, אבל הוא אלבום Feel-Good במלוא מובן המילה: כזה שמעלה לנו חיוך בזמן השמיעה ושבסופו האצבע נשלחת לריפיט. מכל תו ותו בו ניכר שפריזל והלהקה פשוט נהנו להקליט אותו באולפן, וההנאה הזו מקרינה וסוחפת את המאזינים. חובבי האוונגרד והג'אז הניסיוני כנראה לא ימצאו באלבום הזה את מבוקשם, אבל לעומתם מי ששומרים פינה חמה בלב לשורשי המוזיקה האמריקאית ימצאו כאן אלבום שנעים להתחמם בחברתו.

http://www.youtube.com/watch?v=uK5OU8j4hj0
"Rumble" מתוך האלבום

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 1