Homeקולומבוס

גאיה ס. טרטל על "ELECTRO SHOCK BLUES" של האילז

אני בדיוק מסיימת לקרוא את “things that the grandchildren should know”, האוטוביוגרפיה של מארק אוליבר אברט, הידוע יותר כ- אי, האיש שמאחורי ה-EELS.

עטיפת הספר

הרומן שלי עם האילז התחיל בסביבות גיל 15.
שירים של חיים ומוות וקולות צרודים מדברים אליי גם היום.
ידעתי מעט על סיפור חייו של אברט. המוות סבב אותו בכל אשר הלך.
כשהיה בן 19 מצא את אביו שרוע על מיטתו ללא רוח חיים לאחר שמת במהלך הלילה מהתקף לב.
אחותו, אליזבת, היתה מאז ומתמיד אדם עצוב ודכאוני, אשר ניסתה להתאבד פעמים אינספור, ולבסוף- הצליחה בכך, והשאירה אותו בן יחיד לאימו חולת הסרטן הסופני.

האלבום ELECTRO SHOCK BLUES יצא ב20- באוקטובר, 1998, לאחר מותה של אליזבת.

Electro-shock blues.

מארק, שגם עליו לא פסח הדיכאון הקיומי, היה אז בתחילת דרכו כמוזיקאי מצליח, לאחר שאלבום הלהקה הראשון, BEAUTIFUL FREAK
זכה להצלחה רבה בתחנות הרדיו בארה"ב ובאנגליה.
מארק וליז היו קרובים מאוד כילדים. יחד היו יושבים בחדרה עם ג'וינט בוער ומאזינים בשקיקה לניל יאנג. גם כילדים, היא הרשתה לו לבלות איתה ועם חבריה, לקחה אותו להופעות, ושיתפה אותו בכל כובד העולם שהעיק על כתפיה הצנומות.
היא תמיד נמשכה לגברים הרסניים, לסמים קשים ולפנטזיות אבודות על חיים שלא יהיו לה. ימים רבים מחייה הקצרים בילתה במוסדות גמילה ובתי חולים לחולי נפש.
יום אחד ירדה אימו של מארק במדרגו ואמרה לו שאליזבת בשירותים, ישנה.
ושהיא לא מצליחה להעיר אותה.
ליז הובהלה לבית החולים במצב של מוות קליני, אך הרופאים הצליחו להציל אותה ברגע האחרון.

שנים לאחר מכן, לאחר שעבר מארק לקליפורניה כדי לפרוץ את דרכו לעולם המוזיקה, קיבל שיחת טלפון מאימו שבישרה לו את הנורא מכל,
אליזבת, זו שצליליו הנוגים של ניל יאנג בקעו מחדרה, שמה קץ לחייה…
היא איננה עוד.
ההלוויה התקיימה בעיר הולדתו אשר בוירג'יניה.
בספר הוא מספר על התחושה הנוראית שליוותה אותו בהלוויה, בעיקר המראה שנצרב בראשו, של אחותו בארון המתים הפתוח, מאופרת בכבדות על ידי עובדי חדר המתים.
הוא סגר את הארון, כדי שלא כך ייזכרו אותה, והלך להטביע את יגונו בפאב הקרוב.

לאחר הלוויה חזר לקליפורניה ושקע כל כולו בעצב.
כאשר יום אחד הבין שכדי לצאת מהמצב שבו היה שרוי, הוא חייב להוציא הכל החוצה בצורת שירים.
האלבום כולו עוסק במוות וחולי, אך גם בקמצוץ תקווה.
האלבום נקרא על שם טיפולי השוקים החשמליים שקיבלה ליז בבתי החולים בהם היתה מאושפזת, ובניגוד למוניטין הגרוע שלהם, דווקא מאוד עזרו לנפשה הדואבת.
מארק כתב את השירים מנקודת מבטה, בנסיון להבין איך חשבה ומה הרגישה, ומה הוביל אותה למעשיה האובדניים.
את השיר הנושא את שם האלבום כתב לאחר שמצא בחדרה של ליז קופסא ובה מאות פתקים שכתבה בזמן אישופוזה. אחד מהם היה כתוב לפי הוראות רופא, שציווה עליה לכתוב מאה פעם- I AM OK.
אחרי מאה פעמים כתבה ליז-
I AM NOT OK

כאשר סיים להקליט את האלבום באולפן הביתי שלו, מיהר מארק אל המנהל האישי וחברו הטוב, ג'ון קרטר.
קרטר הקשיב, וסיכם במשפט: “זה נשמע בסדר, אבל אף אחד לא רוצה לשמוע אלבום שלם על מוות"
בעקבות כך מארק החליט לפטר אותו, עם הרבה כאב, משום שקרטר הפך עם השנים לדמות אב בשבילו, אך הוצאת האלבום אל העולם היתה חשובה לו יותר מהכל.
הוא נסע אל אולפני דרימוורקס, חברת ההקלטות איתה עבד על "ביוטיפול פריק", השמיע להם את האלבום בחדר ישיבות מלא מפיקים חשובים.
בסוף ההשמעה השתרר שקט בחדר, עד שאחד המפיקים קם, לחץ את ידו ואמר: “תודה".

לפני כמה חודשים הזדמנתי לגמרי במקרה להופעה של אילז כשביקרתי חברה בברלין. לפעמים כאשר אתה רואה את הגיבורים שלך אחרי שנים רבות, לעיתים קרובות אתה נוחל אכזבה. אבל ההופעה הזאת היתה קסם צרוף. מיסטר אי כבר מבוגר יותר, שערו הפרוע מלבין למדי, הוא הגדיר את המוזיקה שלו כ- soft-bummer rock, ובסוף ההופעה ירד מהבמה, וחיבק אנשים רנדומליים מהקהל.
(את המצלמה אמנם לקחו לי בכניסה, אז לראשונה בחיי צילמתי בהופעה עם הטלפון המחורבן שלי)

תמונה מההופעה

אמנם לא הספקתי לחבק אותו פיזית, אבל האלבום הזה תמיד הרגיש לי כאילו הוא חבר שלי,
כי אכן, האלבום הזה הוא לאו דווקא על מוות, אלא על החיים, והמוות הוא חלק בלתי נפרד מהם. אפשר להתחמק ממחשבות עליו, ואפשר לנתב את העצב לדברים יפים כל כך, או כמו שכתב מיסטר אי, ממש בתחילת הספר:

“when someone says or writes something that moves you to the point of tears, maybe even changes you. It's nice when a non-believer has to question his own doubts”

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0