Homeאלבומים שאהבנו

"אי שם, מעבר לשמים"– תום יוגב על האלבום "Beyond the Missouri Sky" של פט מת'יני וצ'ארלי היידן

אתם שוכבים בתוך שדה עצום שזה עתה נקצר. הרוח החמימה מלטפת את פניכם, והשקיעה צובעת את השמים בצבעים מרהיבים. באופק אתם שומעים געיית פרה וצהלת סוס מהחווה הישנה שמאחוריכם…

"הלו? תום? בשקיעה עוד היינו איתך אבל חווה? התבלבלת עם סרט אמריקאי?"

בלי לחץ, קוראים וקוראות יקרים! אני מודעת היטב לעובדה שהגעייה היחידה שתשמע מבעד לחלוני היא של שופר הצעצוע של הילדים מהדירה ממול. אבל שלושה ימים של ארוחות חג בלתי פוסקות כבר גורמים לי להזיות, ובהן אני משוטטת הרחק מעבר לשמים של מיזורי…

האלבום "Beyond the Missouri Sky-Short Stories" נוצר על ידי שני יוצאי עיירות קטנות במיזורי, ארצות הברית: הגיטריסט פט מת'יני והבסיסט צ'ארלי היידן (ינוח על משכבו בשלום). זהו אלבום מושלם לבריחה רגעית מהמציאות: כמו שיעור יוגה, הוא יכול להיות נעים, מדויק ומשפר פלאים את המצברוח, אבל אם לא שומעים אותו ברגע הנכון, הוא יכול, חלילה, לשעמם. לכן, אם אתם במצברוח קרבי וקופצני נא לפנות לפוסטים אחרים בבלוג. לעומת זאת, אם אתם צריכים כמה רגעים לנקות את הראש, נא ללחוץ על פליי ולהצטרף לשוטטות.

האלבום נפתח בקטע עדין ומקסים שנקרא "Waltz for Ruth", שנכתב על ידי היידן לאשתו. זה קטע מושלם כדי להבהיר את הרוח הכללית של האלבום: קטעים מלודיים שממש אפשר לשיר אותם (ולא אלתורים בלתי נגמרים כפי שג'אזיסטים אוהבים לפעמים), תיאום מושלם בין מת'יני להיידן ונינוחות כללית שכמו מאותתת לנו: "יש לנו את כל הזמן שבעולם. תשאירו את לחצי היומיום מאחור ותתרווחו". בכלל, שם האלבום משקף היטב את הרוח שלו: כל קטע הוא כמו סיפור קצר, אבל כולם מתחברים בהרמוניה אחד לשני ויוצרים את הדבר הזה שנמצא מעבר לשמים של מיזורי.

הקטע הבא – "Our Spanish Love Song", הוא אחד האהובים עלי באלבום. גם הוא נכתב על ידי היידן, ויש בו מין עצבות מתוקה שהולמת היטב את השם שלו. הקטע נפתח בשיר ששרה לנו הגיטרה של מת'יני, ממשיך בסולו בס קצרצר של היידן, וחוזר שוב לאותו השיר בגיטרה של מת'יני שגם חותם את הקטע. הפשטות הזו היא שעושה בעיני את האלבום: בלי התחכמויות וטכנוקרטיות מיותרת, מת'יני והיידן פשוט יודעים על אילו מיתרים לפרוט בנפש המאזין כדי לשבות אותו.

הקטע השישי – "The Moon is a Harsh Mistress" הוא שיר שהלחין ג'ימי ווב שהפך עם הזמן לסטנדרט ג'אז, אבל בעיני הרבה פחות לעוס מקטעים אחרים שמשתייכים לז'אנר. אם הייתי מספרת לכם שהקטע העדין הזה מתבסס על ספר, כנראה שהניחוש הראשון שלכם היה שמדובר באיזה רומן-רומנטי. תופתעו אם כן לגלות, שהשיר המקורי מתבסס על ספר מדע בדיוני משנות השישים, שמספר על מהפכה בירח נגד כדור הארץ!

הקטע הבא אחריו – "Precious Jewel" נפתח באקורד חזק בגיטרה של מת'יני שמיד מבהיר לנו שמדובר במשהו קצת שונה מיתר האלבום. זה קטע קצבי, אופטימי ונהדר, שרק חבל שלא היו עוד איזה שניים-שלושה כמותו באלבום. יש בו דו שיח יפהפה בין מת'יני להיידן, כשהגיטרה והבס לסירוגין מנגנים את המלודיה והכלי השני מלווה. הקטע הזה ממחיש לנו שוב כי "Beyond the Missouri Sky" הוא לא אלבום של גיטרה שמלווה על ידי בס, אלא אלבום שיתוף פעולה מהתחלה ועד הסוף.

הקטע השמיני – "He's gone Away" הוא שיר ערש עממי שמקבל פה ביצוע מינימליסטי ועדין, כפי ששיר ערש ראוי להיות:

"Cinema Paradiso" – הקטע האחד-עשר, הוא ביצוע של מת'יני והיידן לשיר הנושא מתוך סרט איטלקי (עטור שבחים, כך טוענים), הנושא את אותו השם. הקטע הזה נשמע לי כמו שיר אהבה וגעגוע עצוב ויפהפה. למה? כנראה שאצטרך לראות את הסרט כדי לענות על כך.

הקטע האחרון- "Spiritual", הוא קטע מושלם לסגירת האלבום. זה הקטע הארוך ביותר והוא נכתב על ידי ג'וש היידן, הבן-של. הקטע מורכב משלוש שכבות מוזיקליות שכמו כל היבט באלבום הזה מתחברות אחת לשניה באופן מושלם: הגיטרה של מת'יני פותחת את הקטע במשהו שנשמע כמו פירוקי אקורדים בשיעור גיטרה למתחילים. עליה מתלבש הבס של היידן ששר את נעימת הנושא של הקטע, ואליו מצטרפת ומחליפה בהמשך עוד גיטרה של מת'יני עם מוטיב מוזיקלי נוסף. תיפוף אחיד שמצטרף ברקע סוגר את שלוש השכבות הללו וממזג אותן לקטע הרמוני אחד. וכך, קטע שמתחיל בגיטרה פשוטה אחת ויחידה, מתגבר בדקה השביעית שלו לשיא של מספר גיטרות, בס ותוף וצולל בפתאומיות בחזרה בשניות האחרונות לגיטרה אחת חרישית ובס, כמו מזכיר לנו מאיפה באנו ולאן אנחנו חוזרים.

גם הקטעים שלא סקרתי כאן הם ברובם המוחלט נוגים, עדינים ויפים, ושזורים היטב לאורך הדרך. Beyond the Missouri Sky הוא אלבום שמספק לנו שעה של רוך ואהבה שרובנו, כך אני מאמינה, בהחלט זקוקים לה.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0