בכל יום שישי, בשעת אחר הצהריים, אחרי שכל השבוע שעבר כבר מתחיל לשקוע, ורגע לפני שאני נותן לעצמי לנוח באמת, מגיע הרגע בו אני ניגש לשים מוזיקה שתעביר אותי חזרה להילוך ראשון.
זו בדרך כלל מוזיקה פשוטה, לא מתיימרת, רגועה. כזו שמאפשרת לי להניח את הראש ולהרגיש כאילו אין שום דבר חשוב פרט לרגע בו אתה מתיישב על הספה עם הרגליים על השולחן ובוהה בעיתון סוף השבוע.
הרגע בו הכרתי את המוזיקה של גראם פארסונס, מי שנולד בשם המוזר לכל הדעות ססיל אינגראם קונור השלישי, היה בהחלט הרגע בו הרגשתי שמצאתי את המוזיקה המושלמת לכך.
אז מי הבחור? פארסונס נחשב בעיני רבים לאחד הראשונים ויותר מכך אחד החשובים אשר השכילו לשלב קאנטרי ורוק, היה שותף בלהקות דוגמת "The Byrds", "The Flying Burrito Brothers", "International Submarine Band" והמשיך לקריירת סולו, לא ארוכה במיוחד. בחלק גדול ממנה הופיע והקליט יחד עם זמרת הקאנטרי הנפלאה אמילו האריס, אותה הוא גם גילה.
האלבום הראשון שלו ששמעתי היה "Grievous angel", אשר יצא בכלל שנה לאחר מותו. האלבום הזה היה כמו אסימון מוזר שנפל לי, הבנתי שיש מצב שאני אוהב קאנטרי.
האמת? ברגע שחבר מארצות הברית המליץ לי עליו לראשונה ואמר שהוא מנגן קאנטרי, איך אומרים? פה חשדתי. בלוז ורוק דרומי היו תמיד דברים ששמעתי, אבל קאנטרי היתה מעיין מילה גסה, סגנון מוזיקה שתמיד מהלו אותו עם סגנונות אחרים כדי שבאמת ישמעו אותו אנשים שהם לא לבנים מהדרום שמנגנים אותו.
לכל אורך ההאזנה, הרגשתי כאילו בכל מילה ומילה בשירים, הצליח פארסונס לפרוש בפני את כל החוויות אשר עברו עליו, הרבה לטוב והרבה יותר לרע. כל זאת עם לחנים פשוטים, הרמוניה קולית של מלאך אמיתי ביחד עם אמילו האריס ובלי טיפת פאסון.
מעבר למוזיקה שלו שהצליחה להפנט אותי, כאשר שמעתי את "1000$ wedding", הבנתי כמה מדהימה היכולת של פארסונס לספר סיפור. הוא הצליח בשיר אחד לגרום לי להרגיש כאילו הייתי ממש באמצע אותה כנסיה בה ננטש גיבור השיר תחת החופה. אפילו ההלחנה של השיר כל כך סיפורית כשהיא לא עוצרת לפזמון אמיתי ורק מסתפקת בלציין בסוף שניים משלושת הבתים "it's been a bad, bad day" ולמוסס לי את הלב לשניים.
Then there was an old man, kind and wise with age
And he read me just like a book and he never missed a page
And I loved him like my father and I loved him like my friend
And I knew his time would shortly come but I did not know just when
In my hour of darkness, in my time of need
Oh Lord, grant me vision, oh Lord, grant me speed
Oh Lord, grant me vision, oh Lord, grant me speed
שבוע לאחר יום השישי בו גיליתי את פארסונס לראשונה, בול באותה שעה, התווסף לי לאוסף המוזיקה האלבום שקדם ל-"Grievous Angel" ונקרא בשם הפשטני "GP". גם הוא ישב על החלק הזה בשבוע שלי כמו כפפה ליד והייתי יכול להלל אותו במשך כמה וכמה פסקאות, אבל ברשותכם אני פשוט אעבור למה שקרה היום לפני 41 שנה. ב- 19/9/1973 התרחש האירוע אשר עיצב יותר מהכול את המורשת שפארסונס השאיר, המוות שלו.
http://www.youtube.com/watch?v=yjsL1OTHv7U
החיים של פארסונס היו מתחילתם חיים לא רגילים. למרות היות הוריו זוג אוהב ותומך, מאחורי הקלעים הסתתרה לה בקרב שניהם, כמו בכל סיפור טראגי, בעיית אלכוהול ואף דיכאון אשר פקד את ססיל אינגראם האב. עובדות אלו התנקזו להתאבדותו של אביו של פארסונס כאשר גראם היה בן 15 בלבד.
מאוחר יותר אימו נישאה שנית וגראם אימץ את פארסונס כשם משפחה מאביו החורג, אך הדעה הרווחת בין קרוביו היתה שהתאבדותו של אביו מעולם לא עזבה אותו באמת.
לכל אורך הקריירה דאג פארסונס להרגיש כמו רוקסטאר. אפילו כשהתחיל לנגן עם הבירדס כנגן בשכר הוא לא התבייש להכניס את הקאנטרי לסאונד של הלהקה למרות שזו הצליחה מאוד באותו זמן. גם לאחר מכן כשהיה חלק מה"Flying Burrito Brothers"- הוא הספיק להבעט החוצה עקב שימוש יתר בסמים והעובדה שבחר להסתובב עם ה"רולינג סטונס" יותר זמן מאשר השקיע במוזיקה.
פארסונס בילה הרבה זמן במיוחד עם קית' ריצ'ארדס, אחד שלא היה מעולם הדוגמה לחיים נורמלים או לשום דבר בריא בכלל, אפילו יחסית לשאר כוכבי רוק אחרים אשר פלירטטו עם חומרים מערערי תודעה כאילו היו סוכריות.
ב-1973, רגע לפני שהוא יוצא לסיבוב הופעות, נסע פארסונס לנפוש במקום אותו פקד בתדירות רבה, "Joshua Tree" קליפורניה. שם לאחר יומיים נמצא ללא רוח חיים לאחר מנת יתר של אופיאטים וטקילה. וכל זאת בגיל 26. אמנם לא נכנס למועדון 27 הזוהר אבל עדיין רוקנרול, לא?
גופתו של פארסונס היתה אמורה להישלח לקבורה ללואיזיאנה אך נעלמה באופן מוזר משדה התעופה בלוס אנג'לס. מאוחר יותר הסתבר שחברו לבירדס פיל קאופמן גנב את הגופה בכדי למלא את רצונו של פארסונס ולשרוף את הגופה ולפזר את האפר שלו בקאפ רוק אשר בפארק ג'ושוע טרי האהוב עליו כל כך.
תודו שזה נראה כמו מקום נפלא לסיים חיים
חייו של פארסונס לא היו ארוכים, ואם לומר את האמת, גם את מצעדי הפזמונים הוא לא בדיוק כבש בלשון המעטה. אבל איכשהו הוא הצליח למצוא את הדרך שלו אלי למערכת ביום שישי אחר הצהריים. וכמו שהגיע אלי, רוחו, חייו ומותו השאירו על אנשים רבים אימפקט גדול. במיוחד בהתחשב בכמה קצרים שהיו.
אבל יכול להיות שכמו הגדולים באמת, פארסונס בא לעולם הזה לעשות הרבה בזמן מועט, ולקבל את אהבת הקהל במותו יותר מאשר בחייו. כנראה שססיל אינגראם קונור השלישי ידע בחייו את מה שהעולם גילה במותו, שכמו שם אלבום הסולו השני שלו, הוא באמת היה מלאך מלא צער.
COMMENTS
כמה תיקונים: אביו התאבד כאשר גראם היה בן 12 ולא 15. יומיים לפני חג המולד.
כמו כן אימו מתה כשהיה בן 19.
והאלבום המדובר יצא ארבעה חודשים לאחר מותו.
אחלה כתבה ואחלה מוסיקאי