Homeהיום לפני

אבנר מורן חוזר ל"גראז' של ג'ו" אחרי 35 שנה

115376533

השבוע לפני 35 שנה יצא חלקו הראשון (Act I) מתוך שלושה של "Joe's Garage", אלבום המופת של פרנק זאפה.

"Joe's Garage" הוא אלבום קונספט על אובדן התמימות וחופש הדיבור ובו מוצג סיפורם של ג'ו, גיטריסט מוכשר החולם להקים להקת רוק במחסן בביתו(למרות המשטרה שלא מאפשרת לו לנגן בגלל הרעש), וחברתו הקתולית ומעריצת הרוק המושבעת מרי, וכל הבעיות המורכבות שלהם. מילות השירים מבטאות בין השאר את "תרבות הזבל" באמריקה, תופעת המעריצות, מחלות מין, ביקורת מוזיקלית ויחס חברות המוזיקה הגדולות לאמן.
כל אלה מוצגים על ידי זאפה בשיטה הכי טובה שהוא מכיר – טקסטים בוטים, כואבים ומצחיקים לעיתים לצד נגינה וירטואוזית בגיטרה בסיוע נגנים מעולים על מגוון כלים נוספים: סקסופון, קלידים וכו' כמו שאנחנו יודעים לצפות מזאפה, למי שכבר נחשף למשהו בדיסקוגרפיה הענפה שלו.

מדהים לחשוב איך אלבום גס ובוטה כל כך עם שירים כמו "Fembot in a Wet T-Shirt" ו-"?Why Does It Hurt When I Pee" מצליח להציג בצורה כל כך ברורה את הנושאים החשובים שעולים בו וכל זאת לצד הנאה אדירה מהאיכות המוזיקלית וההומור של זאפה הגאון.

כהמשך לחלק הראשון שבו 8 שירים, יצאו לקראת סוף אותה שנה (1979) שני חלקים נוספים ליצירה וזאפה תכנן גם ליצור בהתבסס עליה סרט כמו שעשו The Who עם "Tommy" ו-Pink Floyd עם "The Wall", אך הפרוייקט לא יצא לפועל.

האלבום זכה להצלחה ענקית אצל מעריצי זאפה שהיה בשיאו בתקופה זו (באותה שנה עוד לפני האלבום שיצא בספטמבר הוציא זאפה כבר 3 אלבומים!), ומצליח מאוד גם בימינו. במגזין הנחשב "Rolling Stone" השוו את האלבום לסרט המצליח "אפוקליפסה עכשיו" ונכתב עליו שלמרות שהשירים מורכבים מבדיחות זולות וגסות וקשה לזהות סגנון מוזיקלי אחיד, עדיין הוא הצלחה מסחררת ואחת מפסגות היצירה של זאפה.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0