Homeהיום לפני

הצילי אותי – ירון ברוידא חוגג לאיימי מאן 54 אביבים

"אתה נראה כמו
התאמה מושלמת
לנערה הזקוקה
לחוסם עורקים"

איימי מאן בהופעה ב-2008 (ויקימדיה)

כך (בתרגום חופשי) נפתח השיר "Save Me" של איימי מאן, וכבר מהשניות הראשונות הוא מצליח למעוך את הלב, אבל בעדינות. כמעט באדישות אפילו.
הישירות הלא מתנצלת. השבריריות על סף התנפצות טוטלית. ובעיקר, האומץ להשתמש במונח הטכני "חוסם עורקים" (tourniquet) בשיר אהבה.

כמו אצל רבים אחרים, ההקשר הראשון שעולה אצלי מהשיר הוא הסרט המהולל "מגנוליה", אשר תוסרט ברובו תוך השראה משיריה של איימי מאן (הבמאי פול תומאס אנדרסון אף חולק עימה את הקרדיט לתסריט). ובדיוק כמו הסרט, "Save Me" הוא שיר שכולו מודעות לסבל הבלתי נמנע של החיים, התפלשות בתוך הבדידות הקיומית, אך בו בזמן גם חוסר השלמה איתה, וזעקה החלטית לשינוי. לטיפת אופטימיות. להצלה.
אבל, עד כמה שהזעקה הזאת מרגשת וכנה, היא גם מעט צינית. היא מודעת לילדותיות ולניתוק מהמציאות בעצם הקריאה לאיזה "פיטר פן, או סופרמן" שיבוא להציל אותנו מהעולם האכזר, או מעצמנו.

סצנת הסיום של "מגנוליה" שמלווה ע"י השיר הזה (או שבעצם השיר מלווה ע"י הסצנה?), נכנסת בקלות לפנתאון "הסופים הטובים ביותר" האישי שלי – לא פחות מסצנת פיצוצי הבניינים המרהיבה של "מועדון קרב", למשל. כי החיוך הקטן הזה של ה"גיבורה" (איזו מילה לא מתאימה לתאר אותה), ממש בשניה האחרונה של הסרט, הוא מבחינתי שווה ערך לעשרות גורדי שחקים מתמוטטים בתוך הנשמה. כשהיא מישירה מבט אל המצלמה (ואליי) ומחייכת עם דמעות בעיניים, אני יודע שאנחנו חולקים רגע אמיתי. ששנינו יודעים שבשביל לעבור את החיים האלה צריך לפעמים רק מבט אחד בעיניים וחצי חיוך, גם אם הוא בא אחרי אינסוף דמעות. אחרת, מה אנחנו עושים כאן בעצם?

הנה הסצנה, באיכות לא מדהימה. בחרתי דווקא בגרסה הזו מפני שהיא מלווה בכיתוב של הטקסט שאומר השחקן ג'ון סי ריילי לאהובתו הבוכיה. הקאט לכתוביות הסיום של הסרט בדיוק במעבר של השיר ל C Part הוא לא פחות ממושלם. מיצמוץ אחד מיותר ותפספסו את הקתרזיס:

השיר, אגב, היה מועמד לאוסקר, וכפי שאיימי מאן נוהגת לציין לעיתים בבדיחות הדעת – "הוא הפסיד את האוסקר לפיל קולינס ושיר האהבה לקוף המצוייר שלו" (בהתייחסה לשיר הנושא של הסרט "טרזן" שקטף את הפרס).

במהלך "מגנוליה" מופיע שיר נוסף של איימי מאן בשלמותו, בביצוע ליפסינק מדכא של כל צוות השחקנים (הרבה לפני שליפסינק הפך לנחלת היוטיוב). לשיר קוראים "Wise Up", ואם נמשיך להשתמש באוצר מילים הלקוח מעולם גיבורי העל (והפסיכולוגיה), לדעתי הוא מהווה את האלטר אגו של "Save Me". את הקונטרה. ההפך המשלים.

אם "Save Me" הוא שיר מדכא עם טיפת אופטימיות, "Wise Up" הוא שיר אופטימי עם טיפת דיכאון. מעין שיר עידוד לשבורי הנפש, הקורא לנו להתאפס על החיים שלנו, אחרת שום דבר לא ישתנה. גם אם נראה כאילו אין תקווה, לנו יש אחריות לקחת את עצמנו בידיים ולשנות את המציאות. או כפי שרבי עקיבא אמר: "הכל צפוי והרשות נתונה".

אבל, כמו בכל סרט / שיר / סיפור בלתי נשכח, יש טוויסט בסוף:
פעמים רבות רציתי לשלוח את השיר הזה לחברים טובים שהיו במצוקה נפשית, אך נמנעתי מכך בגלל השורה האחרונה שלו, שמצליחה לרסק בשלוש מילים בלבד את כל מה שהשיר בנה עד אותו רגע: "Just Give Up".

והרי זהו כוחם של שירים גדולים: היכולת לבנות מגדלים, ובאִבְחת משפט למוטט אותם כאילו לא היו.

.Happy Birthday, Aimee. You Met Me at a Very Strange Time in My Life

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0