Homeהיום לפני

אלקנה כהן על 'Highway 61 Revisited' של דילן בהגיעו ל-49 שנים

1000x1000

לפני 49 שנים הוציא בוב דילן את אלבום המופת Highway 61 Revisited;

זה מתחיל כמו אבן מתגלגלת ונגמר בשורת הנידונים למוות. בדרך אנחנו עוברים יחד עם דילן בשורה של חלומות הזויים ומסוייטים, ופוגשים את גלריית הדמויות המעניינת ביותר אולי בהיסטוריה של השירה והמוזיקה; בשיר הראשון פוגשים את הקבצן המסתורי והדיפלומט עם החתול הפרסי, "Tombstone Bluse" מכתיר את ג'ק המרטש כראש לשכת הסחר, ויוחנן המטביל, ססיל דה-מיל ומלך הפלישתים מצטרפים לחגיגה המדממת. "האיש הרזה", או מיסטר ג'ונס עובר חוויה סיוטית עוד יותר יחד עם הפריק, הליצן בולע החרבות וספרים של פ. סקוט פיצג'רלד, שיר הנושא חורז את אברהם אבינו עם מאק דה פינגר, המלך לואי, ג'ורג'יה סאם ומחלקת הסעד, ואילו בשיר האחרון "Desolation Row", קין והבל מבלים עם הגיבן מנוטרדאם, סינדרלה מחקה את בטי דיוויס ויוצאת עם רומיאו כדי לפגוש את פנטום האופרה וברקע מטייל אלברט אינשטיין, מחופש לרובין הוד, וקונה את פרסומו כנגן כינור חשמלי.

מאיפה הגיעו כל האנשים האלו?

1965 היתה אחת השנים היצירתיות, וגם הפרועות, ביותר בקריירה הארוכה של בוב דילן. בתחלית השנה הוא הקליט את "Bringin' It all Back Home", האלבום הראשון שלו שכלל גם צד חשמלי, אך עדיין כלל גם שירי מחאה פולקיים שהיו מזוהים איתו: "Mr. Tambourine Man", "It's Alright Ma, I'm Only Bleeding" ו- "Gates of eden" לא היו שונים בהרבה מהחומר שדילן יצר קודם לכן, אבל בפסטיבל הפולק בניופורט אותה שנה, כשהחומרים הרוקיים נחשפו על הבמה, פרצה סערה בקרב המעריצים.

guitar-at-newport-history-detectives

דילן הקליט את Highway 61 Revisited עם הנגנים שליוו אותו באלבום הקודם: להקתו של הגיטריסט מייק בלומפילד, מחוזקת בקלידן אל קופר (שאחראי לריף האורגן האגדי ב-Like A Rolling Stone) והבאסיסט הארווי ברוקס (שחי היום בירושלים). דילן עצמו ניגן לראשונה פסנתר, בנוסף לגיטרות ומפוחית.

האלבום, הקרוי על שם "כביש הבלוז" הידוע שמחבר את עיירת נעוריו של דילן, דולות' במינסוטה, עם שיקגו ובהמשך סנט לואיס, ולאורך נהר המיסיסיפי עד ניו אורלינס, זכה להצלחה אדירה, אך בלבל מאוד את המבקרים ואת עיתונאי המוזיקה, שנהגו (עדיין) להתייחס לדילן בתור נביא הדור הצעיר. המוזיקה הרועשת והכבדה, השירים הארוכים והמילים המוזרות פחות התחברו לדמות של זמר הפולק שייצג את התנועה לזכויות האזרח רק שנה קודם. סיבוב ההופעות האירופאי של האלבום (יחד עם להקת "The Hawks" שאחר כך הפכה ל "The Band"), היה כאוטי כמעט כמו האלבום עצמו- הסט החשמלי לווה בחלק מהזמן בתשואות, ובחלק אחר בקללות והשלכת חפצים מהקהל אל הבמה.

Ballad of A thin Man מתוך הסיבוב של 1966:

באחד מקטעי הוידיאו שצולמו במהלך הסיבוב אומר דילן לחברי "The Band": "כתוב בעיתון שכולם קמו באמצע ועזבו את הקונצרט. אני לא עזבתי, אתם עזבתם? לא? אז כנראה שלא כולם". בהקלטה מפורסמת של ההופעה ב'פרי טרייד הול' במנצ'סטר הוא נתקל בקריאות "Judas" מהקהל, ופונה בתגובה ללהקה: "Play it fucking loud!", לפני שהם פותחים בנגינת Like A Rolling Stone.

קטע מהשיר (אחרי ראיון קצר):

שלושה שירים מהאלבום: Like A Rolling Stone, A Ballad of a Thin Man ו- Highway 61 Revisited, מבוצעים על ידי בוב דילן כמעט בכל הופעה במשך 49 השנים האחרונות, והם נמנים על שורת הלהיטים הגדולים ביותר שלו (הביצוע של Ballad of a Thin Man בתל אביב לפני שלוש שנים היה לא פחות מגאוני).

לסיום, מהיכן הגיעו הדמויות? דילן נותן רמז לכך בבית האחרון של Desolation Row:
"All these people that you mention
Yes, I know them, they're quite lame
I had to rearrange their faces
And give them all another name"
או, במילים אחרות, פשוט היה לו משעמם.

כל האלבום:

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0