בן שמואלי על התשוקה לחיים של איגי פופ

את הסיפור הזה צריך להתחיל מהאמצע.
השנה הייתה 1971, ואיגי פופ זחל יותר ויותר עמוק לתוך המזרק. הלהקה שלו, הסטוג'ס, בדיוק הקליטה שני אלבומים. הם נשמעו כמו מטח מטאורים שחורר את הגיהנום, ומכרו גורנישט. פיאסקו יפהפה.
המקום היה ניו יורק סיטי; פגישה בינו לדיוויד בואי; שתי אנדרטאות של רוק'נ'רול וטירוף.

כמה חודשים הלאה, בואי גרר אותו לאנגליה, לעשות ביחד אלבום. איגי, מופרע גם-ככה, לא הסתדר עם הבריטים שדחפו לו לאולפן. הוא העדיף לאחד את ההרכב הישן, אבל האלכוהול ריסק את דייב אלכסנדר, הבסיסט המקורי. האחים אשטון הוזעקו לאנגליה. רון אשטון, בכלל גיטריסט, נאלץ להחליפו. איגי המשיך לשקוע לתוך הסיוט הפרטי שלו. עם חיוך ענק על הפרצוף. למרות זאת, הסשן המתוסבך באנגליה דווקא הצליח לייצר שני אלבומים נוספים של הסטוג'ס:
Raw Power, ו-metallic KO, אותו אלבום לייב מופתי המתעד את ההופעה האחרונה של הלהקה.
מן הסתם, היא הסתיימה במכות בין חבריה לחבורת אופנוענים…
אחרי המבול, שקט. הסטוג'ס תמה.

http://www.youtube.com/watch?v=hLhN__oEHaw

איפשהו באמצע הסבנטיז איגי ניסה לנגן עם ריי מנזרק. הם לא הסתדרו במיוחד. הרגלי צריכת הסמים שלו משכו אליו את משטרת אל.איי, והאופציות שהונחו לפניו היו אשפוז פסיכיאטרי או כלא.
הוא בחר להתאשפז. בואי נמנה על בודדי מבקריו. אחר כך הוא הזמין אותו להצטרף לסיבוב ההופעות של אלבומו Station to station. הצמד המשיך להתרועע יחד, והשפעתם אחד על השני הייתה, טוב, הרסנית. הם קבעו לעבור יחד לברלין כדי לנסות להתרחק מהסמים. (אני יודע, נכון?)

אכול פראנויות, כשראשו אקדח טעון בשדים, נסיך הגועל של מישיגן מצא את עצמו זרוק באותה העיר שרחובותיה מצופים מתכת ומשוחים באבק. שנות השמונים התקרבו, והצמד הקליט שני אלבומים:
The idiot, הראשון מביניהם, יצא במרץ 1977. על Lust for life הם התחילו לעבוד חודש לאחר מכן והוא שוחרר באוגוסט. בין השניים נדחס גם טור.
הספק חולני.

בעוד The idiot מזוהה עם הסאונד הנסיוני של בואי, Lust for life הוא הארוס; הזרע, הפרא.
איגי בקושי ישן בזמן ההקלטות. הוא אמר על כך:
"בואי מהיר בטירוף. הבנתי שאני חייב לעבוד מהר יותר ממנו, אחרת למי יהיה שייך האלבום הזה?”.
זה מבחיל, זה נשגב; הריף הממכר של שיר הנושא, הוא סיפר פעם, הושפע מקוד מורס של צבא ארה”ב. הנוסע הבודד, החולה, משוטט בחושך האירופאי, וממשש את הנשמה. Sixteen הפרוורטי, שהבעיות זולגות לו מכל החורים הוא פצצה תרמו-גרעינית של עבירות מין. Some weird sin. התאהבי בי, איום השכונה. Turn blue מכחיל את העור סביב הורידים ונושק לשבע דקות מכונפות, בוערות.

באנגליה, האלבום הגיע למקום 28 באחד המצעדים ההם. זה עדיין הדירוג הגבוה ביותר אליו הגיע איגי פופ בממלכה. קצת אחרי, הוא שוחרר בארה"ב, ונמכר בה יפה עד לאירוע ההיסטורי שינק את האור מכל הזרקורים: המלך, אלביס פרסלי נמצא ללא רוח חיים. חברות התקליטים, שדרי הרדיו, מבקרי המוזיקה, עיתונאי הרוק; כולם מיהרו להספיד אותו, כמובן, ולהוציא בזריזות אוספים חדשים של שיריו. אלבומו השני של איגי הוסט הצידה. הסינגל היחיד שקידם אותו היה Success.
שבעה מתוך תשעה שירים הלחין דיוויד בואי. כל המילים נכתבו, או אולתרו על ידי איגי פופ.
כולן חוץ מאלה.