פוסט אורח של אלקנה מהבלוג 'מה ששמעתם'

היום אנחנו מארחים שכן בלוגר שלנו(קישור לבלוג בתחתית הפוסט) שכותב עבורנו על אלבום אחד שהוא חושב שלא בצדק עבר לכולם מעל לראדר…

אלקנה:

­­­­­"על כתפי ענקים", ה(כמעט) Kid A של אואזיס

עמי פרידמן פרסם השבוע בYNET  כתבה שבדיוק מתאימה לשבוע אנדרייטד: הסבר ארוך ומפורט מדוע Standing on the Shoulders of Giants הוא האלבום הגרוע ביותר של אואזיס. אותי הוא לא שכנע.

אני חושב שמגיעה לאלבום הזה הרבה יותר הערכה ממה שהוא קיבל, ואני מזמין את כולם לתת לו צ'אנס:

 אואזיס הגיעה בסוף שנות ה 90 למשבר יצירתי: שני האלבומים הראשונים (הראשון יחגוג הקיץ 20 שנה לצאתו) זכו להצלחה בקנה מידה היסטורי בבריטניה ובעולם כולו, והאלבום השלישי אמנם הצליח הרבה פחות מקודמיו, למרות שהמשיך את הקו שאיתו כבשו האחים גלאגר את העולם. סיבוב ההופעות של Be Here Now לא היה מוצלח במיוחד, ומלבד זאת, לנואל גלאגר נגמרו השירים בארסנל היה צריך להתחיל לכתוב שירים חדשים ללהקה. אם זה לא מספיק, עם תחילת ההקלטות עזבו את הלהקה שניים מהחברים המייסדים: הגיטריסט פול "בונהד" ארתורס והבאסיסט פול "גויגסי" מקיאגן.

עם המטען הזה נכנסו שלושת החברים הנוספים להקליט את האלבום שהיה אמור להוות שינוי כיוון. אם תרצו, ה- Kid A של אואזיס. התוצאה הסופית: אלבום שבאמת לא לגמרי אחיד ברמתו אבל עם הרבה פנינים אמיתיות, ובעיקר מעניינות ומגוונות:

הרצועה הראשונה "Fu***ing in the Bushes", היא קטע אינסטרומנטלי הכולל סימפולים מתוך סרט דוקומנטרי על פסטיבל האי וויט מ- 1970, והיא מכניסה לאווירה של האלבום כולו: פשטות אואזיסית צינית וטיפוסית ב "Go Let it Out", הופכת לפסיכדליה בסגנון הביטלס (Who Feels Love) ולפוסט- פאנק הזייתי סטייל הסטון רוזס (Put Yer Money Where Yer Mounth Is), ממשיכה עם צמד בלדות אקוסטיות (Where  Did It All Go Wrong) הוא אחד השירים היפים ביותר שנואל גלאגר כתב ושר) ןמסתיימת בבלדה חשמלית (Roll It Over) שאמורה היתה (כנראה) להפוך ללהיט איצטדיונים, אבל נשארה אוצר חבוי הכולל את אחד מסולואי הגיטרה היפים ביותר של הבריט פופ (שהוא בעצם סקיצה שמנוגנת על ידי פול סטייסי, נגן אולפן שהדגים לנואל גלאגר איך הוא חושב שהסולו צריך להישמע).

http://www.youtube.com/watch?v=TdzueQ3fzJ8

באמצע האלבום מופיע הלהיט הגדול היחיד שלו- Gas Panic: יצירה אפילה ופסיכדלית (שומעים שם מפוחית וחליל!), שעוסקת בפחדים קיומיים, בבדידות, וכן בשימוש בסמי הזייה כבדים, מהם ניסו חברי הלהקה להיגמל באותה תקופה (ללא הצלחה רבה):

" 'Cuz my family don't seem so familiar/ And my enemies all know my name/
And if you hear me tap on your window/ You better get on your knees and pray/ Panic is on the way!"

SOTSG, כפי שמכונה האלבום הזה, אכן מהווה קו פרשת מים עבור אואזיס: לא רק שינוי פרסונלי, שהביא ללהקה שני מוזיקאים מקצועיים ומנוסים, אלא גם ובעיקר הכנסה של אלמנטים פסיכדליים, זמרי רקע והרבה הרבה אלקטרוניקה.

מעניין להשות את SOTSOG  ל- Kid A של רדיוהד, שיצא עשרה חודשים אחריו. בשני המקרים מדובר בלהקת בריט פופ ששינתה כיוון מוזיקלי והוסיפה השפעות "לא רוקיות בעליל" אל הרוק הבסיסי, ובשני המקרים המבקרים והקהל לא ממש ידעו איך "לאכול" את התופעה, אך כאן בעצם מסתיים הדמיון: בשנת 2000, רדיוהד היתה בשיאה, לאחר ההצלחה של OK Computer, וכבר מיתגה את עצמה כלהקה "מתוחכמת" שלא מפחדת מחדשנות. באותה שנה, אואזיס היתה כבר הרבה אחרי השיא שלה, במשבר זהות, ולא הצליחה לשכנע את המעריצים שהרוח המנצ'סטרית נשמרה מתחת לשכבות האלקטרוניקה והפסיכדליה.

"And until you`ve repaid/ The dreams you bought for your lies/ You`ll be cast away/
Alone under the stormy skies"

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=T0ghsoNE2Ig]

SOTSOG מכר יפה, במונחי שנת 2000: מיליון עותקים תוך ארבעה חודשים מההוצאה ומכירות נאות אחריה, גם סיבוב ההופעות היה מוצלח. זה לא הפריע אמנם לנואל גלאגר להודיע לפני מספר שבועות שהוא מצטער על האלבום, אבל נראה כי רבים מאוד מעריצי אואזיס ואוהבי המוזיקה הבריטית חולקים עליו.

קישור לבלוג המצוין של אלקנה:

http://elkanaort.wordpress.com/