יובל: עולם הגרוב הוא עולם מגוון, אולי בגלל זה אני כל כך אוהב אותו ואולי בגלל שגרוב מחבר אותי לשמחה, אני שם הכל בצד ונותן לקצב להוביל אותי למקומות שאין בהם כל רע, לרגעים קטנים של ניתוק והתמסרות, לפעמים גם כשאני ממש מתעקש הגוף פשוט כאילו מחליט בשבילי שכרגע עם הגרוב שסביבי אין דבר יותר טוב לעשות מפשוט לרקוד. המון דברים נראו לי פתאום פשוטים יותר.
כבר מגיל קטן מצאתי ברגאיי משהו מעניין ומסקרן, אבא שלי קנה לי דיסק של בוב מארלי, הוא החליט בשבילי שחשוב שאדע מי זה, האלבום לא כלל את הלהיטים של בוב אלה דווקא שירי רוטס רגאיי מסורתיים ומאוד מינימליים, אני זוכר את עצמי ישר מתחיל לזוז, כבר מהפעם הראשונה הרגאיי נתן לי שמחה ואופטימיות ששום סגנון לא נתן לי ומאז אני אסיר תודה.
זה התחיל מזמן ונמשך עד היום, ז'אנר הרגאיי לא נח בשום מקום בגלובוס ומיליוני אנשים מצאו את עצמם מתמכרים לקצב המיוחד, חלקם מצאו ברגאיי תורת חיים, סגנון מחשבה וקיום שהתחיל במוזיקה והגיע לדרך שבה הולכים רבים, אהבת האדם באשר הוא ללא שיפוט ושנאה, החיבור לאדמה עליה אנו חיים והפשטות שבקיום הם רק חלק מהתורה שעל שורשיה ממשיך הרגאיי לצמוח, להתפתח למקומות חדשים ומודרניים וממשיך להרקיד את העולם.
The gladiators בשבילי הם הרגאיי הקלאסי המושלם, ההרכב הג'אמיקני שאלבומו הראשון, שקיבל הפצה עולמית בחברת virgin הוא השורשים העבים והמקוריים של הז'אנר. שלושה חברי ילדות שעושים גרוב פשוט יחסית של גיטרה, בס תופים שהיוו השראה ענקית על אמני רגאיי רבים והיו בין הראשונים לחצות את גבולות ג'מייקה.
Tommy t, בסיסט אתיופי וחלק מהרכב הפאנק–ג'יפסי – גוגול בורדלו, לוקח את הקצב והגרוב האפריקאי שגדל עליו, מערבב אותו עם רגאיי ודאב, משתמש במגוון אינסופי של כלים ומקצבים והתוצאה ממכרת, אלבום גרוב מושלם שיצא בלייבל של easy star records .
טומי טי ללא ספק מלווה ידי ביד את עולם הרגאיי הפשוט והקלאסי אל עולם מודרני ועשיר.
גם אצלנו בישראל יש לא מעט רגאיי, המון אמנים מתעסקים ומפתחים את הסגנון אם בעברית ואם בשפות המקוריות, נמצאים המון על קו ישראל – ג'מייקה כדי לעבוד עם אומנים ומפיקים מהתחום ואנחנו ללא ספק על המפה.
אחד הבולטים בארץ שכבר במשך שנים מקליט, מפיק, משתף פעולה, מתקלט וחי את מקצבי הרגאיי והדאב הוא חיים לרוז.
איש הגרוב שעבד עם גדולי האמנים בארץ ובעולם הוציא ב-2008 אלבום כפול שנקרא – restars.
קשה לי להסביר במילים כמה פעמים שמעתי את האלבום הזה, הוא מעין אוצר שלא הרבה יודעים על קיומו כי לרוז בד"כ נמצא בשוליים ולא מרבה להתבלט אבל האלבום הזה הוא פיסת גרוב טהורה, קצב ממכר שנכנס עמוק לתוך הגוף ופשוט מסרב לעזוב.
גרוב זה מצב קיומי, הדרך היחידה להכיר אותו היא פשוט להיוולד איתו כי גרוב אי אפשר ללמוד, או שיש לך אותו או שלא, ואם יש לך אותו אז זה לא משנה איזה סגנון תיצור ותנגן או מאיזו מדינה תגיע, הוא תמיד יצוץ מבין הצלילים, לפעמים בצורה ברורה ומובהקת ולפעמים יתחבא ויסתתר אבל הוא תמיד יהיה בתוך הנשמה ויגרום לך ולעולם לרקוד את החופש שלו החוצה מתוך הגוף.
COMMENTS