Homeשבוע ילדות בקולומבוס

תומר על ילדות ועל אור הירח

תומר: היתה לי ילדות מעולה! מבסוט על כל רגע. אמיתי. תמיד היתה מוזיקה בבית. גדלתי על ברכי הסיקסטיז ועל זה אהיה אסיר תודה לנצח. אבל כשהייתי ילד לא הבנתי את משמעות הצלילים האלה שמקשטים את הבית, כלומר – הבנתי שזה יפה ושזה נעים לי באוזן, זהו. ידעתי לשמוע מוזיקה, לא ידעתי להקשיב.

205105_AvivGeffon_9

הרומן האמיתי שלי עם מוזיקה התחיל בגיל ההתבגרות. הגיל שכל הקלישאות האפשריות נכונות לגביו, גיל מדהים, תקופה חשובה – זמן בלתי נשכח בחיים שהפסקול שלו מגוון מאוד ומכיל את כל מה שרק יכולתי לבלוע. אבל כשאני עוצם את העיניים וממש נכנס לזיכרון של התקופה הזאת, עומד שם זמר עם קול של צפרדע שהצליח להגיד במילים את מה שאני לא העזתי או שפשוט לא ידעתי איך – אביב גפן.

את השם "אביב גפן" שמעתי פעם ראשונה כשהייתי בן 10 בערך, הוא עמד להופיע בטלוויזיה ואני זוכר שההורים שלי שלחו אותי לישון מוקדם כדי שחס וחלילה הוא לא ישיר את "עכשיו מעונן" ויהרוס לי את התמימות. אז התמימות היחסית נשארה לעוד כמה שנים אבל בסופו של דבר זה היה בלתי נמנע, אביב גפן הושמע בכל מקום ובאותו רגע שהתחלתי להקשיב, התחיל הרומן שלי איתו – רומן שימשך עד הצבא.  אני הייתי אחד ממיליארד טועים. ילד ירח כזה שאת מרד נעוריו עשה דרך השירים של אותו זמר גדול. הוא זה שהיה שם כשנשבר לי הלב, שניגב את הדמעות שירדו, זה שעדיין מחזיק בשיא הופעות שהייתי בהן, זה שדחק בי להתחיל לחשוב לבד – זה שהראה לי שלפעמים קצת רע בחיים וזה בסדר, זה לא סוף העולם.

אביב גפן הגיע בזמן מושלם מבחינתי. המוזיקה הישראלית מצוינת באותה תקופה והרוק אנד רול הצברי נותן בראש כמו שצריך, אבל משהו היה חסר לי – המילים. המילים שאף אחד לא אומר, הנושאים שכולם מפחדים לגעת בהם, הרגש שאביב גפן הצליח להעביר.  צבא, לבבות שבורים, יחסי הורים-ילדים, מוות, סמים, דיכאון, מלחמות ושלום – על מה לא דיבר אחד מגדולי זמרינו באותה תקופה ואני האזנתי והאזנתי ולקחתי איתי הכל.  אני חושב שהדבר הכי חשוב שקיבלתי מהמוזיקה של אביב גפן זה הקבלה. הרגשתי שלא משנה באיזה מצב אני ניגש אליו, אני יכול להיות שמח או עצוב, מתוסכל ומבואס – המוזיקה קיבלה אותי ונתנה לי להיות, בתור ילד שהופך לנער בדיוק מה שרציתי עם כל הבלאגן שהסתובב לי בראש.

מבחינתי כל אלבום שהוציא אביב גפן (עד ממנטו מורי) זה אלבום מושלם. כל אלבום עם הקונספט שלו, כל אלבום עם הנושא שלו שאומנם היום כבר לא כל מצליח לשכנע כמו פעם אבל בשבילי זה עדיין שם, עדיין הפסקול, עדיין הזכרונות, עדיין הילדותבגרות.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0