פותחים שבוע עצמאי עם שי ורוברט

פותחים שבוע של מוזיקה עצמאית עם שי ועם רוברט וויאט הגדול…

שי: רוברט וויאט הוא אמן שהיה עסוק לאורך כל הקריירה שלו ביצירה, אך מיעט להוציא אלבומי סולו ולקח המון אוויר בין אחד לשני. לעיתים יותר מחצי עשור. אין ספק שלרוב ההמתנה השתלמה. כמו במקרה של Old rottenhat שיצא ב1985. עברו רק שלוש שנים מאז אלבומו הקודם nothing can stop us, שהיה ברובו מעין אוסף כיסויים לשירים "אדומים", אך בניגוד אליו ולאלבומיו האחרים , old rottenhat הינו אלבום שכולו 100% רוברט וויאט. את כל החומרים הוא כתב, מילים ולחנים. הוא מנגן על כל הכלים, ללא עזרת חבריו הנאמנים וגם אין שום מפיק שעוזר לו להישאר על המסלול הנכון. וויאט, בעל ההשקפות הקומוניסטיות שלו, צוטט בעבר כי הרעיון מאחורי האלבום היה ליצור שירים שלא ינוגנו ברשתות השידור המסחריות שמהוות את עורקיה וורידיה של הישות הקפיטליסטית.

http://www.youtube.com/watch?v=JlUUIGu8Q7A

האלבום הוקלט במשך יומיים, ולמרות שההקלטות נערכו בתוך אולפן, לאלבום אווירה של סקיצות כאילו וויאט משרבט על דף נייר רעיון כלשהו לציור בלי כוונה לסיים אותו באמת. הכלי המרכזי באלבום מעבר לקולו המדהים של וויאט הינו אורגנית קטנה שמספקת לו לרוב את כל צרכיו. בעזרתה הוא מייצר את אווירת האמביינט היחודית לו ודרכה הוא מייצר את המלודיות הכל-כך וויאטיות שלו. המעט שבאמתחתו לא מפריע לו לייצר שירי פופ נהדרים עם מנגינות ניצחיות.

עוד מימיו כמתופף בסופט משין ומאצ'ינג מול, הפגין וויאט את רוחו האקטיביסטית ופעילותו המחאתית. כך התעצמו הדברים במהלך שנות השמונים וכך גם באלבום הזה כאשר הנושאים עליהם כותב ושר וויאט מבטאים את השקפותיו על מה שמתרחש בעולם, החל מהתעצמות קודקוד פירמידת רייגן הקפיטליסטית ועד כיבוש מזרח האי טימור ע"י האינדונזים. בין כל אלה לא שוכח וויאט גם קצת להרהר על משמעותם של שמות ולהקדיש שיר ערש לאהובתו אלפי.