שי: אני אנסה לא לשקוע עמוק בבוץ הקלישאתי אליו אני נכנס, אבל הדמות המרכזית שממלאת אצלי את מסגרת הקלאסיקה הישראלית היא אריק איינשטיין. הניסיון לתאר או להסביר מהי קלאסיקה ישראלית, תמיד נתקל במחסום הראשון והוא השאלה מהי מוסיקה ישראלית. שאלה בה, אני מניח, איינשטיין התעסק לא מעט. ובתור מי שיותר מכל אחד אחר אחראי על עיצוב דמותו של הזמר הישראלי, בידיעתו או שלא, הוא גם יצר פולקלור מקומי. או יותר נכון, נתן לו שם.
ארץ ישראל הישנה והטובה היה אלבום שהקליט בתחילת שנות השבעים ויצא לאור ב-1973. את האלבום, שזכה למספר אלבומי המשך, הפיק ועיבד שם-טוב לוי שהיה כוכב עולה בסצנה המקומית. איינשטיין ליקט שירים של הלהקות הצבאיות ומפסטיבלי הזמר ועטף אותם בהגשתו הווקאלית החמימה. לוי המוכשר ידע בצורה מושכלת לקחת את לחניהם של זעירא, זהבי, בוסקוביץ' וזראי למילותיהם של חפר, אלתרמן, מוהר ורחל, ולעצב אותם ברוחה המופשטת של ישראל כאילו לא התקיימה כלל בכרך התל-אביבי הסואן, שכל כך מזוהה עם איינשטיין.
את האלבום הקליט איינשטיין בין השבלול שבדשא אצל אביגדור לבין הבלדה על זומטי ולבטי. הוא שינה את המוסיקה הישראלית המתהווה, נתן את הכשרתו בתור מוביל העדר לשטוף את הארץ בצלילי הרוקנ'רול ואז לפתע שב על עקבותיו, כאילו מתבייש להיות זה שקורא תיגר על הקיים. כאילו לא נעים לו להשאיר מאחור בצורה כה מוחלטת את המוסיקה עליה הוא גדל, או שגידלה אותו ליתר דיוק. לא לוקח לו הרבה זמן וכבר בשיר השני באלבום אינשטיין מתחבט עם עצמו ומעלה את השאלה:"יכול להיות שזה נגמר?". המילים הן מילותיו של יונתן גפן והלחן של שם-טוב לוי, אבל השיר הוא השיר של איינשטיין. זהו השיר הכי רוקי באלבום בו מלווים אותו הצ'רצ'ילים הנאמנים עם גיטרות פאז ונשיכות מיתרים חותכות. אריק מספר על ימי הביצות והיתושים, אדמות טרשים כשהכל היה פשוט ונפלא. הוא מדבר על חלוציות וחלומות, אך הוא איננו מוצא אותם. יכול להיות שזה נגמר?!. וכשהוא שואל את השאלה הזו הוא למעשה מייצר משהו מאד חדש לאותה העת. איינשטיין מייצר נוסטלגיה, או יותר נכון תחושת נוסטלגיה. ערגה והתרפקות על העבר. המדינה הייתה אז בת 25, שואפת לגדול ולצמוח. להתרחב ולהתפתח ולצעוד בגאון אל עבר המחר. ואז איינשטיין בא וברגע יוצר את העבר, את הקלאסיקה. הוא מצביע לאחור ובכך הוא בורא את ארץ ישראל הישנה והטובה.
אך למה הטובה? הוא בכוח מציב כאן נקודת התייחסות והופך את ישראל היום(או של אז בתחילת שנות השבעים) לארץ ישראל החדשה והרעה."אומרים שפעם היה כאן חלום נהדר, אך כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר". היום כבר לא חולמים. כאילו המשימה הושגה, קמה מדינה, הביצות יובשו, תל אביב כבר לא קטנה. האדמה הופרתה ונתנה פירותיה והפינג'אן התקרר ואוכסן בבוידם. אף אחד כבר לא חולם, וכבר אין בשביל מה לקום בבוקר. הארץ משנה את פניה ואריק יודע זאת. אז לפני שזה קורה הוא מנסה לשמר ולדאוג לכך שיהיו דברים שלא ישתנו. שישארו כמו שהם, אולי לא יותר מאשר חלום.
ולסיום, אם באריק איינשטיין עסקינן, ובקלאסיקה, אז הייתי חייב לצרף את זה:
COMMENTS