כמו שאתם רואים, אנחנו זוכים בשבועיים האלה לא רק לארח מוזיקאים שאנחנו מאוד אוהבים, אלא גם אנשי מוזיקה, ביניהם שדרני רדיו, כותבים בחסד ובמקרה של גיל מטוס, גם וגם. היום הוא מביא לכם פוסט נהדר על אי בודד ועל יופי אמריקאי…
קולומבוס החליטו לעשות לכמה אנשים חיים קשים עם אחת מהשאלות המעצבנות: "איזה אלבום היית לוקח איתך לאי בודד?". הייתי מעדיף לוותר אפילו על חמישים אלבומים ולקחת איתי גיטרה קטנה, אבל בקולמובוס לא אישרו להביא מיתרים להחלפה אז נשארתי עם אלבום אחד, כזה שבוחר בחיים.
בשנת 1970 הוציאו הגרייטפול דד את Workingman's Dead ואת American Beauty, שניים מאלבומי האולפן הטובים ביותר שלהם, במרחק של כמה חודשים בלבד. האלבומים הללו היו תגובה ישירה למציאות המשתנה בארצות הברית ולחלום שהחל להיסדק מבחוץ ומבפנים. קומונות רבות ברחבי המדינה החלו להתפרק לאחר שלא הצליחו ליישם את חיי הקהילה האוטופיים, צ'ארלס מנסון וחבורתו הכתימו את קיץ האהבה בדם ופסטיבל אלטמונט, בארגונם של הרולינג סטונס, הסתיים ברצח. כל אלו ערערו את משנתה של תרבות הנגד ואילצו אותה להתמודד עם ביקורת קשה. הדד שהיו אמורים להשתתף באלטמונט, בשישה בדצמבר של 1969, החליטו לוותר על ההופעה, לאחר שהרגישו את האנרגיות הרעות ואת האלימות שהייתה במקום. פיל לש, בסיסט הלהקה, נזכר באוטוביוגרפיה שלו שעוד קודם לכן באותו יום הוא החליט לא לקחת אל.אס.די וכי ההחלטה לא להופיע הייתה החלטה משותפת וטבעית. במבט לאחור, הוא התחרט שהדד לא עלו הבמה באותו ערב וניסו להרגיע את הרוחות. לטענתו, דווקא בשעת המבחן הם פחדו לעמוד מאחורי אמונתם כי הכוח של המוזיקה ושל הקהילה יוכלו להפוך את השנאה לאהבה.
חודש לאחר הפסטיבל התמודדו הדד עם משבר נוסף, כשכמה מחברי הלהקה ומהצוות נעצרו בגין החזקת סמים. לא היה זה רק המעצר הקצר, אלא האופן שבו המדיה חגגה אותו ומסגרה את הדד, ואת תרבות הנגד בכלל, כחבורה של זרוקים ומסוממים. בנוסף לכך, הם נאלצו להתמודד גם עם משבר בהנהלה. לני הארט, אביו של מיקי, אחד משני המתופפים, שניהל את כספי הלהקה, גנב מהם למעלה ממאה אלף דולר וברח עם הכסף למקסיקו. הוא השאיר אותם מרוששים ושבורים וגרם לכך שמיקי יעזוב את הלהקה לכמה שנים בהמשך. וגם למוות לא היו רחמים. בפרק זמן קצר, לקראת סופה של שנת 70, הם איבדו קרובי משפחה וחברים – לש את אביו, ג'רי גרסיה את אמו והעולם, את ג'ימי הנדריקס ואת ג'ניס ג'ופלין.
ומכל הרע הזה, היה חייב לצמוח משהו טוב או כמילות השיר שנכתב על אלטמונט: One way or another this darkness got to give. וכך היה. הדד היו צריכים להתנקות, להתכנס ולהרהר מחדש והם עשו זאת באי הבודד שלהם – באולפן ההקלטות, שלדברי גרסיה היה המקום השפוי היחיד באותם ימים. הם השילו מעליהם את השכבות של הסאונד הפסיכדלי ושל הצבעים החזקים וחזרו לשורשים ולפשטות. אם האסיד לקח אותם "גבוה", הרי שזה היה הזמן להכות שורשים באדמה, בין היתר עם כלים אקוסטיים, עם הרמוניות קוליות מקסימות ועם הטקסטים הרגישים של רוברט האנטר, המשורר של הדד. בעוד שאלבומי האולפן הקודמים של הלהקה היו כאוטיים, "אמריקן ביוטי", כמו קודמו היו יצירות מגובשות, שהוכיחו שהדד יודעים לזקק את הקסם שלהם גם באולפן. אם מתבוננים בעטיפה של "אמריקן ביוטי", ניתן לקרוא את המילה "ביוטי" גם כ-"ריאלטי". הדד הבינו שהזמנים משתנים והתמודדו עם המציאות החדשה. אמנים רבים לא הצליחו לשרוד את שנות השישים, אבל הדד והקהילה הרחבה והנאמנה שלהם המשיכו הלאה בדרכם הייחודית, שהייתה מעין אי שונה בנוף המוזיקאלי והתרבותי. מבלי לעשות ניים-דרופינג ולספר על כל שיר ושיר, הנה כמה מהרגעים שגורמים לי לאהוב את האלבום הזה:
חיים ומוות:
Such a long long time to be gone
and a short time to be there
תשוקה:
She can dance a cajun rhythm, jump like a willys in four wheel drive.
Shes a summer love for spring, fall and winter. she can make happy any man alive
אגו:
You who choose to lead must follow
But if you fall you fall alone,
If you should stand then who's to guide you?
If I knew the way I would take you home
פרידה:
In a bed, in a bed, by the waterside I will lay my head.
Listen to the river sing sweet songs, to rock my soul
תנועה:
Youre sick of hanging around and you'd like to travel;
Get tired of traveling and you want to settle down.
I guess they can't revoke your soul for tryin,
Get out of the door and light out and look all around.
גיל מטוס עורך ומגיש את התכנית "שאמאל" ברדיו קול הקמפוס – 106FM מדי יום שני ב- 22:00:
http://www.106fm.co.il/programs/113/tracks
ואת התכנית Dead Set ביחד עם ברק חיימוביץ', שמוקדשת כולה לגרייטפול דד:
COMMENTS