בקיץ האחרון התקיים בירושלים פסטיבל החזית- פסטיבל מיוחד במינו שהוקדש כולו למוזיקה ירושלמית וההסטוריה שלה ובו גם הקולקטיב של קולומבוס לקח חלק. אחד האנשים שגרמו לדבר הזה לקרום עור וגידים הוא רוי רגב, מבקר המוזיקה של פנאי פלוס בשנים האחרונות, מנהל התקשורת של עונת התרבות בירושלים ומוזיקאי מגוון ומעניין, בעברו חלק מההרכב "מונוטוק", בהווה ב-"We are ghosts" ובימים אלה בדרך לאלבום בכורה של ה-"Heavy Readers", פרוייקט משותף חדש יחד עם ליאם מרפי והמפיק בנימין אסתרליס(Morphlexis), עליו תוכלו לקרוא(וגם לשמוע) בסוף הפוסט.
עכשיו הוא גם כותב לכם על אלבום האי בודד שלו:
My Bloody Valentine – Loveless
בחירה של אלבום אחד בלבד היא אולי המשימה המענה ביותר שיכול אודיופיל לקחת על עצמו, אבל היא גם סוג של חשבון נפש מוזיקלי שכל אספן מוזיקה חייב לעשות מדי פעם כדי לוודא שהוא לא מכר נשמתו לשטן. בחירת האלבום יכולה להיות יחצ״נית משהו ואובר מתוחכמת במתכוון, היא יכולה להיות הבחירה האמוציונלית (כן, האלבום שלא הפסקת לשמוע בגיל 16) והיא יכולה להיות בחירה שכלתנית שמבוססת על מערכת יחסים ארוכה עם אלבום אחד והשפעתו על תהליכי מחשבה מוזיקליים לאורך השנים. והיא יכולה להיות כולם גם יחד.
הבחירה המעניינת ביותר מבחינתי מצביעה על האלבום איתו ניהלתי איתו את מערכת היחסים המורכבת ביותר. חזרתי לאלבומים שהיו עמוסי משמעות עבור הביוגרפיה האישית שלי. מטלוויז׳ן, דרך Talking Heads ומלו ריד לבריאן אינו. כולם פקחו לי עיניים מוזיקליות בתקופה כזו או אחרת. עם זאת, רק אלבום אחד תמיד נשאר רלוונטי: "Loveless" של My Bloody Valentine.
״Loveless״ היה מרכז ותמצית העולם המוזיקלי שלי כשגיליתי שגיטרות הן הרבה יותר מפאוור קורדס. הוא היה רפרנס לאותנטיות כשחשבתי שאלקטרוניקה נטולת ווקאלס היא הדבר האמיתי והיא גרמה לתקופת הפוסט פאנק של העשור הקודם (ואפילו לרדיוהד לפרקים) להיראות כחסרת השראה או ביצים.
כדי להתחיל לדסקס את האלבום האניגמטי/פופי/מתוחכם וחסר מוסר הזה שיצא ב-1991, צריך לקחת צעד אחורה לשנת 1988 לטובת קמצוץ של רקע. לאחר שנים סהרוריות באייטיז, קווין שילדס צירף את בלינדה בוצ׳ר הנפלאה להרכב, מה שהוביל את מיי בלאדי ולנטיין להתעמק בסוגת הפופ החולמני ולחתום ב-Creation Records, שמצדם נתנו להם יד חופשית באולפן. התוצאה היתה אלבום מלא ראשון ומצוין בשם Isn't Anything, שסידר ללהקה הצלחה לא רעה אבל יותר מזה – אירגן להם חשיפה בפסטיבלים והשפיע על לא מעט להקות בריטיות לבחור בשוגייז ודרים-פופ. ההצלחה היחסית הזאת גרמה לשילדס וחברת התקליטים להבין שהאלבום הבא חייב להיות גדול יותר וחדשני הרבה יותר. שילדס עבר שלוש שנים של הקלטות ב-12 אולפנים שונים, 2 מיני אלבומים נהדרים, "Tremolo" ו-"Glider", ועל פי השמועות, הוצאות תפעול של 250 אלף ליש"ט שהובילו את חברת התקליטים לפשיטת רגל ובסופו של דבר, גם לפירוק הלהקה.
עם סיפור רקע מעולה שכזה, אין ספק ש-״Loveless״ ראוי לאזכור בספרי ההיסטוריה של הרוקנרול. מעבר לכך, הצלילים והמורכבות של האלבום הפך אותו גם לאחד האלבומים המשפיעים בכל הזמנים.
האלבום השני של הלהקה מתחיל חזק עם- "Only Shallow", שמדגים את כל הכלים שיש ל-MBV בווליום גבוה ואחיד. השירה המתוקה של בוצ׳ר מרחפת בענני סטריאו ופלנג׳ר עדינים יחד עם הגיטרה של שילדס (בשלב זה היא מתפקדת כמעט כמו גיטרת רוק רגילה) ורק הסיום הצוללני מרמז על שעתיד לבוא. "Loomer" שמגיע מיד אחרי הוא כבר כל מה שטוב בלהקה הזאת: התופים נותרים הרחק מאחור ובוצ׳ר טובעת בים של גיטרות נטולות Attack שמשמשות יותר כשטיחים של סאונד; טכניקה שהיתה מזוהה יותר עם קלידים מאשר גיטרות רוק עד ליציאת האלבום הזה. למעשה, Loveless משתמש בגיטרות כמו שאיש לא השתמש בהן קודם לכן. שילדס מעמיס ערימות של פאז, ריוורס ריוורב, דיליי ופיץ׳ שיפטר דרך קומפרסורים ויוצר אוקיאנוס של סאונד, או Wall of Sound, כפי שמבקרים אוהבים לכנות זאת.
http://www.youtube.com/watch?v=Lf8j1bUgwJ8
טכניקת הגיטרה של שילד מכונה Glider, ממש כמו מיני האלבום שהזכרנו קודם, והיא מתמשכת גם ב-״Touched" ו-"To Here Knows When" החולמניים. שני הקטעים הללו מכניסים את המאזין לשלב מדיטטיבי שיכול לעבוד רק במצב האזנה מוחלט ומתמסר. הצלילה מגלה בשני השירים עוד ועוד שכבות של גיטרות, תפקידים קטנים ויפים וגדולים וחסרי חמלה.
לופ גיטרה מופשט בסיום שני הקטעים המרחפים מעיד על הקו חדש שלוקח האלבום. או אז מגיעה המנה העיקרית עם- "When You Sleep" הענק. האנרגיות משתנות, העלייה מתקרבת. הגיטרות של שילדס חזקות יותר ופחות מחליקות, התופים נוכחים בווליום גבוה ושני הפרונטמנים שרים יחד שיר אהבה יפהפה שחוגג יופי ונעורים עם גיטרות מפלצתיות. אם שרדתם את חלקו הראשון התובעני, השינוי הזה יגרום לכם להתאהב באלבום. מעכשיו, אתם והאלבום חולקים מסע לתוך- "I Only Said״ שמבחינתי, מעולם היה חלק בלתי נפרד מהשיר הקודם. אם חשבתם עד עכשיו ש-"When You Sleep״ הוא שיא, "I Only Said״ לוקח אתכם גבוה יותר. הגיטרות של שילדס מנסרות והשירות נבלעות במטח של של קלידים מלוכלכים באפקטים של גיטרות והוק בלתי נשכח של ליין גיטרה גבוה וקטע מעבר שצולל וצולל וצולל. אם לא התמכרתם עד רגע השיא הזה לסגנון הגיטרה של שילדס אתם כנראה לא שוגייזרים.
ב-"Come In Alone" אנחנו עוד לא מורידים את הרגל מהגז אבל השירה חוזרת להיות ברורה יותר. נקודת החיבור הזו של שירה וגיטרות היא הסמל המסחרי של הלהקה. כאשר מגיע "Sometimes״ הכל חוזר להיות רגיש ומלטף. אולי בגלל זה היו מי שכינו את האלבום כביקור בעולם סמים פסיכדליים, אם כן, אז "Sometimes״ מסמל נחיתה רכה במיוחד, על ענן של THC. משם "Blown to wish" משמש כגשר להתפכחות והתעלות שמביא איתו "What You Want״ האנרגטי. ואחרי כל זה לסיים חלש? נראה לכם?
כיאות לאלבום גדול מהחיים, הוא מסתיים ב-"Soon" הענק: הקטע הטוב באלבום שחיכה עד ששילדס והחברים יעברו על כל מנעד הסאונדים שאפשר להוציא מגיטרות, בס, תופים וסינתים. הלופ המהפנט (לא ברור אם זו גיטרה, קלידים או כלי הקשה מסונתז) מושך את המאזין באף, יחד עם הקול הסקסי של בוצ׳ר, ומיד שילדס מכניס אגרוף אדיר לפנים עם קיר של גיטרות פאז שהולכות וחוזרות. הכל כאן, זהו הקליימקס המוזיקלי של מיי בלאדי ולנטיין בכל הקריירה שלהם. "Soon" הוא חזק, מלטף, מלא אנרגיות, מרחף והוא מה שהופך את האלבום לעצירת חובה עבור כל מוזיקאי ברגעי חוסר השראה.
לא באמת האמנתי שאלבום השנה שלי ב-2013 יהיה אלבום חדש של מיי בלאדי ולנטיין. גם אם הוא לא מגרד את הגבהים של "Loveless״, "MBV" עדיין נשמע רענן כמעט מכל אלבום שיצא השנה. "Loveless" לא נחל הצלחה מסחרית. סימפלי רד זכו במקום הראשון במצעד השנתי הבריטי ב-1991 עם ״Stars״, לעזאזל. ובכל זאת, הוא השפיע על דורות של מוזיקאים והפך את הלהקה לאחת החשובות בעולם גם שני עשורים אחרי.
האלבום כולו להאזנה:
[youtube=http://www.youtube.com/playlist?list=PL31CBEB4608C17125]
Heavy Readers הוא פרויקט משותף חדש של רגב עם ליאם מרפי, סולן להקת האינדי If Madrid. הוא הוקלט כולו במשך השנה האחרונה באולפן הביתי של רגב בצפון מדינת ניו יורק על רקע נופים מושלגים. הפרויקט משלב אינדי-פולק עם אלקטרוניקה וייצא ממש בקרוב בהפקתו של בנימין אסתרליס, AKA Morphlexis.
Pedal Boats יופיע באלבום בגרסה מלאה יותר וכאן מצורפת גרסת הסקיצה העירומה שכוללת אקוסטית וחשמלית בלבד:
http://soundcloud.com/mono27/liam-sea-song
והנה גם קטע של If Madrid:
COMMENTS