יובל:
אם קר לכם עכשיו ואתם לא ליד איזה תנור או מזגן אתם חייבים לעצמכם את השיר הזה.
כבר מאסתי בהרעפת שבחים על קולו של לנאגן, כשזה היה ראשוני וטרי באוזניי זה היה סוג של הלם ולכן לא יכולתי להפסיק לדבר על זה עד שעכשיו כבר לא נשארו לי מילים.
שמעתי אותו בעשרות אלבומים ושיתופי פעולה, בשלל פרויקטים והפקות מפוארות אבל אני חייב להודות שכאן, באלבומו השני עם איזבל קמפבל פשוט לא יכולתי לשאת את העוצמה.
כל האווירה וצבעי הנוף היו פחות או יותר כמו עכשיו, הייתי באוטובוס אחרי משמרת, לילה, עייפות ורצון עז או להתעורר ממשהו או להגיע כמה שיותר מהר לתוך הפוך, אני מאמין שאתם כבר מבינים איזו אופציה קפצה לבקר מבין השתיים.
זה היה מדהים, אף פעם לא שמעתי את לנאגן עמוק וחד כל כך, כאילו איש מקצוע בא אליו, לתוך גרונו, אחרי שנים של עבודה קשה וכיוון לו מחדש את מיתרי הקול ככה שישמעו כלהבות מדורה ברוח, כמשהו חדש ורווי בעשן סמיך כזה שלא היה קודם.
מלודיה מושלמת, הרמוניה מרטיטה בין לנאגן לקמפל, נגינה עדינה שלא מתפתחת לשום מקום עוצמתי ויוצרת מונוטוניה נעימה ומלטפת אבל עם זאת חדה ועוקצת עד הסיום המפתיע. פשוט מושלם.
אז מסתבר שנשארו לי עוד מספר מחמאות לקולו של לנאגן ואני מקווה שגם לכם יהיו..
COMMENTS