אנחנו תמיד מנסים למצוא מוזיקה שתעזור לנו להתמודד עם העונה הקרה. הנה שי מראה לנו שגם אפשר פשוט לברוח למקום אחר. חמים יותר…
שי:
בצורה לא כל-כך מובנת ישנם אלבומים מסוימים שנאספים סביב מערכת הסטריאו במהלך ימי החורף האפרוריים. רעיון החלוקה של ארון הבגדים לחורף וקיץ מובן מאליו, אך הדיכוטומיה העונתית של מוסיקה, עד כמה שלא תהיה גורפת בצורה מוחלטת, נראית כמוצדקת כאשר ההחלטה מה להניח על מגש נגן התקליטורים מושפעת מהאווירה שאופפת אותנו.
כן, לרוב בחורף זו תהיה מוסיקה שקטה יותר, איטית , נוגה ומלנכולית ועוד תיאורים שישתלבו יפה על רקע האפור בשמיים. אך למרות שהנטייה הטבעית של העונה הקודרת הזו היא לכיוון העצב, אני דווקא רואה באילוצים שהיא כופה עלינו יתרון גדול. מזג האוויר הסגרירי ידחוף את רובנו להשאר בבית ולהמתין מעט עם מרוץ החיים עד שתחלוף הסערה. ובעוד החלונות סגורים כשמאחוריהם מתנגן במעומעם הרעש הלבן של הגשם, הרי נוצרה לנו הסביבה המושלמת להאזנה חופשית נטולת הפרעות והסחות למוסיקה.
זה זמן טוב לשבת ולשמוע סיפורים נטולי מילים ולצאת למסעות על גבי הצלילים חרף הממטרים, הברקים והרעמים. אחד מהמסעות האהובים עלי הוא המסע לסהרה של נגן העוד התוניסאי אנואר ברהאם. המסע של ברהאם אינו חולף רק דרך מדבר הסהרה אלא עובר גם דרך תחנות רבות בחייו. עוד מילדותו אהב מוסיקה וכבר בנעוריו החל לנגן בתזמורות מקומיות. כשהתבגר החליט להקדיש את חייו למוסיקה וללמוד את רזיה. בעודו לומד את יסודותיה של המוסיקה הערבית החלו אוזניו להמשך ולהפתח אל מה שנמצא מעבר לים ולמעבר למדבריות. הצלילים שהגיעו מאגן הים התיכון, מאיראן הודו ואירופה הרחיבו את תשוקתו ללמוד עוד ועוד והעצימו את רצונותיו ליצור מוסיקה מקורית ושונה. הוא עבר לפריז שם החל לנגן עם מוסיקאים מז'אנרים שונים כמו ג'אז ומוסיקה טורקית, השתתף והלחין מוסיקה לתיאטרון וקברטים, אסף וליקט צלילים שיהוו את צידתו בדרכים.
למוסיקה של אנואר ברהאם אין גבולות וכל אלבום שלו הוא מסע ליעד אחר, ובכל מסע מתלווים אליו שותפים אחרים. במסע אל הסהרה אלה הפסנתר והאקורדיון אשר יחד עם העוד של ברהאם לוקחים את המאזין בדרכי עפר או בין הרים מוריקים, לצד נופים מתחלפים ללא יעד ברור, ולאורך כל הדרך משאירים מספיק מקום לתיפוף הרך של טיפות הגשם המתדפקות על החלון.
COMMENTS