יובל:
בלתי אפשרי להקשיב ליצירות של סטיבן וילסון ולהישאר אדישים, זה אף פעם לא יהיה משהו צדדי שיעבור לכם ליד האוזן מבלי שמשהו יתעורר אצלכם, זה יכול לקרות בהרבה דרכים וצורות אבל תמיד משהו יקרה, לטוב או לרע.
הקריירה של וילסון עד לפני כמה שנים הייתה בעיקר כחלק מהפורקיופיין טרי, הרכב שבהתחלה היה סתם שם שוילסון החביא תחת שמו את היצירות שאותם כתב והפיק לבדו ולאחר מכן הפך להרכב ממשי. בין אלבום לאלבום היו גם הרכבים רבים אחרים שהיו זוכים לעבוד עם וילסון בעיקר בתחום ההפקה והמיקס אבל בשנים האחרונות החל וילסון לפתח קריירת סולו מרהיבה שעד היום הניבה 3 אלבומים והיא המשך מחודד ומהודק לכל אותם דברים אשר יצר עד היום.
בהופעתו האחרונה בישראל שהתקיימה לפני ימים ספורים והייתה אירוע בלתי נשכח בפני עצמה, הסביר וילסון לקהל קצת על דרך עבודתו עם הרכבים והשאיר אותנו המומים לנוכח העובדה שהוא לא למד אף פעם מוזיקה בשום צורה ולא יודע לקרוא תווים או אקורדים. דרך עבודתו היא בתיאורים סיפוריים הזויים שאמורים לתת לנגנים אוירה מסויימת אותה הם מעבירים לפי תחושתם כל אחד לכלי שלו, מה שיוצר קטעי נגינה שאמורים להישמע לפי דברי וילסון כ-"הרגשתו של אדם ממוצא שוודי שאבד ביער בלילה קודר ונרדף ע"י טרולים".
התיאור הזה קצת גרם לי להבין מה מסתתר במוחו של הגאון ואיך הוא יוצר יחד עם הרכב נגנים מהטובים ששמעתי יצירות מדהימות שנשמעות ויוצרות אוירה מדויקת לדוגמא שנתן.
אלבומו השני והכפול שיצא לפני שנתיים נפתח (לאחר אינטרו קצר) בקטע אינסטרומנטלי מהפנט ומפחיד.
מאז ששמעתי אותו לראשונה ואחרי שהבנתי שוילסון לא קורא שום תו אני מנסה להבין אין הדבר הזה נוצר. מקצבי פרוגרסיב משולבים עם הרמוניות גותיות ונגינה מורכבת שחותכת מקצבים בצורה גסה וקשה ויוצרת אוירה מלחיצה שגורמת לאי נוחות אבל עם זאת אי אפשר להפסיק להקשיב, כל התערובת הזאת פשוט עוטפת אותך וביחד עם הסאונד המהודק והנקי יוצר כאן וילסון קטע ששווה להאזין לו.
אז גם אם אינסטרומנטלי זה לא תמיד הצד החזק שלכם, היצירות של וילסון יכניסו אתכם עמוק ויגרמו לכם קצת לפחד אבל תמיד לאהוב את זה ונראה אם תצליחו להבין איזה תיאור נתן וילסון לנגניו כדי שיבינו את האוירה והטירוף שרצים לו בראש ויגיעו ליצירת הקטע המדהים הזה…
http://www.youtube.com/watch?v=LPFmOSej_xE
COMMENTS