יובל:
אתה על אי בודד עם אלבום אחד ביד, אלבום שיהיה החבר היחיד שלך, הפורקן שלך אבל גם הרוגע והשלווה שלך, הוא יהיה הדבר היחיד שיאיר את הבוקר שלך וירגיע אותך בזמןשתתקשה להוריד איזה קוקוס מהעץ או סתם כשתרצה לקפוץ עמוק למים מרוב בדידות, כי מי יודע כמה זמן עוד תשאר שם לבד.
האלבום צריך להכיל בתוכו את השקט שלך וגם את הטירוף שלך, הוא צריך שתהיה לו יכולת השפעה טוטאלית ודרך להשתלב בכל סיטואציה מבלי שתרגיש, הוא פשוט צריך להיות הפסקול המושלם.
ככה אני מרגיש אחרי עשור עם "Euphoria morning", אלבום הבכורה המדהים של כריס קורנל.
באותה תקופה, כאשר האלבום הגיע אלי ממש במקרה, חשבתי שאני מכיר את נסיך הגראנג' ואת הסטייל שלו- רוק כסאח וניסורי גיטרות למרחקים ארוכים שנשמעים לעיתים נורא מונוטונים לצד יכולות ווקאליות בלתי ניתנות להסבר. אבל מהשמיעה הראשונה הבנתי שכנראה יש כאן משהו אחר ממה שחשבתי.
בצורה מושלמת משתלבים שירים קורעי לב ובלדות רוק רומנטיות מלטפות לצד שירים בועטים ועוצמתיים שהופכים לך את הבטן וגורמים לך לחשוף את הכל, גם את הדברים שחשבת שתצליח להחביא. אתה פתאום מבין שהקול של קורנל הופך לאט לאט להיות הקול של הפחדים שלך, של האהבות שנעלמו לך, של הכאב שלך ושל כל התקוות, ושקורנל, בקולו המהפנט בעצם כתב אלבום עליך והוא ילווה אותך בכל מקום אליו תלך, אפילו לאי בודד.
שירי האלבום הפכו לדעת רבים לאסופת השירים המעניינת והמיוחדת ביותר בכל הקריירה של קורנל והקהל שמלווה אותו, תמיד שמח לשמוע פנינים מתוכו לצד להיטי הרכביו הרבים על הבמות בכל העולם.
סיבוב ההופעות האחרון בקיץ 2012 נערך בסימן סיכום 25 שנות קריירה וכלל המון משירי האלבום בביצועים אקוסטיים חד פעמיים שהיו רגעי קסם עבור הקהל. ביניהם בערך בשורה השישית אני ישבתי, נהנה מכל פנינה שקורנל מוכן לתת.
אז אחרי שנים של האזנה בכל סיטואציה אפשרית אני מבין שהאלבום הזה, שהיה לי קצת מוזר ולא ברור בהאזנות הראשונות, הפך לפסקול חיי.
העושר הסגנוני, הסאונד המלוטש והיכולת שלו להיות מתאים בדיוק לכל שכבות הנפש שלי, גורמים לי לדעת בוודאות שאיתו אני ארצה לבלות את שארית חיי על אי בודד, כי רק איתו אני בעצם לא ארגיש לבד.
COMMENTS