Homeשבוע אפריקה חלק ב

לפעמים הדברים הט

לפעמים הדברים הטובים ביותר מתחבאים לנו ממש מתחת לאף. מזל שיש את שי שמקפיד לחפש גם שם…
שי: כמעט לכל מדינה, חבל ארץ, או אפילו יבשת יש את הפולקלור המוסיקלי שמאפיין אותה והוא יחודי ובעל היסטוריה ארוכה. בצרפת יש את השאנסון, ביוון את הרבטיקו, בארה"ב הבלוז ובפורטוגל את הפאדו. אך אין כך הפולקלור הישראלי שמתאפיין בבליל רב-תרבותי שנוצר במהלך שנותיה של המדינה אליה התקבצו הגלויות מכל חלקי תבל. אין הגדרה אחת שיכולה לתאר את המוסיקה הישראלית עקב פניה הרבים ואולי זה גם חלק מהקסם של המקום בו אנחנו חיים. כל עלייה הביאה את הפולקלור שלה ותרמה את חלקה לשעטנז האתני המתחולל בישראל, וכך גם העלייה האתיופית שהביאה איתה חלק מהקסם של אפריקה.

בין המוסיקאים שעלו מאתיופיה, ולא הייתי מתבייש לומר שהוא גם הגדול שביניהם, הנשפן אבטה בריהון. סיפורו הוא כסיפור סינדרלה, שהרי בהגיעו לארץ הקודש לא עסק כלל במוסיקה. הקריירה המוסיקלית שלו החלה עוד בשנות נעוריו כשהצטרף לתזמורת הצבאית האתיופית שם למד לנגן על סקסופון ובו בעת גם נחשף לתקליטי ג'אז ולנשפנים כמו צ'ארלי פרקר וג'ון קולטריין. בגיל 21 הקים הרכב ג'אז איתו הופיע ברחבי אירופה. בשנת 1999 עלה לישראל בתקווה להמשיך את פעילותו המוסיקלית בארץ. אך כידוע, הקליטה בארץ ישראל איננה קלה, השפה קשה והפרנסה דלה. בריהון נאלץ לעבוד כשוטף כלים ועקב רגישות לחומרי הניקוי, נפגעו אצבעותיו ונכוו, מה שהקשה עליו להמשיך עם נגינת הסקסופון. כעבור שנתיים, התגלה בריהון ע"י עמותת תרבות ומורשת יהודי אתיופיה ששידכו אותו עם המוסיקאי והפסנתרן יצחק ידיד. יחד הקליטו אלבום תחת השם אנסמבל ראס דשן. האלבום החזיר את בריהון אל חייו המוסיקליים.

במשך השנים יצר אבטה מספר הרכבים והרבה לשתף פעולה עם מספר רב של אמנים. המוסיקה שלו משלבת ג'אז שמעורבב בפולקלור האתיופי. בנוסף לנגינתו הוריטרואזית שנשמעת לחלוטין מושפעת מנגינתו של קולטריין, הוא מרבה לשיר בקולו הרם והמרגש. ממליץ לכל מי מכם שיזדמן לו, ללכת לראות אותו מופיע. כי לפעמים לא צריך לנסוע חצי עולם כדי לשמוע מוסיקה טובה. לפעמים העולם יעשה עליה ויביא איתו מוסיקה משובחת דיה.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0