שי דיבר השבוע על פריצת הדרך של "אחרית הימים" שבישרה על הולדתו של הרוק הישראלי. באותו זמן היתה כבר להקה ישראלית שהספיקה להיוולד, להתבגר וגם למות. אלה היו כמובן הצ'רצ'ילים. החיים הקצרים שלהם התנהלו בתוך התקופה הכי גועשת בהסטוריה של המוזיקה והלהקה היא מעין מראה של התקופה. מי שהחלו את הקריירה המוזיקלית כלהקת קצב פשוטה לאירועים במועדונים קטנים, המשיכו הלאה אל מהפכת הפסיכדליה והסמים הגדולה, טבלו בהארד רוק קשוח, שילבו באמנות מוזיקה אתנית עם רוק והרחיקו עד הרוק המתקדם והסימפוני המופק.
הם הוציאו שלושה אלבומים תחת שלושה שמות שונים, האחרון משנת 1972 תחת השם יריחו או "Jericho" המשותף ללהקה ולתקליט. חמישה קטעים בלבד של הארד רוק ופרוגרסיב מושפעים ג'נסיס, יס ודיפ פרפל(אותה הם גם הספיקו לחמם).
זה ממש לא מהאלבומים האלה שצריך להזכיר בגלל שהוא ישראלי, אלא נטו בגלל המוזיקליות הנדירה והשירים המעולים שנמצאים פה. זהו אלבום שהוא עדות לגיוון ולשאפתנות של מוזיקאים בשנים האלו. במקרה זו גם הצוואה האחרונה של הצ'רצ'ילים. במקרה הם גם משלנו.
הנה משהו טוב מתוכו כדי לסגור את הלילה…
COMMENTS