ערן: הבלוזברייקרס של ג'ון מאייל היו מכונת בלוז-רוק משומנת בלונדון של שנות ה-60. מעבר לשורת האלבומים המופתיים ששחרר ההרכב במחצית השנייה של העשור ולסטאז' שעברו בלהקה גיטריסטים מהעילית של האי הבריטי כמו אריק קלפטון, פיטר גרין ומיק טיילור, הרי שג'ון מאייל היה כבר אז למכתיר מלכים ולמעצב דעת קהל בכל הקשור לתחום עליו הוא הופקד (הבלוז כמובן).
אלא שעם תום העשור ההוא נפוצו אנשי הבלוזברייקרס לכל עבר. מאייל עצמו עבר ללוס אנג'לס בחיפוש אחר כיוונים מוזיקליים חדשים, ובין היתר פנה למחוזות כלי הנשיפה, הקטעים הארוכים והאלתור, או במילים אחרות – שילב בבלוז שלו ג'אז. אחת התוצאות של השינוי החד הזה היה האלבום Jazz Blues Fusion מ-1972, שלמרות שהשם המפוצץ שלו כולל התייחסות לשלושה סגנונות מוזיקליים שונים, הוא למעשה אלבום בלוז לכל דבר – מתובל בכלי נשיפה ומבוצע לעילא.
יום טוב מקולומבוס…
COMMENTS