בשנת 1997 הוציאו הרולינג סטונס את האלבום "Bridges to Babylon". למרות שעד אז האבנים ניסו לשמר באלבומים שלהם את הסאונד הקלאסי שהם פיתחו מאז שנות ה-60, דווקא באלבום הזה הרעיון של מיק ג'אגר היה להביא את הלהקה אל שנות ה-90. ההשפעות היו של רוק אמריקאי עכשווי, מוזיקה אלקטרונית ואפילו היפ הופ. הלהיט הגדול מתוך אותו אלבום שחרך את המצעדים באותה שנה היה "Anybody Seen My Baby?". הוידאו קליפ לאותו להיט התנגן ב-MTV בממוצע של אחת לשעה בערך או ככה לפחות זכור לי. אני כנער צעיר מאוד לא אהבתי את השיר והוא רק הפריע לי ברצף של בלר, אואזיס, 2פאק ושאר מטעמים שכיכבו על המסך באותו זמן.

אחת הטעויות הכי גדולות של אוהב מוזיקה הוא לשפוט להקה לפי שיר אחד, אבל אני הייתי צעיר ופוחז ובפתחה של התאהבות קשה ועיוורת שקשה לשנות. עברו עוד עשר שנים שבהן כבר שמעתי רוק קלאסי ובלוז מלוכלך ועדיין לא נתתי צ'אנס נוסף לאבנים, שאצלי בראש היו חבורה של זקנים שממחזרים את עצמם לעייפה. ואז הגיע המפגש האקראי שלי עם "Sticky Fingers", האלבום שלהם משנת 71' שהוא עדיין האהוב עלי מכולם. אלבום של נעורים ותשוקה שמכשף אותך שיר אחר שיר.

אני עדיין לא אוהב את "Anybody Seen My Baby?"(למרות שבוידאו קליפ אנג'לינה ג'ולי מופיעה שם כחשפנית) ובכלל את החומרים המאוחרים של האבנים, אבל למדתי לקח חשוב, לקח שאני מנסה ליישם תמיד. במוזיקה ובחיים…