Homeקולומבוס

אמנם אנחנו השבוע ברוחנו באירופה, אבל שי באמת נסע לברלין.
וגם משם הוא כותב לכם…
שי:
יאקוב ברו(JAKOB BRO) הינו גיטריסט דני צעיר שגדל על ברכי הג'אז. הוא מעולם לא סיים לימודים בשום מוסד אקדמי מוסיקלי כלשהו, לא בדנמרק ולא בארה"ב, לשם עבר כדי לחפש את ה"דבר האמיתי". מעבר לכישרון המוסיקלי שלו, הוא גם ידע למצוא את האנשים הנכונים לחבור אליהם, וכך בגיל 24 כבר מצא את עצמו מנגן יחד עם מוסיקאי ענק כמו פול מושיין ובהמשך עם החצוצרן הפולני תומס סטאנקו.
לפני 4 שנים הוציא אלבום שאליו הצליח לאגד לא פחות מאת פול מושיין שאיתו כבר ניגן והאלבום הזה היה בין האחרונים שהקליט לפני מותו, ביל פריזל שלגמרי ברור שהוא אחד המשפיעים על ברו ואת הסקסופוניסט לי קוניץ האדיר, שנמצא בסביבה עוד משנות הארבעים.

הלחנים של ברו מאד פשוטים ומלודיים. יש בהם המון "אוויר", וכך כל נגן יכול למצא את המקום שלו בתוך הנגינה ובצורה חופשית לתת את חלקו. הלחן כתוב בצורה מאד לא מחייבת והעיבוד נעשה תוך כדי נגינה. אפשר להגיד שזה כמו תורת הקוונטים, שברגע שהטכנאי באולפן לוחץ על הכפתור של הרקורד, הוא גם משפיע על התוצאה הסופית. או שאני סתם מקשקש, אבל זו מחשבה מעניינת.

אחד הפרויקטים העכשוויים עליהם עובד ברו הוא יצירה משותפת עם אמן אלקטרוני גרמני בשם תומס נאק, כאשר היצירה נעשית בהתכתבות. כל אחד מקליט משהו, ושולח לשני שמוסיף על זה את חלקו וכך הלוך ושוב. מה שנוצר זו עבודה מאד אינטימית כי כל אחד עובד בסביבתו הפרטית, אבל עדיין זו יצירה משותפת של שני מוחות יוצרים. אם באלבומיו הקודמים הצליח ברו לאסוף סביבו קבוצה מצומצמת של נגני-על, רשימת הנגנים שמשתתפת בפרוייקט הזה מעבר לברו ונאק שמובילים את הסיפור ועורכים אותו בהתכתבות, הינה ארוכה פי כמה וכמה. אני מניח שברו, בצורה מאד מובנת, רואה במוסיקה משהו חברתי שמקרב בין אנשים, ויותר חשוב לצד מי אתה מנגן, מאשר מה שאתה מנגן.

Newer Post
WORDPRESS: 0
DISQUS: 0