ערן: עבור הישראלי הממוצע, גיל 22 הוא תקופה של התחלות חדשות: השמחה מהשחרור מכבלי הצבא נמהלת בהלם מהאזרחות הטרייה, ומתחילות להן ההתלבטויות לאן לקחת את החיים: להתחיל ללמוד? לנסוע לטייל? למלצר? לשבת בבית ולא לעשות כלום?

בארצות הברית, שמרבית אזרחיה משוחררים מדאגות מהסוג הזה, ישנם אנשים כשהיו בני 22 יכלו כבר להתהדר בקרדיט של נגני אולפן מבוקשים ביותר, ולספר בגאווה שנגינתם הספיקה לעטר אלבומים של הרולינג סטונס, קפטן ביפהארט, טאג' מהאל ורנדי ניומן.

השנה היא, כמובן, שנת 1970, והילדון האמריקאי בן ה-22 הוא ריילנד "ריי" קודר – אשף כלי המיתר והמוזיקאי שידע לשדרג כל אלבום שהשתתף בו מסתם אחלה אלבום ליצירת מופת.

אחרי שנים מאחורי הקלעים, בשנת 70' החליט קודר שגם לו מגיע להיות בקדמת הבמה ושהוא רוצה להראות לעולם מה הוא יודע. חברת וורנר, שהעסיקה אותו עד אז כגיטריסט/מנדוליניסט לעת מצוא, הייתה גם זו שהעניקה לו חוזה הקלטות, והתוצאה הייתה אלבום הבכורה שלו שנושא גם את שמו: שילוב מהפנט של פולק, בלוז, רוקנרול ופופ, כשהכל מלווה בנגינת גיטרה ומנדולינה מעשה ידי אמן ובביצוע מקצועי ומדויק, מתובל ברגש בדיוק במקומות הנכונים.

הנה קודר עם שיר מאותו אלבום. השיר התפרסם במקור בביצועו של סליפי ג'ון אסטס, בלוזיסט עיוור ממיסיסיפי, שהיה ידוע בעיקר בשני דברים: בסגנון השירה ה"בכייני" שלו, ובנגינת המנדולינה המופלאה שלו. את שניהם, בלי ספק, ירש ממנו קודר.
לילה טוב מקולומבוס…

http://www.youtube.com/watch?v=VSpKLgwcXD8