היום יום רביעי ואתם כבר יודעים מה זה אומר, "מורדי בא ברע"…
מורדי:
השם אנדי קאביק לא מפורסם כמו דבנדרה בנהארט או ג'והנה ניוסום, אבל יש לו חלק לא קטן במהפיכת הפולק הפסיכדלי שהתרחשה בעשור הקודם ונמשכת בעוז גם היום. אנדי הקים עם בנהארט את הלייבל הצנוע DiCristina שנותן במה לאומני פולק קטנים להשמיע את דברם, והוא גם אחראי יחד עם סאנדרס טריפ ללהקה Vetiver שפועלת החל משנת 2002 ומשחררת אלבום אחת לכמה שנים.

ב-2008 Vetiver הוציאו את Thing from the past, אלבום שנשען על שירים שעיצבו את דרכו המוזיקלית של קאביק. בין כל הדיונים שעוסקים ב-האם קאבר הוא דבר טוב או לא, מה הופך קאבר למוצלח וכן הלאה, אני חושב שעל דבר אחד יש הסכמה: לא קל לקחת שיר טוב ולתת לו פרשנות חדשה שתהיה לה לא רק אמירה אומנותית, אלא שגם אשכרה תשמע מצוין. בואו ניקח את ההנחה הזאת צעד קדימה ונחשוב כמה קשה לעשות אלבום שלם, מהודק ומדויק שהכל בו יושב בול במקום ונשמע כמעט כמו אלבום קונספט שבו כל שיר מוביל אותך הלאה אל הבא אחריו. אני חייב להודות שמוזיקת LaidBack אף פעם לא היתה כוס התה שלי. את התה שלי אני מעדיף עם הרבה רעש, פסיכדליה ואקספרמנטליות, אבל משהו באווירה הרגועה שהאלבום משרה תפס אותי, ומאז אני מוצא את עצמי חוזר אליו שוב ושוב כשבא לי משהו נעים באוזניים, ולא איזה מדרוב יפני שמנגן עם מסור על מכונת כביסה מקולקלת.

החוויה של "דבר מהעבר" מתחילה בעטיפה, עוד לפני שהמחט בכלל הונחה על התקליט. העטיפה מלאה במחוות קטנות לימים עברו, החל מהחולצה החומה שהבחורה על העטיפה לובשת, דרך אוסף התקליטים היפה שנמצא מאחוריה, זה ממשיך בפטיפון וברמקול העתיק ומסתיים במנורה שהפסיקו לייצר כשסבא שלי עוד זייף פתק מאמא שלו שיסביר למורה למה הוא נעדר מהשיעור שבו ניתחו גופה של דינוזאור. נדמה לי שזה הקסם של "Thing frim the past"- שהקאבר של האלבום והקאברים של השירים מכסים לכמה רגעים את ההווה בשכבה של אבק, זכר לימים שלא הכל היה חייב להיות נוצץ וחדש ומהיר. זמן שבו גם לאיטיות וללכלוך היה מקום שם כבוד.