שי:
ב-1993 הוזמן ג'רי גרסיה אל אולפנו הביתי של חברו דיוויד גריסמן אשר באותו הזמן עבד על סשן הקלטות עם טוני רייס. שלושתם בילו שני ערבים בנגינה, ג'ימג'ומים והקלטה של שירים שהם אוהבים.
למחרת נפרדו השלושה כאשר כל אחד קיבל עותק של ההקלטה לעצמו על קלטת. לא עבר זמן מה ושירים שהוקלטו באותו שסן החלו לצוץ בתחנות הרדיו המקומיות.

מסתבר שהעותק של ג'רי גרסיה נגנב בלי ששם לב ע"י שליח הפיצה שלו. עכשיו תתארו לעצמכם שאתם עובדים בתור שליח פיצה ואחד הלקוחות הקבועים שלכם הוא ג'רי גרסיה (שזה כבר מגניב), ובאחד המשלוחים שאתם מביאים לו, בזמן שאתם ממתינים בפתח הבית והוא הולך להביא לכם את התשלום על הפיצה, אתם מבחינים באיזו קלטת שמונחת שם על השולחן שרשום עליה משהו כמו " A WEEKEND SESSION WITH DAVID GARCIA AND TONY RICE", מה אתם הייתם עושים? (בהתחשב בעובדה שמדובר בג'רי גרסיה, אחת הנשמות הכי טהורות שהסתובבו על פני הכוכב הזה ושאפשר להגיד עליו שהוא המציא את המונח "שיתוף קבצים" לפני שעוד היו קבצים).

כמה שנים לאחר פטירתו של ג'רי גרסיה(אני מצטער,יש לו שם כזה שחייבים להכליל גם את השם הפרטי וגם המשפחה. זה לא יכול להיות רק ג'רי או רק גרסיה) החליט גריסמן(רק שם משפחה) לשחרר את אותם הקלטות בצורה של אלבום רשמי ושמו- THE PIZZA TAPES. מעבר לשירים והג'ימג'ומים שהוכנסו, הוסיף גריסמן גם קטעי דיבור וכל מיני התחלות כושלות של שירים, כדי להביא גם את האווירה של אותם שני ערבים בפברואר 1993.

עכשיו לא משנה איך אתם הייתם נוהגים לו הייתם השליח פיצה המחוצ'קן ההוא, אם הוא היה נוהג אחרת, כנראה שלא היינו מודעים לגרסת הכיסוי הזו של MAN OF CONSTANT SORROW. שיר שנכתב לפני מאה שנה וזכה ללא מעט גרסאות כיסוי. אז הנה עוד אחת מהן…