אנחנו ממשיכים לה

אנחנו ממשיכים להקים לתחייה את אלה שהלכו בטרם עת, והפעם זהו איתן שלנו עם מישהי שקולה חסר לו במיוחד…

איתן:
אני זוכר היטב את יום שישי ההוא, ה-14 בינואר בחורף 2011, כשבכל רחבי הרשת דיברו בעצב על טריש קינן (Trish Keenan) – הזמרת של הלהקה הבריטית Broadcast, שנטשה אותנו במפתיע בגיל 42 בלבד בגלל סיבוכים של דלקת ריאות.
וגם אני, כמו רבים אחרים, הזדקקתי לפוש הזה כדי לגלות שחוץ מהאלבום היחיד שלהם שהכרתי (הראשון – The Noise Made by People, 2000) הלהקה המופלאה הזאת יצרה עוד המון מוזיקה משובחת: אוסף סינגלים שיצא עוד לפני הראשון, 2 אלבומים נוספים ועוד כמה פרויקטים.

ברודקאסט הוקמה ב-1996 בבירמינגהאם, אנגליה, תחילה כלהקת פופ/טריפ-הופ קטנה ושולית, שפעלה בצניעות לצד מפלצות רייטינג כמו פורטיסהד ומורצ'יבה והתמודדה עם השוואות בלתי פוסקות לסטריאולאב (עוד להקה נהדרת מלונדון שהפיקה צלילים די דומים כבר מתחילת העשור). אך ברור היה לכל שיש בהם משהו אחר ומיוחד שמבדיל אותם מהלהקות הנ"ל. אותו משהו שיגרום להם להמשיך לחקור ולהתפתח, וישאיר אותם לעד קצת מחוץ למעגל, או לכל היותר בשוליו.

אחרי שכמה סינגלים שוחררו לאוויר, אנשי הלייבל החדשני והמצויין WARP זיהו את הפוטנציאל ומיהרו להחתים את הלהקה.
מאז ועד לרגעיה האחרונים של קינן בעצם, עבר על הלהקה תהליך מקסים ומרתק: ההשפעות של מוזיקה "קלילה", פופ צרפתי ואיזי ליסנינג שאיפיינו את אלבום הבכורה, אמנם המשיכו להדהד, אך הם פינו מקום בשנים הבאות גם להשפעות נוספות, הפעם ממקומות קיצוניים יותר כמו פסיכדליה אמריקאית של שנות השישים (ובעיקר של הלהקה the United States of America), קראוט רוק ומוזיקה אלקטרונית ניסיונית ומוקדמת, דוגמת Silver Apples.
אך אל תתנו להגדרות להטעות אתכם. המוזיקה של ברודקאסט לא הייתה קשה לעיכול, ואת זה צריך לזקוף לזכות הקול החלומי, המרחף של קינן, שכאילו קושר את הכל ברכות מדוייקת, עוטף ברוגע ומשרה נוסטלגיה נעימה גם כשהמוזיקה מסביב מכתיבה אחרת.

למרבה הצער, הדמיון לסטריאולאב לא נשאר רק בגבולות המוזיקה. בדומה ללהקה הלונדונית, שאיבדה את הזמרת והמולטי-אינסטרומנטליסטית שלה מרי האנסן בתאונת דרכים כשהייתה רק בת 36, גם ברודקאסט שכלה את טריש קינן מוקדם מדי, ואנחנו נותרנו רק עם מזכרות של אחד הקולות הצלולים והיפים שנשמעו באי הבריטי.